שאלה אליכם המנוסים

[שולי גולי1]

היי ניקול...

מה הכוונה תקופה ארוכה? היכן הכרת את בעלך השני? העניין הוא שאני עדיין אוהבת את הגרוש שלי לכן יש לי הרגשה שההתאוששות אצלי ארוכה יותר.

 

[שולי גולי1]

שאלה אליכם המנוסים

ערב טוב אני גרושה מעט זמן, וחשוב לי לשמוע ממכם איך התאוששתם מהגירושים? אני בטוחה שלא כולכם יזמתם את הגירושין? גם אני לא יזמתי אותם. היה ברור שיש הרבה בעיות וניסינו לטפל ולא הצלחנו.. אבל זה לא מפחית מהכאב שזה לא בא בהפתעה. קשה לי להרים את הראש, אני מתגעגעת לגרוש למרות שהוא מזמן המשיך הלאה בחייו,אני ממש לא מעניינת אותו. יש לי ילד מדהים ועדיין, הבדידות, כל כך קשה. איך מתמודדים? אנשים סביבי שלא עברו גירושין לא מבינים למה קשה לי? אז קשה לי כי התפרקה לי המשפחה, כי אני לבד, כי יש כל כך הרבה דברים להתמודד איתם, כי נשבר לי הלב... ממש ככה. איך מתמודדים ששומעים שלאקס יש מישהי חדשה? איך מתחילים מחדש? המשך ערב טוב

 

[HilahSL]

שאלה קשה

לכל אדם דרך התמודדות שונה ודברים שונים שעוזרים לו. מבחינתי הדבר שהכי עזר לי להתמודד זה למצוא עבודה (לפני הגירושים לא עבדתי מחוץ לבית במשך כמה חודשים) ולהתחיל לבנות את החיים שלי בעצמי, לבדוק מה אני אוהבת לעשות, מה כיף לי, למצוא חברים חדשים. וממה שאני נתקלתי אנשים שלא היו במצב הזה לא מבינים שגם אם אני יזמתי את הגירושים, האובדן הוא גדול, גם אבדן המשפחה ובעיקר בעיקר בעיקר אבדן הפנטזיה.

 

[iridium77]

לגמרי מסכימה.

גם אני מוצאת שקשה להסביר את האובדן, גם אם הגירושין היו ביוזמה שלי. יש איזו ציפיה שאם חזינו את האובדן, זה אומר שאין לנו רשות לכאוב אותו. ואני לגמרי מסכימה שהדרך להמשיך הלאה היא להסתכל קדימה. לא אחורה. לא להתרכז במה היה, מה היה יכול להיות, מה קורה איתו עכשיו. להתרכז במי שאת עכשיו, במי תהיי בעתיד, מה תעשי בעתיד.

 

[שולי גולי1]

כאילו מצפים.. שאם לא היה טוב...

אז אין סיבה בעצם שיהיה כואב.. ומצפים שאני אמשיך הלאה כאילו כלום... וכל הזמן אומרים לי, אבל גם כשהייתם יחד לא היה לך טוב? ועדיין, עדיין הכל כל כך כואב..בחוץ לא מלקקים דבש. אולי גברים כן, ואני לא רוצה להיכנס להכללות אבל נראה שלהם קל יותר להמשיך.

 

[מנסה ומתנסה]

הייתי כן מקשיבה לרגשותי

במצבך. מציעה לך לקחת לעצמך זמן להתאבל על מה שהיה. בהחלט שיש כאן אבל ואובדן - אפילו במקרה והנישואין היו גרועים. וכן, יש התפרקות של משהו שהיה, ובודאי ציפית ורצית שיתקיים, למרות הכל. נראה לי שלמי שיוזם את הגירושין יותר קל, יחסית כי, למרות שאת בודאי מודעת לבעיות, אולי ציפית למצוא דרך לפתור. (ואם כבר הכללות - אולי נשים יותר מחפשות דרכים לפתרון). ומי שיוזם - הגרוש שלך - הוא זה שחשב שזה יהיה הצעד הטוב ביותר, ואולי כבר חשב על ההמשך, ואמנם מבצע. מציעה לך לעטוף את עצמך כמה שיותר באנשים מפרגנים ומקשיבים, שיבינו את מה שאת חווה שהוא מאוד מאוד טבעי ומובן. בשלב ראשון, אולי לא להמשיך הלאה. לעצור ולעבד את מה שאת מרגישה עם עצמך. לפרגן ולהיות קשובה לעצמך. אם את לא מוצאת חבר/ה שיקשיבו לך ויהיו באמת אתך (וגם אם כן) הייתי מציעה לך לפנות למטפל שיעזור לך להתמודד. לדעתי, אחד הקשיים של הסביבה לעזור, וחוסר הפירגון וההבנה, נובע אולי מכך שהם לא שלמים עם הנישואין שלהם עצמם, והם משליכים את זה עלייך. אני נתקלתי בזה בהתיחסות לגירושין של אנשים סביבי. שמעתי שאומרים להם: הלואי ולי היה אומץ להתגרש, למשל.

 

[שולי גולי1]

תגובה מרגשת....

אין לי כל כך במי להתעטף.. בהתחלה היו מקשיבים לי עכשיו שאני אומרת שקשה אז כבר אין לאנשים כוח לשמוע. אין לי משפחה שתתמוך בכאב שלי ואני מרגישה די לבד בעניין. הקושי גם שהוא המשיך שטוב לו, שהוא מחק בשנייה את כל מה שהיה... לא מוריד מהכאב. אני מודה שגם לי יש חלק בגירושין אבל גם לו, לשנינו, וזה כבר לא משנה מה גרר למה יש עובדה קיימת. אני לא שמעתי מאף אחד את המשפט שאת שמעת, אני רק רואה סביבי חברות שמבטלות עצמן למען הגבר שלהן ולמען המשפחה ומרגישות עם זה מצויין. הלוואי שאהיה כבר במקום אחר.. טוב יותר ונעים יותר.

 

[azaria]

מצטרף לאיחולים האלה.

לא חוויתי גירושין בעצמי. ומוכרך להודות שהגרושים/שות שיצא לי להכיר מקרוב לא דיווחו על קשיים מיוחדים. כמובן שלא קל ופשוט להם, אבל הקשיים לא מפריעים להם בעוצמות שאת מספרת עליהם. קבלי

גדול להתעטף בו.

 

[שולי גולי1]

תודה עזריה...

על החיבוק..

 

[מנסה ומתנסה]

אני ממש לא בטוחה שהחברות מרגישות עם זה מצויין

אני יותר חושבת שזאת הסיבה שהן לא תומכות בך - שגם אם הן לא מודות בכך בפנייך (ואולי גם לא בפני עצמן), זה בטוח לא מקום טוב להיות בו. וכשהן מתרחקות ממך, הן בעצם מתרחקות מהקושי שהן חוות. מאחלת לך את מה שאת מאחלת לעצמך. זה יקרה. רק קודם לא נראה לי שתוכלי לדלג על הקושי. הוא חלק מהתהליך. תשקלי אולי להיעזר באיש מקצוע, במטפל, שיהיה איתך במקום הזה של הכאב והקושי.

 

[לילי301]

לפי השם שבחרת לעצמך..

נראה שאת אדם שיודע גם לשמוח, אבל יש שלב בחיים (וכנראה שזהו השלב שלך) שבו צריך להסיר את כל המגנים ופשוט ליפול, לבכות ולהתאבל. ביום שפתחתי את הדלת ויצאתי החוצה מהנישואין היה לי ברור שאני יוצאת לדרך חדשה ולא פשוטה, בכיתי ימים ולילות במשך חודש, התאבלתי כמו שצריך, עד הסוף, הורדתי מעלי דמעות בלי הכרה, סלעים מהלב (וגם כמה ק"ג שחזרו ביום שחזרתי לחייך). ואז לקחתי את עצמי בידיים (ברגליים וגם בלב..), התחברתי לפורום גרושים גרושות ומשם עברתי לגרושים צעירים, שם הכרתי אנשים מקסימים שהיו לי למשפחה חדשה, האנשים מסביב לא הבינו אותי, את דרכי או את ההחלטות שלי, אל תשפטי אותם - הם לא חייבים להבין משהו שהם לא מכירים מקרוב. התחלתי לשתף בפורומים, יצאתי לבלות, וכן גם להכיר - 3 חודשים אחרי שעזבתי וחודש לפני שהתגרשתי סופית הכרתי בחור רווק שהניף אותי מעלה וחיזק אותי ואת הביטחון שחסר לי - היינו יחד שנה ומאז הכל הסטוריה. שנתיים אחרי, לגרוש הייתה מישהי רצינית, הם עברו לגור ביחד והיא נכנסה להריון - יקירתי גם אז זה היה קשה, צבט לי, בכיתי..אבל אחרי כמה שעות הצלחתי לאחל לו כל טוב ואפילו חייכתי. היום, 5 שנים אחרי, אני נשואה בשנית + 2 ונמצאת במקום אחר ומאושר הרבה יותר את תראי שהזמן ילמד אותך להתמודד, ועם כל קושי תגלי את החוזקות שלך, תרשי לעצמך לנבול כדי לפרוח מחדש.. בהצלחה

 

[שולי גולי1]

וואו, כמה ריגשת אותי...

אני כבר מעל חודש אחרי... בהתחלה הייתי חזקה,הרגשתי רוגע ושמחה ואז הגיע שלב הבכי, הכעס, למה התגרשתי? ועוד... הלוואי, הלוואי וכבר אהיה במקום אחר, טוב יותר, מכיל, ואני מאחלת לעצמי להכיר, לאהוב, ולשמוח....

 

[שולי גולי1]

אהבתי את המשפט שלך...

תרשי לעצמך לנבול כדי לפרוח מחדש.. תביני.. הוא היה אהבת חיי, אחר כך דברים קירטעו... אבל אני אומרת.. אולי, אולי אפשר להחזיר את הניצוץ הזה? את מה שהיה???

 

[לילי301]

יקירתי..

כולנו (לפחות רובנו) התחתנו עם מי שהיו אהבת חיינו, סביר להניח שלאנשים האלה יהיה מקום לנצח בלבנו, במיוחד אם יש לנו ילדים משותפים. החכמה (וזו אינה קלישאה) היא לקחת את הדברים הטובים מהזוגיות הקודמת ולהעצים אותם, ללמוד מהם. התרפקי על העבר, נברי בו, נתחי אותו, בכי עליו..והתאבלי על סגירת הפרק הזה בחייך, כשימאס לך (ותאמיני לי שזה יקרה) תוכלי להיפתח לחיי ההווה והעתיד. "הלבד" קשה מעין כמוהו וכואב בכל איבר, הקושי שבו לפעמים גורם לנו להישען על משהו לא מציאותי, שכבר מזמן נעלם מחיינו. ואת הרי רוצה חיי אושר, אהבה, הכלה וניצוצות..כל אלה יגיעו לחייך ברגע הנכון, כשתהיי נקייה מספיק לקבלם. קחי את הזמן, אל תדחקי בו ובעצמך, אל תצפי מאחרים ואל תצפי מעצמך להיות גוש ברזל, לאט, לאט..

 

[שולי גולי1]

את ממש מרגשת אותי......

אני כבר מחכה שיימאס לי לבכות, לנתח, לחשוב מה היה אם ואילו....