שאלה אישית לנשואות

שאלה אישית לנשואות

בעלי חושש שנעשה ילד בעיקר בגלל המצב הכלכלי ומעורבים בכך גם תחושות של החשש מהאחריות הכבדה ואיבוד "החופש". מה דעתכן? איך להתמודד עם זה?
 
תשובה כנה

בעלך צודק. ילד זו מחוייבות לכל החיים, זה אובדן החופש, חוסר עצמאות, לילות חסרי שינה, מינוס בבנק, דאגות... נו אז? רק דברים רעים הוא רואה? בטח שיש המון סיבות לפחד להביא ילדים לעולם, אבל צריך לזכור את החדווה והאושר של ההריון, הבעיטות הראשונות שמרגישים, האולטרה סאונד, הלידה שהיא ממש פלא היקום, יצור ורוד וקטן שהוא חצי שלך וחצי שלו... החיוך הראשון - שימיס אתכם וישכיח את כל הדאגות, הפעם הראשונה שתשמעו "אבא" או "אמא".... זה דברים קסומים ששווים את כל מה שכרוך בכך! תגידי לו לבעלך, שברגע שהוא יהיה באמת מוכן, הוא ישכח את כל הדאגות והחישובים ופשוט ירצה להיות אבא.
 

kisses

New member
אני כן חושבת שלהביא ילד לעולם זה

מחוייבות לכל החיים וזה כן מעמסה כלכלית לכן אישית אני לא אביא ילד לעולם אני שאני לא ארגיש שאני יכולה לדאוג לצרכיו. מבחינת איבוד החופש, אני ממש לא רואה את זה כך, להיפך זה הרחבת המשפחה עוד אדם לאהוב. מה שאני מציעה זה שברגי שתהיו מוכנים נפשית וכלכלית אז תדעו שזה הזמן הנכון.
 
מסכימה חלקית

נראה לי שכולם כאן יסכימו שילד זה אחריות ואיבוד חופש- זה מה יש. וכולם יסכימו עם הצד השני של המטבע - האושר, הסיפוק, האהבה ושאר הדברים המופלאים שבאים עם ילד. זה ה-trade off שכל הורה עושה, לא משנה מתי הוא עושה את הילד. לגבי המצב הכלכלי - אני מסכימה חלקית עם השיקולים. אנחנו במיתון והשוק לא יציב, ברור שאם מצבכם בעייתי - לדוג´ שניכם לא עובדים או סכנה לפיטורים, אפשר לחכות קצת עם הילד... אני יכולה להעיד על עצמי, שכרגע אני סטודנטית, והגבר אמנם עובד בעבודה בטוחה אבל כזו שלא מותירה לו חיים. עשינו את השיקול שלנו, שכלל לוחות זמנים ל-10 שנים הקרובות, כולל נושאי דיור, לימודים ועבודה, כסף ועוד - וקיבלנו החלטה שאנחנו רוצים להיכנס להריון החל מעוד 3 שנים. קשה לנו ? אתם לא יודעים כמה. שנינו חולים על ילדים, בשלים נפשית לעשות ילד, הגבר במחלקת יולדות עכשיו ואני בייביסיטר קבועה של אחייני ושל הבנות של השכנים. אבל ההחלטה הזו היא לטובתנו ולטובת הילד, מעין פשרה בין האילוצים (שתמיד יהיו) ובין הרצון. אז אני מאוד מאוד מאוד מבינה את בעלך, שחושש. ואני מציעה שתעשו כמונו - שבו עם מערכת השיקולים שלכם, תראו מה קורה באופק (כן, גם בעיניי זה שם מקסים לבן ולבת...), בני כמה אתם, מה המצב הבריאותי / כלכלי / נדל"ני וכו´ וקבלו החלטה. באמת תשובה כנה.
 
לכל מטבע שני צדדים

ילד עושים קודם כל כשרוצים ומרגישים מוכנים ולא כי צריכים ובטח לא כי הצד השני רוצה. להיות מוכנים משמע, בין השאר, להיות מוכנים ל"איבוד החופש" ולהיות מסוגלים לגדל אותו (אני כותב בלשון זכר אבל גם, ובעיקר, תינוקת תתקבל בברכה...). וזה בהחלט דורש זמן, כסף, רצון (ונחישות) ואם אין לבעלך כרגע אחד מהדברים האלה זה לגיטימי שהוא לא ירצה כרגע ילד. נכון, הצעד הראשון שלו משאיר אותנו פעורי פה (כמו בפרסומת של פלאפון) אבל כדאי שהצעד הזה ייעשה במקום ובזמן המתאים ביותר לשלושתכם. יתרה מזאת, לאחרונה החלו לקום תנועות בארה"ב ובאירופה של DINK (Double Inclome No Kids - הכנסה כפולה ללא ילדים) של זוגות שבהחלטה שלמה מחליטים (כל זוג מסיבותיו) שהם רוצים לחיות את חייהם ללא ילדים. חלק בגלל העלות (בארה"ב ילד עולה כמאתיים אלף דולר עד גיל עשרים), חלק בגלל החופש, חלק "לא רוצים להביא ילדים לעולם אומלל שכזה" ועוד... אני יכול לדבר רק על עצמי, אבל בעוד פעם מאוד רציתי ילדים, בתקופה האחרונה ממש יצא לי החשק - וזה למרות שאני נמס כל פעם מחדש כשאני משחק עם האחיינית שלי. לא יודע למה. אולי המצב הכלכלי, אולי החופש, אולי המצב הפוליטי, אולי באמת לא בא לי על האחריות הזאת ועוד... אבל אני לא מודאג, כשיגיע הזמן, אני אהיה מוכן ואז היא תיוולד. לסיכום, חששותיו של בעלך לא נדירות כלל וכלל, אבל עדיין, רוב הסיכויים שזה יעבור לו, ואם לא... תחזרי אלינו, ננסה לייעץ לך. קישקשתי מספיק, לא ? גמר חתימה טובה
 
למעלה