שאלה בנוגע להדרכה בבירקנאו
בעקבות שיחה שהיתה לי עם מדריכה, רציתי לשאול אתכם: האם אתם חושבים שהפעילות במקיימים בבירקנאו עד היום היא טובה מספיק? או שצריך לדעתכם להקדיש יום שלם לאושויץ - בירקנאו? אני הצעתי מסגרת פעילות שונה בנוגע לבירקנאו: נכנסים למחנה כקבוצה, שקטים(ברקע מתנגן לו השיר "מעינאר קינדרלעך" אתם בטוח מכירים אותו אבל אולי לא בשם, זהו שיר ביידיש, שיר שמדבר על ילדים, שיר עצוב עצוב), עוברים עם המדריך מסלול של אסיר שבא למחנה - בכל תחנה יושבים, המדריך מספר על מה שהיה קורה בתחנה, ומקריא קטע עדות שקשור לתחנה לדוגמא: תחנה ראשונה: שער המחנה ופסי הרכבת - מספרים על ההגעה למחנה, דרך התלאות בקרונות הבקר והקראת עדות של ניצול. תחנה שניה: הרמפה בבירקנאו - מספרים על הסלקציה, מספרים על מנגלה, מסבירים את העובדה שמילה אחת מסמלת חיים או מוות - "שמאלה" או "ימינה". תחנה שלישית: מחנה המעבר בבירקנאו(אם עומדים עם הגב לשער המחנה, מצד ימין) - נכנסים לצריף ומספרים על תנאי המחייה בבירקנאו, מדגישים מושגים כמו קאפו, זקן הצריף, מציבים לתלמידים שאלות מצב כמו: איפה לדעתך הכי כדאי לישון - בדרגש העליון, האמצעי או התחתון? ומקריאים קטע עדות על החיים בצריפים, לאחר מכן הולכים למחראות תחנה רביעית: מחנה הנשים, צריף הילדים, איזור "קנדה" בבירקנאו תחנה חמישית: המשרפות - הסבר התהליך מסלקציה למוות ועד לפיזור האפר של הנרצח באגני החמצון, קריאת קדיש ויזכור, הסבר כללי על מבנה המשרפות שהיו, מהו זונדרקומנדו, סיפור מרד הזונדרקומנדו... יש עוד הרבה תחנות בבירקנאו... אחר כך, נותנים לתלמידים שעה להסתובב עם עצמם. כל תלמיד מתבקש להביא מהבית עדות של ניצול שואה מבירקנאו. התלמיד יסתובב במחנה או ישב במקום אחד, עם עצמו לבד, יקרא את העדות וכך לפי דעתי הוא יוכל לדמיין יותר(על בסיס הרקע שלמד). לפי דעתי, לתת לתלמיד שעה להסתובב לבד זה מאוד חיוני לחלחול ולהפנמה של מה שקרה בבירקנאו בצורה יותר מעמיקה וכל אחד לעצמו. מה גם, שבכל תחנה ותחנה המדריך מראה תמונות מוגדלות מ"אלבום אושויץ", זה מדהים לראות את המקום בתמונה(כמובן מתוך המלחמה וההשמדה עצמה) ולראות את המקום כמו שהוא נראה כיום. אז..מה אתם אומרים?
בעקבות שיחה שהיתה לי עם מדריכה, רציתי לשאול אתכם: האם אתם חושבים שהפעילות במקיימים בבירקנאו עד היום היא טובה מספיק? או שצריך לדעתכם להקדיש יום שלם לאושויץ - בירקנאו? אני הצעתי מסגרת פעילות שונה בנוגע לבירקנאו: נכנסים למחנה כקבוצה, שקטים(ברקע מתנגן לו השיר "מעינאר קינדרלעך" אתם בטוח מכירים אותו אבל אולי לא בשם, זהו שיר ביידיש, שיר שמדבר על ילדים, שיר עצוב עצוב), עוברים עם המדריך מסלול של אסיר שבא למחנה - בכל תחנה יושבים, המדריך מספר על מה שהיה קורה בתחנה, ומקריא קטע עדות שקשור לתחנה לדוגמא: תחנה ראשונה: שער המחנה ופסי הרכבת - מספרים על ההגעה למחנה, דרך התלאות בקרונות הבקר והקראת עדות של ניצול. תחנה שניה: הרמפה בבירקנאו - מספרים על הסלקציה, מספרים על מנגלה, מסבירים את העובדה שמילה אחת מסמלת חיים או מוות - "שמאלה" או "ימינה". תחנה שלישית: מחנה המעבר בבירקנאו(אם עומדים עם הגב לשער המחנה, מצד ימין) - נכנסים לצריף ומספרים על תנאי המחייה בבירקנאו, מדגישים מושגים כמו קאפו, זקן הצריף, מציבים לתלמידים שאלות מצב כמו: איפה לדעתך הכי כדאי לישון - בדרגש העליון, האמצעי או התחתון? ומקריאים קטע עדות על החיים בצריפים, לאחר מכן הולכים למחראות תחנה רביעית: מחנה הנשים, צריף הילדים, איזור "קנדה" בבירקנאו תחנה חמישית: המשרפות - הסבר התהליך מסלקציה למוות ועד לפיזור האפר של הנרצח באגני החמצון, קריאת קדיש ויזכור, הסבר כללי על מבנה המשרפות שהיו, מהו זונדרקומנדו, סיפור מרד הזונדרקומנדו... יש עוד הרבה תחנות בבירקנאו... אחר כך, נותנים לתלמידים שעה להסתובב עם עצמם. כל תלמיד מתבקש להביא מהבית עדות של ניצול שואה מבירקנאו. התלמיד יסתובב במחנה או ישב במקום אחד, עם עצמו לבד, יקרא את העדות וכך לפי דעתי הוא יוכל לדמיין יותר(על בסיס הרקע שלמד). לפי דעתי, לתת לתלמיד שעה להסתובב לבד זה מאוד חיוני לחלחול ולהפנמה של מה שקרה בבירקנאו בצורה יותר מעמיקה וכל אחד לעצמו. מה גם, שבכל תחנה ותחנה המדריך מראה תמונות מוגדלות מ"אלבום אושויץ", זה מדהים לראות את המקום בתמונה(כמובן מתוך המלחמה וההשמדה עצמה) ולראות את המקום כמו שהוא נראה כיום. אז..מה אתם אומרים?