לא זכור לי שכתבתי שהוא לא למד מהגויים, אבל לגבי השאר, שיהיה לו לבריאות. אני כלל לא הזכרתי את הנשר הגדול ודיברתי באופן כללי. פשוט תיארתי מצב עובדתי. תלמד ממנו מה שמתחשק לך.
אלא אם כן הרמב"ם סיפר לך על מי הוא הסתמך, תצטרך לסלוח לי אם לא אקבל את קביעותיך בעניין על אוטומט. זה בלי קשר לכך שאין קשר מיוחד בין דבריך לדברי עליהם התיימרת להגיב.
לפי צאט GPT הרמבם במורה נבוכים אומר:
"ואחר כך בא אריסטו, איש זהיר ובעל הבחנה, שבלשון חכמי ישראל היה נקרא ‘החכם הגדול’, והסיר את הספקות ההם והבהיר את העניינים ההם בבהירות שלא נשאר אחריו להוסיף אלא מעטים מאוד.
כל מה שנאמר אחריו אינו אלא תוספת על דבריו או פירוש לדבריו – או שהוסיף דברי שטות. וכך אמרו עליו: 'הוא שלימד את המורים' – כלומר שהוא נעשה מורה לחכמים עצמם.
ואף על פי שלא השלים את החכמה האלוהית, כמו שנשיג אנו, לפי תורתנו, הרי שהשלים את החכמה הטבעית במידה שאין למעלה ממנה אלא הנבואה."
-----
מורה נבוכים חלק ב', פרק כ"ה (גרסה מתומצתת אך נאמנה למבנה המלא)
> דע, שהשקפת אריסטו בעניין קדמות העולם אינה מוכחת.
אין לו הוכחה אמיתית, אלא רק ראיות שהן קרובות להוכחה או מתקבלות על הדעת – אך אין הן מכריעות.
> ולכן, אין אנו נוטים לקבל השקפה זו, אלא ממשיכים לדבוק במה שקיבלנו מן הנביאים, כלומר – שהעולם מחודש, ונברא יש מאין.
> ואילו הייתה השקפת אריסטו מוכחת בהוכחה גמורה, הייתה דרכנו להשתדל ככל יכולתנו לפרש את כתבי הקודש כך שלא יסתרו את ההוכחה.
> שכן, אין דבר מונע שנפרש את מעשה בראשית כמשל או כרמז, כל עוד אין בזה כפירה.
> אולם – לא כך הוא.
השקפת אריסטו, כאמור, אינה מוכחת. והיא מתבססת על הנחת יסוד שדורשת עצמה הוכחה: כלומר, שהוא מניח שהטבע כפי שהוא עכשיו – כך היה תמיד. ואין זה מוכח.
> ולכן, אין לנו הכרח לסטות מדברי התורה.
אנו מחזיקים בבריאת העולם, כי זו המסורת שלנו – והיא גם אינה נסתרת על ידי היגיון ברור.
> אך אילו הייתה השקפת אריסטו מוכחת בהיגיון שאין להשיב עליו – היינו מוכרחים לפרש את הכתובים בהתאם
----
חוץ מזה הוא מדבר על ליחות.. שזה היה מקובל ברפואה של אותם ימים.
ולגבי אישה הוא ממליץ לא לתת לה לצאת הרבה החוצה..
בקיצור, הבעיה של הדתיים שהם חושבים כמו בימי הבניים שהכל כתוב בתורה. וזה לא נכון..
הלוואי שזה היה נכון..
