שאלה בנושא דיבור אובססיבי

[תירתיר2]

שאלה בנושא דיבור אובססיבי

תופעה שאולי מוכרת לכם, ואותי היא מטריפה. מה עושים כדי שהילד יפסיק לומר כל פעם את אותו המשפט באותה הסיטואציה? ובכלל, הוא עוסק בהכחשה תמידית של המציאות, כל דבר שקורה הוא "מכחיש" לדוגמה- אני מכינה עוגה, הוא אומר- "את לא מכינה עוגה" נוסעים להביא את אחותו מהגן, והוא אומר "לא נוסעים להביא את אורי...." וכו'. אם הייתי אוספת את כל המנטרות שהוא המציא, יכולתי לכתוב ספר שלם. בינתיים רק מקבלים מזה כאב ראש+ייאוש.

 

[ריקי 04]

לא עוזר, אבל... מהקטעים שלנו...

לבן שלי יש בעיה קשה של "לחכות לתורו". בקיצור, בנסיון להתמודד עם הבכי והתסכול, ניסינו להסביר לו: "קודם... ואח"כ אתה". עכשיו הוא בוכה ומסביר לעצמו :"אחרי ש... תסיים - אתה..." (ושאר משפטים, הוא מתאים לסיטואציה...

). לא מזמן בעלי היה איתו בפארק מים, כשהם סוף סוף הגיעו לראש התור, המפעיל שאל אותו למה הוא מכריח את הילד לגלוש (הקטנצ'יק בכה מכל הלב), אז בעלי אמר לו שיקשיב "לחכות בתור, לחכות בתור...

", המפעיל (שכמובן אין לו מושג מהרקע) ענה לו "ישראלי אמיתי". (רק חבל שהתור כל כך ארוך - והגלישה כל כך קצרה...). ולבעיה שלך, אני מניחה שלך בטח לא צריך להסביר שזאת כנראה הדרך שלו להגיד שהוא לא רוצה את הדבר הזה (אם כי - הוא לא אוהב עוגות?) מה עושים - שאלת המיליון דולר (עם עוד איזה ספר שלם של שאלות...)

 

[תירתיר2]

השלילה באמת התחילה....

כדרך לומר "אני לא רוצה שתעשי כך" אבל עכשיו זה התרחב לכל מצב שהוא, פשוט סתירת העובדות. אפשר להעסיק אותו בממשלה בתור דובר אישי של שר, שיכחיש כל פעם שהתקשורת פונה אליו...

 

[נונינה1]

השלילה היא הדרך הראשונה להגדרה

העצמית - איך אני מראה שאני שולט בסיטואציה - אני מתנגד . (בערך כמו פקידים בעיריה

) אולי הבן שלך מתאמן בלהגיד לא באופן די פאסיבי, הוא פשוט שולל את המציאות. דרך אולי לגרום לו להבין שלדיבור שלו יש השלכות (אולי זה די גרישפני) זה שכשהוא אומר את לא מכינה עוגה, לאמר לו טוב אני מפסיקה ולעשות הפסקה. או לא נוסעים לקחת את אחי - טוב אז אתה לא תיסע ותחכה לי בבית ואז לאט לאט הוא יבין שהמשפטים שלו נלקחים בחשבון כרצנותיו ויזהר לבדוק אם אלו באמת הרצונות שלו לפני שהוא אומר אותם אחרת הוא יפסיד דברים שהוא כן רוצה....

 

[גיליזיו]

אפשר גם לראות זאת כחיזוק

ילדך מעיר הערה שזוכה להתייחסות מן הסביבה,בין אם היא בעלת אופי חיובי (טוב,מתוק שלי אם אתה לא רוצה אז אני לא אכין עוגה) או בעלת אופי שלילי-נזיפתי (די כבר לומר לי את המשפט הזה אני מכינה עוגה וזהו!).התייחסות זו פירושה חיזוק,והתנהגות מחוזקת פרושה שעם הזמן תתגבש ותהפוך לחלק מרפרטואר ההתנהגויות של הילד וכמו כן תתגבר ותהפוך לשכיחה יותר ויותר. הפתרון למצב זה הוא מורכב אך יש להתעלם מן ממהתנהגות על מנת להפחית את שכיחותה.במקביל יש למצוא משפט אחר פונקציונלי לאותה המטרה (אולי תשומת לב) וללמד את ילדך להשתמש בו במצבים דומים (לדוגמא :אימא אני רוצה להיות איתך/לחבק אותך/אימא שבי לידי )במידה ולא תהיה התנהגות חלופית מוצעת לילד יהיה קשה יותר להפחית את שכיחות ההתנהגות.שוב,זוהי עצה על רגל אחת ויש לערוך הערכה פונקציונלית יסודית ולהחליט על התערבות מתאימה. כל זאת מכיוון התנהגותי.אם יש לך סופרוויזר ניתן יהיה לקבל ממנו עצה מפורטת ואישית יותר המתאימה לילד. בהצלחה!!!

 

[נונינה1]

הצעת חלופה להתנהגות לא רצויה היא

באמת הדרך הבריאה להכחיד התנהגות לא רצויה כי לאמר לא כך אבל לא איך כן זה די מתסכל ולא פרודוקטיבי. אבל, צריך להבין קודם מה הילד רוצה כשהוא אומר את משפטי השלילה על מנת שהחלופה תהיה רלונטית. אם הילד מספיק מפותח כדי לענות על שאלות ברירה - אתה מתכוון שאתה לא רוצה לאכול עוגה או שאתה רוצה שאמא תעשה משהוא אחר - אז אולי אפשר לחדד את כוונת המשפט.

 

[גיליזיו]

מסכימה בהחלט

לכן ציינתי שיש לערוך ניתוח פונקציונלי על מנת להבין את פשר ההתנהגות,מקורה ומה היא רוצה להשיג.

 

[בשבילנו]

דיבור חזרתי

לדעתי הוא מתכוון שכן... לדעתי כל מצב שקורה כאילו מלחיץ אותו משהו שהוא מסביר לעצמו מצבים במסגרות עושים את זה כל מצב מפרקים לילדים כך שיבחינו בשלבים בכוונות וכאלה את וזאת לדעתי צריכה לשאול אותו אז מה כן מה אתה רוצה שאני אעשה או אמא עושה כך וכך או פשוט להחיף נושא להסתכל על דברים אחרים כלומר על נוף או על מה שבטלויזיה ולא להתייחס בכלל לניגוס אני תמיד שהיא בלופ שמה מוסיקה ושרה איתה או מדגדגת אותה והלופ והבילבול נעלמים