שאלה בנוגע לתמונה

כדי לעזור לך

אולי מישהו/מישהי ידע האם בתאריך צילום התמונה 30 באפריל 1945 מחנה ההשמדה דכאו עסק בהשמדת יהודים או נכבש ופונה. הייתי במחנה דכאו, (לא במסגרת "מסע לפולין"), בדרך לשם דיברנו בעברית וחיפשנו את התחנה במפה שברכבת התחתית, כשכולם התחילו להסתכל עלינו, ביקש מאיתנו המדריך להפסיק להגיד "דכאו". המחנה עצמו נקי ולבן, היתה לי צמרמורת מהחצץ המסודר.
 

deebeebee

New member
גם במחנות האחרים

לפחות אלה שהייתי בהם- מיידאנק, אושוויץ ובירקנאו- נקי וסטרילי.
 

p a l o m a

New member
רוצה להוסיף מהרהורי ליבי..../images/Emo7.gif

אני הגעתי למיידאנעק במסגרת בית ספרית. ירדתי ראשונה מהאוטובוס הרבה לפני כולם.. ורצתי קדימה.. הגעתי ל"באדה אונד דיזאינפקציה" (לא יודעת לאיית בגרמנית..שישרפו אמן!) ונכנסתי לתוך תאי הגזים (נשמע נורא..) ל ב ד .. ועברתי שם במהירות והיתה לי הרגשה שפשוט הייתי שם כבר. ממש הרגשתי שם כאילו אני בבית. אני יודעת שתגידו שאני קצת "לא בסדר בראש" אבל זאת היתה הרגשתי. לא אשכח זאת לעולם. (סבתי וחלק מילדיה הושמדו שם, במיאדאנעק.. סבי וילד נוסף בסוביבור..)
 

magy

New member
כל מי שמבקר באתרים

האלה.. ולא מרגיש על בשרו ונפשו, את מה שעבר עמנו ועברו המשפחות האישיות שלו, לא ממש מסוגל להבין את הזוועה.... הייתי במינכן לפני מספר שנים.... והקבוצה נסעה לבקר בדכאו אני לקחתי מונית מיוחדת ונסעתי ל- ULM לא הייתי מסוגלת באמצע טיול.......שיעודו היה הנאה לנסוע לדכאו ולהתמודד עם הזוועה.... לא יודעת אם זה בגלל שהייתי צעירה יותר... או בגלל שלא רציתי לשנוא את כל הגרמנים תוך כדי טיול בגרמניה.... היות שבשנת 67 כבר הייתי בגרמניה... כבחורה צעירה שיצאה את הארץ בפעם הראשונה בחייה... ועוד לגרמניה (היה לי איזה "עסק" לסגור), ברכבת ממילנו למינכן..... הייתי בטוחה שכל הנוסעים הם נאצים... נסגרתי בקרון השינה שלי למשך כל הנסיעה ברכבת.... כי הייתי בטוחה שאיזה נאצי יבוא לגמור איתי את החשבון הבלתי גמור.....של עמו ועמי. הפחד דבק בי כל הנסיעה למינכן......אז ב- 67 ובנסיעה שבה נסעתי ל-אולם......לפני כ- 20 שנה... לא רציתי להתמודד שוב עם חוסר האונים......זה היה טיול, ומחנה השמדה, צורך כוחות נפשיים מיוחדים.....והכנה מראש לא "קפיצה קלה" תוך כדי קניות וצחוקים.............
 
אני מזדהה פלומה, לצערי

אבל לא יכולה לקשור את התחושה הזו לארוע מסויים, אולי אני חשה כמוך בגלל המעורבות הרגשית הגבוהה שלי לנושא. אני הייתי בגרמניה יומיים, בדכאו ובמחנה האולימפי - מקום הרצחם של הספורטאים. כל היומיים הרגשתי בחילה מהשהות שם, כל דבר הזכיר לי את השואה.
 

p a l o m a

New member
כמעט באותו נושא ... וקשור לULM ../images/Emo13.gif

אני רוצה לספר כאן סיפור מהבוקר הרגע זרקתי לפח בתוך שקית ניילון של היפרנטו ... שועל מפוחלץ (זוכרים?) שהיו עוטפים בו את הצוואר ומתגנדרים... שנרכש ע"י אימי מיד עם תום מלחמת העולה השניה ב ב ר ל י ן המופצצת. היינו שם במחנה עקורים (הייתי בת שנה...) והיהודים קיבלו בגדים מאמריקה. מכירים את התמונות של יהודי מזי רעב אבל מגונדרים בבגדים מהוליבוד? כזו תמונה ישנה אצלי עדיין של אימי עם כובע שחור מסאטן ורשת שמכסה את הפנים והשועל הזה על כתפיה... ממש גרטה גרבו... העיקר השועל הזה לאחרונה היה מונח בחדר שבקושי בשימוש. הנכד שלי נכנס לשם ונורא נבהל "סבתא מהזה החתול הזה שאני לא מכיר שישן שם"...בקיצור נגעתי בשועל וכולו התפרק ממש חתיכות נשארו לי בידיים. השועל אולי בן . 70-80 .. ובכן תסלחו לי שאני מייגעת אותכם בסיפור הזה.. אבל אני, הילדה מאז , בת ה60 (אוףףףף) זורקת את השועל שליווה אותי כל חיי (בנוסטלגיה...)לתוך הפח בשקית ניילון של היפרנטו. (השועל היה גרמני . בטח מגיע לו!...) נכון מרגש?.....
 

talia olav

New member
כל המידע בשתי הקלקות עכבר

בטאגליינס יש הפניה למאגר המידע ביד ושם, ובחירת "דכאו" מביאה את כל המידע הנדרש.
 

deebeebee

New member
צר לי אבל---

כאשר אני קוראת או צופה בעדות של ניצול/ת שואה אני מתרגשת הרבה יותר מהביקור שלי במחנות מיידאנק, אושוויץ ובירקנאו שלא ממש עשו לי את זה. המחנות מטופחים וסטרילים כמו אתרי תיירות וגם קוממה אותי העובדה שהשואה מודגשת יותר כאסון לאומי פולני ופחות כאסון יהודי. כך היה גם באנדרטאות בוורשה. נוצר בי הרושם שמדובר באתרי תיירות. ביקרתי באנדרטה של רפופורט מספר פעמים. הפעם היחידה בה התרגשתי עד כדי דמעות היתה כשהגיעה קבוצה שהניפה את הדגל הישראלי ליד האנדרטה. מה שגרם לי להתרגש היה הדגל שלנו. רק כאשר אני קוראת או צופה בסיפורים של אלה שהיו שם אני נחרדת מגודל הזוועות ואכזריותם של הצוררים הנאצים ושותפיהם. אתרי התיירות שהוקמו במחנות אין בכוחם להמחיש את גודל הזוועה למי שלא היה שם ב"זמן אמיתי".
 
קראתי את כל מה שכתבתם.. ../images/Emo4.gif

ולא הבנתי אם הרכבת ריקה או מלאה...
תודה בכל מקרה.
 

deebeebee

New member
את צודקת, השרשור הוסט לכיוון אחר

אבל, אני חושבת שענת נתנה לך כיוון כדי להמשיך ולבדוק. אני ניסיתי להחזיק זכוכית מגדלת תוך כדי שאני שואלת אם בקרון הקדמי רואים משהו. בהתחלה חשבתי שאולי מונות שם גופה או גופות בודדות אבל אני לא יכולה לומר בבטחון שכן.
 
בדקתי ב"יד ושם" לפי הצעת טליה

המחנה דכאו שוחרר ב- 29 באפריל 1945, יום לפני צילום התמונה (ב- 30 באפריל 1945 התאבד היטלר ימ"ש). כך שברכבת לא היו אנשים, אני בספק אם נותרו בה גופות.
 

m a y 8

New member
כתוב באנגלית off limit

על הקרונות - יותר מסביר להניח שצולם מיד לאחר השחרור.
 
למעלה