לא חושב שעקביות כשלעצמה כזו חשובה
מבחינה עקרונית, אני לא חושב שיש איזה יתרון מוסרי לעצם השמירה על העקביות כמטרה בפני עצמה. אני אמנם מתנגד מוסרית לצריכת ביצים ומוצרי חלב, וחושב שזה כן משהו שצריך להיות נתון לביקורת, אבל אני לא חושב ש"חוסר-עקביות" היא מגרעה בפני עצמה. אם לנסח את ההשקפה שלי בצורה קצת יותר מופשטת: אם נניח שמעשה (א) הוא מוסרי, ומעשה (ב) הוא לא מוסרי, ובן-אדם מסוים עושה גם את מעשה (א) וגם את מעשה (ב), אני לא חושב שיש מקום לבוא אליו בביקורת על עצם כך שהוא עושה גם את (א) וגם את (ב), כאילו השילוב בין שניהם הוא רע כשלעצמו. אפשר אמנם לבוא אליו בביקורת על עצם כך שהוא עושה את מעשה (ב), שעל -פי ההנחה הוא לא מוסרי, אבל בלישום קשר ל(א). אם אנחנו באים אליו בביקורת על עצם השילוב בין (א) ו(ב), במקום על (ב) כשלעצמו, יוצא מכך שהיה עדיף שהוא לא היה עושה את מעשה (א) (כי אז לפחות הוא היה עקבי) וזה טיפשי- כי (א), כמו שאמרנו, הוא מעשה מוסרי. הבעיה אם מעשה (ב) היא לא הדיסוננס שהוא יוצר אם מעשה (א), אלא עצם כך שהוא לא מוסרי כשלעצמו. אני חושב שהמטרה שערכים מוסריים צריכים לכוון אליה היא להיות לא להיות עקבי ככל שניתן, אלא טוב ככל שניתן. זה מגוחך לקדש עקביות באשר היא, במנותק מההקשר במה בדיוק אנחנו עקביים. מי שהוא עקבי בלעשות רע, אין כל רבותא בעקביות שלו, והיה עדיף אם הוא היה קצת יותר בלתי-עקבי ועושה גם דברים טובים. מי שעושה טוב באופן חלקי ובלתי-עקבי, עדיין הטוב שהוא עושה הוא טוב, גם אם הוא עומד בסתירה לכאורה למעשים אחרים שלו אם אנחנו משתדלים ככל יכולתנו לעשות טוב, אבל לא תמיד עומדים בכך, אז עדיין יש ערך לטוב שבכל-זאת עשינו. גם אם אנחנו לא מושלמים, עדיף שננסה לעשות כמיטב יכולתנו. בקיצור- אין יסוד לבקר אותך על כך שאת "רק צמחונית". אפשר לבקר את זה שאת אוכלת ביצים וחלב כעניין בפני עצמו, בלי קשר לכך, אבל אין מקום להטיל בך ביקורת מיוחדת על עצם הסתירה לכאורה שאת עושה את זה בעוד שאת צמחונית. אני חושב שאת לא צריכה לדאוג כל-כך בקשר לשאלה אם את "צבועה" או לא "צבועה", כל עוד את משתדלת כמיטב יכולתך לעשות את מה שאת חושבת שהוא נכון, גם אם לא באופן מלא. להיות צמחונית זו בחירה אמיצה וחשובה, וגם אם את לא "מושלמת" מבחינה מוסרית, עצם כך שעשית את הבחירה הזו זה טוב כשלעצמו. אני חושב שעדיף אם תהפכי לטבעונית, אבל מתוך הכרעה של המצפון שלך, ולא מתוך לחץ של כל מיני נודניקים שאומרים לך שאת לא עקבית מספיק.
לאחרונה נתקלתי בתופעה של זילזול בצמחונות. יש אנשים (לא צמחונים או טבעונים) שטוענים שבצמחונות יש משום "חוסר עיקביות מוסרית", להבדיל מטבעונות, היות ואמנם אנחנו לא אוכלים את החיות, אבל ממשיכים לצרוך תפוקה שלהם שמתקבלת כתוצאה ובזמן שהם חיים בתנאים מחרידים. לצורך העניין אעיד על עצמי שאני שואפת לטבעונות. אני מסוגלת להסתדר בלי ביצים, אבל להיפרד ממוצרי חלב בינתיים קשה לי (רוב מוצרי טופוטי לא עושים לי את זה...). אני מנסה למצוא תחליפים ולהוריד מינונים, ובעיקר אומרת לעצמי שזה בסדר אם התהליך לוקח זמן, ועדיף להיות "רק" צימחוני מכלום. מה דעתכם - האם צימחונות זו עמדה לא עיקבית? האם בתור "רק" צימחונים אנחנו מפרגנים לעצמנו יותר מדי? אני שואלת את זה דווקא כאן ולא בפורום 'צמחונות וטבעונות' כי ברור לי מה תהיה עמדת הטבעונים... סופ"ש נעים לכולם!