ממ שאלות יפות
אני בדיוק ככה חושבת עם עצמי.. עקב נסיעה לחו"ל של בחור שאני אתגעגע אליו מאוד. ברור לי שכך הדברים צריכים לקרות. הוא נוסע בשביל עצמו - להגשים את עצמו, אני שמחה שהוא נוסע כי זה ישאיר לי את המיינד ממוקד בעסק שלי - ולהגשמה שלי ובינתיים אני בוטחת בעצמי ובוטחת בו - הכל נעשה בשמחה - אם זה זה, דרכינו יפגשו - אין לי למה להלחם בזה, רק לקבל - להכיר במציאות כמו שהיא, ולפעול למען קידום המטרות שלי, וביטחה ביקום - שמה שקורה לי זה בדיוק מה שצריך. האמביוולנטיות היא בין זה לבין המחשבות שלי שעולות - הסיפורים שאני מספרת לעצמי, מה יהיה אחרי שהוא ייסע, האם נשמור על קשר, אולי הוא יתהדק יותר בעקבות מה שקורה, וכמובן שאלו מונעים מרגש חזק יותר כי זה מה שהייתי רוצה שיקרה, אני מנסה לאמן אתעצמי לא להקשיב לסיפורים שלי חלק מזה זה להמשיך להתמקד בעסקים ולעשות את מה שצריך - גם מתוך שמחה וקידום אישי למטרות הכלכליות שלי.. אז בקיצור השמחה והבטחון עוטפים את הכל, אז לשם אני מובלת. אחת הסיבות שאני שמחה שהוא נוסע זה שתהיה שגרה בלעדיו פיזית וזה בהחלט יפנה לי את המחשבות ויעזור לי להתמקד בי. בכל מקרה, אני רואה בחרתי בסעיף ד' - הכל בסדר מראש. הכל מסתדר מראש
ממילא.