שאלה- אשמח לתשובה

[אייירית]

שאלה- אשמח לתשובה

שלום,
שמעתי על תופעה שמתרחשת, יחסית נפוצה קרב ילדים.
בגיל צעיר הם חושדים שהמשפחה שלהם וההורים שלהם לא באמת המשפחה שלהם.
אני לא יודעת כל כך הרבה פרטים, אבל שמעתי שזה לא כל כך נדיר, וקצת הפתיע אותי.
אשמח לשמוע קצת על התופעה, אם היא ידועה למישהו כאן.
אשמח לשם התופעה? הסיבה? מדוע ילדים חושבים כך?
האם יש לתופעה זו יתרונות? כחומר, האם הילדים מרוויחים מכך משהו?
האם היא בריאה?
מה על הוריהם לומר להם?
מה האחוזים בקרב ילדים שמביעים תחושות אלה?
ואולי, אם יש מידע בבליוגרפי בנושא..
תודה רבה!

 

[ladybug4NLP]

אספר לך סוד- כשהייתי ילדה גם אני חשבתי זמן מה

שאולי ההורים שלי הם לא שלי.

לא יכולה לומר למה זה היה כך. אולי מפני שכל 4 האחים היו שונים כל כך אחד מהשני גם במפראה הפיסי וגם בתכונות האופי.
גם אולי מפני שאבא שלי נפטר כשהייתי ממש ילדה - על האחים האחרים תמיד אמרו זה דומה לאמא, זה דומה לאבא, זה דומה לסבא
ואני, לא הייתי דומה לאף אחד (אז

הייתי בת יחידה בין 3 בנים.

ובטי יש עוד ועוד סיבות שכלל לא ידועות לי.

כמובן שאני הבת של הורי, למרות שאני לא דומה לאמי הבת שלי דמתה לה כתינוקת וכך גם אחת הנכדות.
אנשים שאני לא מכירה ולא ראיתי אותם בימי חיי שואלים אותי אם אני הבת של...ועוד.

מה שכן לקחתי מכל זה שבמשפחה שאני ובעלי יצרנו לא מדברים עם או על הילדים כמי דומה למי במראה או באופי, ונמנעים (בקול רם)
לציין זאת.
כשהילדים היו קטנים היו עולם לפעמים השאלות (כי במראה אנחנו שונים מאד, בעלי ספרדי כהה ואני אשכנזיה לבנבנה)
ותמיד אמרנו לילדים שלא רק שהם ילדים שלנו אלא לבכל אחד מיהם יש גם מאבא וגם מאמא.

כנראה שכשיש לילד קשיים כלשהם (אמיתיים או דמיוניים) או כשיש לו דמיון מפותח מאד (אני מודה-אני שייכת לאלה מאז ומתמיד)
קל יותר לפנטז ולברוח מהיום-יום.

ולפעמים לפעמים, יש ילדים שבאמת חיים בקשיים נוראיים כגון משפחה לא מתפקדת או ילד דחוי, הורים עם התמכרויות וכד'.
אז הבריחה לדמיון היא השרדות והמרפא לילד שכזה.

אז לא להבהל... הרב... שחיים במשפחות נורמטיביות ... זה יעבור.

 

[גרא.]

איירית,ילדים גילאי 7-8,מבחינה התפתחותית

ממוקדים בכל הנעשה במשפחה,והשייכות אליה.יש כאלה החוקרים ברצינות את
תולדות ההורים,אחדים מתמודדים בשאלה אם הם מאומצים,מצב שכיח למדי,כשהם
מכירים ילדים מאומצים בני גילם.יש לומר כי בגיל 9-11יש עליה בפחדים
הקשורים לבי"ס ולמשפחה,הפחדים הם מלעג של ההן=ורים,מורים וחברים היוצר
פחד מגינוי ודחייה..הילדים מתחילים להתעניין להתעניין יותר בהורים,מצבם הכלכלי,
מעמדם החברתי ויחסי הגומלין ההדדיים בינם לבין הסביבה.חשיפה מופרזת של דאגות
במשפחה עלולה לגרום לפחדים מיותרים,כולל לרגשות אשמה.מכאן עד מחשבות שווא
כאילו הוריהם אינם ההורים האמיתיים שלהם,הדרך לא רחוקה.

 

[smile li]

זו אכן תופעה מוכרת

אין לי מושג לגבי שכיחותה, אך ילדים רבים בשלב כלשהו בחייהם, בעיקר כשהם בשלבי גיבוש זהות עצמאית, חווים את עצמם נפרדים ממשפחתם ועומדים על ההבדלים ביניהם. ככל שמתקרבים לגיל ההתבגרות ההבדלים בינינו לבין הורינו ושאר משפחתינו נראים לנו תהומיים ("איך יצאתי הבן של הורים כאלה?", "איך יצאתי הבת של האמא הזו" וכו'), נראה לעיתים כי כל קשר בינינו לבין הורינו הביולוגים מקרי בהחלט. אם יש שוני חיצוני, גם זו תוספת למכלול השאלות.
לפעמים התרחיש הזה קורה כשנחשפים לילדים מאומצים (סביב גיל בי"ס) ואז חושבים שאם X הוא לא הילד הביולוגי של הוריו והוא נולד להורים אחרים, אז יש גם סיכוי שאני הגעתי להוריי ממשפחה אחרת... לפעמים המצב הזה מתרחש לאור סכסוכים בין הילד להוריו, דרך חשיבה שונה בתכלית או אמרות שנזרקות לחלל החדר מצד הורים/אחים/מכרים ("איך מכל הילדים שלנו דווקא לך אין חוש מוזיקלי?", "איך לאחיות שלך שיער שחור חלק ולך יש שיער מתולתל ובלונדיני?").
כך או כך, אני חושבת שזהו שלב התפתחותי בגיבוש הזהות ההיכרות עם עצמנו ועם סביבתנו. שלב חולף ומאד שכיח כשבסופו החשד דועך, אנו הרבה פעמים גדלים להיות דומים להורינו בהתנהגותם ואם לא, מבינים שאישיות ומראה חיצוני הם לא בהכרח תכונות שעוברות בתורשה ישירה.

 

[אייירית]

תודה ותוספת לשאלה...

קודם כל, תודה לכולכם על התשובות.

שאלה נוספת, כולכם דיברתם על כך שילדים חושדים אולי שהם מאומצים, בונים את הרעיון על סמך חוסר דומות. יש בזה מן ההגיון.
מה קורה כשהחשד לא כולל מרכיב הגיוני, אלא קצת פנטזיה? כשהילד מרכיב סיפור שאינו מציאותי?
האם יש גבולות סבירים לחשדות אלה?

שוב תודה!

 

[מעייןביט]

זה חלק מפנטזיות בילדות

אם כועסים על ההורים, אם פתאום ההורים לא מרשים משהו, או יש חילוקי דעות, אז הילדים יכולים לברוח לפנטזיה שאולי הם בכלל מאומצים, ויש להם הורים טובים יותר אי שם. זה מאוד שכיח בקרב ילדים.

 

[אייירית]

....

ומה אם המחשבה אינה חיובית. זה לא מקום של בריחה, אלא מקום של חשד ובעקבותיו חשש.
אמונה שהם לא המשפחה שלי, אלא נגדי?
נראה לי שטעיתי כשהשתמשתי במילה פנטזיה, כי פנטזיה זה חיובי.
תודה, וסליחה על כל השאלות.

 

[מעייןביט]

את מתכוונת לבעיה ספציפית או לתופעה כללית?

אם מדובר על משהו ספציפי אשמח אם תפרטי יותר, כי בכל הודעה את כותבת משהו קצת אחר ואני מתקשה לעקוב ולעזור לך.