שאלה: איזה ספר על השואה הרשים אתכם ביותר?

[גרשון לב]

שאלה: איזה ספר על השואה הרשים אתכם ביותר?

וכאשר אני כותב "הרשים" הכוונה לכל ביטוי אחר: זעזע, השאיר את חותמו וכו' וכו'. אני נאלץ להתוודות: אני לא הייתי יכל לענות על שאלה זו. כל ספר ואדם הוא עולם בפני עצמו. אבל אשמח לשמוע דעתכם.

 

[deebeebee]

שאלה שאני לא יכולה לענות עליה

משום שעברו אל מול עיני סיפורים אישיים רבים, לאו דווקא בספרים, ורובם ריגשו/צימררו אותי, חלקם אפילו העלו דמעה.

 

[אנימו]

שאלה בעייתי. הזכור לי ביותר הוא, כמדומני,

יומנה של אנה פרנק. אבל גם "100 ילדים שלי" של לנה קיכלר הרשים ביותר וסיפור מוכרי הגפרורים מככר שלושת הצלבים לא ישכח. ויש עוד רבים. קשה, קשה לבחור. כל אחד מזעזע, מעורר הזדהות, רגשות כבדים ועצב גדול.

 

[עב]

לכל תקופה הספר שלה

בילדותי התרשמתי מאוד מהספר "הילדים מרחוב מאפו" בנעורי התרגשתי מ"מאה ילדים שלי" ובשנים האחרונות התפעמתי מהתובנות המעמיקות שיש בשני הספרים הראשונים מהטרילוגיה של פרימו לוי - "הזהו אדם" ו"ההפוגה". מהספר השלישי "השוקעים והניצולים" התרשמתי פחות

 

[ענת אדרת]

גם אני לא יכולה לבחור ספר אחד

כילדה, קראתי תקופה ארוכה רק ספרי שואה, עד שהרגשתי שזה מחלחל לתוכי, ואני לא יכולה יותר. בהמשך קראתי ספרים רבים ביידיש ובעברית, כל ספר זיעזע אותי מחדש, והשאיר אותי המומה מלאת פחד מחד, והערצה לניצולים מאידך. הספרים לימדו אותי גם דברים שלא "מדברים עליהם", ובעיקר למדתי ב"מכרה הקרח" של אהרן אפלפלד על הפילוג בין היהודים באותה תקופה. הסיפורים של אידה פינק החרידו אותי, בעיקר הסיפור "המחבוא" על המצילה הגויה שבנתה עבור היהודים אחרי המלחמה חדר נוסף בביתה, מוסתר, בשביל השואה הבאה..... ספר ביידיש שאינני זוכרת את שמו, מספרים שני ילדים על חייהם בשואה. ועוד ועוד.

 

[גובלינית]

../images/Emo63.gif"האדם מחפש משמעות" - ויקטור פראנקל

זה אמנם לא ספר רק על השואה - אבל, מאד התרשמתי מהגישה שלו לנושא והניתוח של מצבים קיומיים.

 

[סבא אריה]

שאלה מאוד קשה ורגשית אבל ,,,,,,,,,,

שלום לך לפי דעתי זה תלוי בהזה כיוון אתה רוצה ובמה אתה רוצה לחקור או סתם רומן מה שאני יכול לומר לך שאני קורה הרבה בצרפתית (שפת אימי ) למשל קראתי כול 4 ספרים של הסופר איסטוריון בלגי מקסים שטיינבברג L 'ETOILE ET LE FUSIL או בעברית " הכורב ו רובה " אני מאוד מזדהה עם ענת ושאר החברים נכון אי הפשר להצביע על ספר מסויים כולם מאלף עד תף הם חלק בלתי נפרד מאיתנו נכון בבתי ספר לוקחים הספר של אנה פראנק כהזדאות . כידי להקל על התלמידים . כול ספר שתקרא שווה הזמן שתשקיע קבל הטוב שבעולם אוס סבא אריה

 

[סבא אריה]

במדויק "הכורב והרובה "

 

[מזגלמביה]

הציונות הפוסט-אוגנדית במשבר השואה

מאת שבתאי בית צבי

 

[יצחק וולסטר]

טוב, כמובן הספר שלי " נבוך בארץ"

אין בכך משום פרסום, כי הספר כבר מזמן אזל בחנויות. אפשר למצוא אותו בספריות בודדות. זה סיפור ילדותי בשואה שזכה לשבחים רבים. העיקרון שבו שתמיד צריך להלחם ולהאמין. את השם " נבוך בארץ" בחרתי לפי הפסוק בספר שמות. כשאמרו לפרעה: "למה נתת להם לצאת?" הוא השיב: " נבוכים הם בארץ...לפניהם המדבר.." ז"א הם לא יגיעו רחוק. גם אני יצאתי למשא חסרת כל סיכוי, ילד בודד מול הצבא הכי גדול, אבל הודות לאמונה והתמדה, ניצחתי.

 

[friend9]

ספרים מרשימים

ספרים מרשימים ביותר הם ספרי "יזכור". יצאו כאלף ספרים כאלה במשך השנים. מה שמשותף לרובם: כתובים בלי כישרון ספרותי ; משתתפים בהם אלפי כותבים, כל אחד מנקודת השקפתו הפרטית. בכל זאת מורגש שיש להם הרבה חוויות משותפות. ועוד משותף לרובם: לא עודכנו מחדש, למרות שהצטברו רבבות פיסות מידע חדשות וישנות.

 

[יידישע לידער]

3 ספרים על השואה שהרשימו אותי ביותר!!!

מבחינת התיאורים,ומבחינת שאי אפשר היה להניח את הספרים אפילו כדי לאכול מרוב ענין בהם. 1) "סלמנדרה" ק.צטניק 2) "בית הבובות" ק.צטניק 3) "קראו לו פיפל" ק.צטניק. במיוחד התיאור בסוף של דניאלה בספר בית הבובות. ציטוט: " היום פסע לעבר המחנה,בעברו על פני הכביש נתקלה רגלו בגופה ירויה,הוא הציץ רגע,והמשיך בדרכו- -" מה אתם חושבים על משפט זה ???

 

[בני הרשקוביץ]

הספר הראשון שעיינתי בו

"עיר המתים" של דוד ליוור המספר סיפור נפילת בנדין (עיר הורי) יצא לאור לפני כ 60 שנה. מעניין אותי ספרי יזכור המספרים על קהילות. בפרי יד ושם פנקסי קהילות. יש לי גם אוסף של ספרים של ניצולים שתיעדו את התקופה. היומנים של אבי ז"ל שכתב ביידיש שמצאנו לאחר פטירתו. הוקלד ונמצא במאמרים. התגלה לי כל מיני סיפורים שהוא סיפר ואימתתי בכתוב.

 

[cb10]

ספר מילדותי

בילדותי קראתי ספר, ובעצם, חזרתי וקראתי אותו שוב ושוב ושמו היה : "אנו מאשימים" אני לא זוכרת מי חיבר, אבל הוא כולו היה סיפורם של ילדים מהשואה. אולי מישהו מכם שמע עליו.

 

[גרשון לב]

מדוע שאלתי את שאלתי ?

קראתי והנני קורא ללא סוף על השואה. והנה נפל לידי ספר שהוא אסופת סיפורים של אברהם ציטרין "נער כותב בין החומות" של גטו לודז'. החומר הוטמן בבית שבו גר ונמצא לאחר השחרור ע"י אחותו. הספר יצא ע"י יד ושם בשנת 2003. אברהם החל לכתוב כשהיה בן 12 שנים והוצא להורג באושוויץ כשהיה בן 15. הספר ממש מדהים. קשה להבין כיצד ילד מצליח להעביר תיאורי זוועה באופן שכזה. הרי לכם דוגמא [תיאור הפועלים שתפקידם להרוס בתים]: "הם מגיעים לאתר ההריסה בתחושת השלמה וכניעות. בפניהם ניכרים הסבל, הייאוש. הם צעירים, אך הם נראים מאובנים, כמעט מתים. כל אחת מן המסיכות האלה נושאת עליה את חותם הסבל והעינויים. מבטם עמוק עד אין חקר, מבט דומה למעיין שיבש או לאפיק נחל שמת, מתבונן באימה לכל עבר. האנשים האלה הולכים בקצב של צב, מתקדמים רק כשדוחפים אותם. לו היו עוזבים אותם לנפשם, היו משתרעים על תילי ההריסות שלהם וישנים בשלווה. הם מכניסים את כתפיהם לתוך הצוורונים הבלויים של מקטורניהם או מעיליהם, ראשם כפוף תמיד, הם קפואים בתוך הריק, מאובנים ואפופי תוגה. בהמות עבודה." עיקר כחו של הספר הוא בתיאורים האישיים, דרכם אנו למדים על מקצת הזוועה.

 

[p a l o m a המקורית]

אותי הרשים ביותר "סלמנדרה" של ק.צטניק

"הזהו אדם" של פרימו, ספר מחריד ומדהים.

 

[p a l o m a המקורית]

נזכרתי בעוד ספר "כעוף החול" /שמואל פיזאר

מי שלא קרא - ספר חובה.