שאלה בחשבון

[ש מים]

שאלה בחשבון

למה בתכנית לשכונת מגורים (63 ד', צפיפות ממוצעת כ-5.5 יח"ד לדונם נטו) במגזר הערבי ניתן להסתפק ב- 29% הפקעות לצרכי ציבור, ואילו במדינה "הכל כלול" דורשות הרשויות אפילו 50% הפקעה לפחות (וזה למרות שהחוק מאפשר רק עד 40% ללא פיצוי)??

העונה נכונה ימונה להיות אהוד יוסטמן הבא.

 

[דן רוזנצביג]

אל תקנא במגזר הערבי

שיושווה תחילה למגזר היהודי בכל .
אתה נתפס ל"פרוילגיה" קטנה בחוסר השוויון ואינך מתייחס לתמונה הכללית

 

[ש מים]

אין פה קינאה. זו שאלה מאוד מקצועית

יש כאן שאלה מאוד מקצועית (אגב, הבאתי דוגמא מייצגת וספציפית. שכונה בת 221 יח"ד): מה מידת אחוזי ההפרשה לצורכי ציבור הנכונים/ראויים?
כי:

1. אם אם העסק (החיים, התכנון) עובד ומתפקד היטב במגזר הערבי, זה אומר שבמגזר היהודי יש הפרשות-יתר. מה שאומר בתכלעס: בזבוז משאבי קרקע איומים ונטל כלכלי עצום הן על הרשויות והן על האזרחים.
2. אם יתברר ש"העסק" לא עובד במגזר הערבי, וכתוצאה מכך נפגעת איכות החיים, נפגעת ההתפתחות הכלכלית ונפגעים החיים בישוב, אזי מדוע הרשויות ("הרשויות" זה הן מוסדות התכנון במדינה, אבל בעיקר הרשויות המקומיות ומוסדות התכנון המקומיים) נותנות לזה יד ותמיכה?

 

[דן רוזנצביג]

אין להתייחס לנושא מקצועי ספציפי כאשר הוא מנותק מהמכלול

אין צורך לנבור הרבה על מנת להווכח בשונות/בפער שבין המגזרים.
הסיבות לכך הן רבות ומגוונות החל מנושא הקצאת הקרקעות ובנית התשתיות ועד לנושא המסורות והשבטיות

 

[ש מים]

אתה נצמד לאג'נדה הפוליטית שלך

אם אתה רוצה לנהל דיון ענייני ומקצועי, כפי שאני מנסה, אז תשיב בבקשה לנקודות שהעליתי. לצערי אתה ממשיך לתת לאג'נדה הפוליטית שלך להשפיע על נקודות מבט מקצועיות ומתעלם תדיר מהיבטים מקצועיים טהורים (אולי מחוסר ידע בתחום).
במצב כזה אין מקום ליצירת הבנות. אנחנו לא פורום פוליטי ואין לי שום רצון וכוונה להיכנס לתחום הזה.

(למען שאר הקוראים: "מסורות שבטיות" וכו' זו נקודת מבט "חיצונית" ופטרנליסטית. בעיקר כאשר מגיע בצורה סיסמאתית וללא ביסוס מהשטח/מקצועי. כתבתי בעבר רבות על נושא התכנון והחברה הערבית בישראל. מי שרוצה יכול לעשות חיפוש בשרשורי עבר. אין לי כח וזמן לחזור ולדון בעניין. אלא אם יצוצו שאלות/סוגיות חדשות).

 

[דן רוזנצביג]

אני מתייחס מבחינה אנושית שוויונית ולא לאגנדה פוליטית

ההתייחסות האנושית חייבת להיות חלק מהתכנון.
נכון שאין לי את הידע שלך בתכנון אבל הייתי מעורב מספיק בנושא בישובים היהודיים כמו גם בישובים הערביים. כך שכל התייחסויותי מבוססות על הראליתי בשטח.

 

[ש מים]

"מבחינה אנושית"

נכון, אתה צודק חלקית: למגזרים שונים (כולל בתוך החברה היהודית) יש מאפיינים שונים המשליכים על היבטים שונים בתכנון, בינהם נושא הקצאות הקרקע לצורכי ציבור. ומכיוון שכל תכנית מבוססת על פרוגרמות, יש צורך בבחינה אמפירית. וזה מה שכתבתי לעיל: אם אין בעיה בתפקוד העירוני הכללי של הישובים הערביים (מן הבחינה התכנונית), אז סבבה, סימן שהפרוגרמות נכונות ואפשר וצריך לפעול כך (26% הפרשות לצורכי ציבור) בכל מקום כמעט במגזר. אבל:

1. יש תחומים בהם יש הקבלה (או לפחות שונות קטנה) בין המגזר היהודי (בהכללה...) לערבי ויתר על כך, כמי שמעורב עמוקות בתכנון במגזר הערבי, אני יודע שמבחינת מאפייני ההפרשות לצרכי ציבור, המגזר הערבי שואף ומתקרב ליהודי (למשל בנושא השימוש ברכב והניידות, דבר שמשליך למשל על כל התכנון התחבורתי). כך שכל תכנית צריכה לקחת בחשבון את הנושא ("ההסתכלות קדימה").
2. אנו שומעים תדיר תלונות על "איכות חיים ירודה" במגזר הערבי. בעיקר על מחסור בשטחים פתוחים ובמוסדות חינוך וביטחון (תחנות משטרה למשל, בתי-חולים וכד'). אם זה נכון, פירושו של דבר שיש לוודא אחוזי הפרשות גבוהים יותר. אז כיצד זה אני מביא עכשיו דוגמא לתכנית עם אחוזי הפרשות כ"כ זניחים (אם תוריד את הכבישים, תמצא שאין בתכנית כמעט כל הפרשות לצרכי ציבור)?
3. אם 26% הפרשות הינו מספר נכון ומוצדק, כיצד ומדוע אני - כמתכנן במגזר - שומע דרישות להפרשות גבוהות בהרבה (40%) במגזר, כאשר הקרקע הינה בבעלות מדינה ולא בבעלות פרטית? האם לתושבים (ערביים, לא יהודים!) המתגוררים על קרקעות מדינה בתחום הישובים הערביים "מאפיינים חברתיים" שונים מלאלו המתגוררים על קרקעות פרטיות באותו ישוב? שאלה ענקית ומאוד מעניינת...
4. אם אין בעיה, והמרחב העירוני הערבי מתפקד היטב עם אחוזי הפרשות כ"כ קטנים, אזי אני קורא לכל מנהיגי ומתכנני המגזר הלא-ערבי לצאת וללמוד ממתכנני ומתושבי המגזר הערבי - כיצד ניתן לקיים חיים עירוניים משגשגים ואיכותיים עם הפרשות נמוכות (דבר חיוני ביותר במדינה המשוועת לקרקעות לפתרון מצוקות דיור וכלכלה).

 

[דן רוזנצביג]

תודה עבור ההסבר המאלף וההסכמה החלקית

 

[ש מים]

|קידה|