שאלה אתית

greensheep

New member
שאלה אתית

האם מטפל מחויב ליידע את המטופל שלו אם הוא מאבחן אצלו פוסט טראומה?
או מאפיינים נלווים לטראומה כמו ליקוי בויסות רגשי. תודה רבה!
 
שאלות לגבי חשיבות האבחנה

יש מטפלים שחושבים שאבחנה ברורה, המבוססת על הסימפטומים - היא חשובה ועוזרת לקידום הטיפול.
בגישה זו מחזיקים אלה שעוסקים בטיפול ממוקד המתרכז בהווה ובפתרון בעיות (בעיקר הוסקים בCBT).

מצד שני, מטפלים אחרים חושבים שהגישה האבחנתית היא הבסיס של הפסיכיאטריה ויש בה משום תיוג, והם מעדיפים להתמקד בחוויות שעבר המטופל וביחסים המשמעותיים שלן, ומאמינים שהתייחסות לנושאים יותר "עמוקים" אלה - תביא בהמשך לשיפור במצב בנפשי.
אותם מטפלים (שבדרך כלל מחזיקים בגישה הדינמית) גם מאמינים בתיאורית החלפת הסימפטומים, שאומרת שאם הסימפטום הוא תולדה של מצוקה פנימית, הרי שאם נסיר סימפטום אחד - יופיע במקומו סימפטום אחר.
המחקר אינו תומך בתיאוריה זו של החלפת הסימפטומים, אבל מטפלים רבים מהגישה הדינמית ממשיכים להאמין בה.
 
מהניסיון בטיול ב"חשיפה ממושכת"

במהלך הטיפול נמסר למטופלים שלפי ראיונות איתם ושאלוני סימפטומים - מדובר בהפרעה פוסט טראומטית.
יש במפגש השני דיון ממושך בתגובות שכיחות לטראומה, והמטופלים נוכחים לדעת שהנושאים שאיתם הם מתמודדים, הם נושאים מוכרים וקיימים אצל רבים הסובלים מהפרעה זו.
ההבנה הזו משמעותית למטופלים ועוזרת לנרמל את המצב, והיא באה עם הידיעה שניבנו שיטות טיפול יעילות לשם טיפול במי שסובלים מהפרעה זו.
 
אני רואה הרבה שימוש במילה טראומה

למצבים קשים שאין בהם סכנה פיזית
כמו "היתה לי טראומה מהבחינה הקשה במתמטיקה"
או "היתה לי טראומה מהכישלונות החוזרים בטסט לנהיגה"
או "היתה לי טראומה מזה שלא שמעתי הרבה זמן מהבן שנסע לדרום אמריקה"
 
מסכים איתך

וצריך לזכור שהאבחנה של הפרעה פוסט טראומטית (PTSD)
היא צרה יותר וכוללת ארוע טראומטי
שהיתה בו סכנת חיים או סכנה לשלמות הגופנית
 
למעלה