שאלה בנושא ההורים שלנו ( ארוך)
יש משפחות שהיחסים עם ההורים טובים וקרובים, לפעמים גם גרים ממש קרוב וזה טוב. איך אתם מסתדרים? אצלינו, לאמא שלי יש בעיה של שליטה, היא חייבת להצליח בהכל, לעשות הכל ולא מרפה. בעבר זה גרם להרבה חיכוכים בינינו ודי התרחקתי. היום היחסים יותר טובים, אבל אמא שלי בבעיה. אבא שלי במצב שהוא צריך טיפול, יש מטפלת בבית, אבל אמא שלי מרגישה שהכל על הכתפיים שלה. הוא יכול להיות יותר עצמאי, היא יכולה להשתחרר קצת. לא רק שהיא לא עושה את זה, היא היתה רוצה שאני אהיה מעורבת יותר במה שקורה אצלם. שאגיד לו שקשה לה, שאגיד לו שיתנהג אליה יותר יפה. היחסים שלהם על הפנים, היא מטפלת והוא לא מרוצה, היא מרגישה שהיא מקדישה לו את חייה והוא לא מעריך אותה. על טיפול זוגי אין מה לדבר (אבא שלי בן 80). כמה פעמים הצעתי את עזרתי, בלבוא איתה למקום מסוים, בלראות מטפלת. היא לא מבקשת את עזרתי (איזה קטע פולני שכנראה אני לא יודעת לשחק אותו יפה, וגם אין לי ענין), אבל כל הזמן מדגישה שהיא מטפלת לבד בהכל. נכון שיש לי את המשפחה והילדים שלי, אנחנו גרים במרחק 3/4 שעה נסיעה, אז זה לא מסתדר לקפוץ במשך השבוע, ואין לי אפשרות לטפל יותר צמוד, אבל גם את המעט שאני יכולה, היא לא מבקשת. אח שלי בחו"ל עם משפחתו כבר כמה שנים, מגיע לבקר ובמקרי חירום, אבל לא נמצא בשביל היום יום. המלצתי לה ללכת לטיפול, כי לדעתי היא לא מנהלת נכון את חייה והיא צריכה איש מקצוע שיעזור לה להוריד מהנטל, ואפילו רק כדי לפרוק מהנטל הנפשי. היא אומרת שהלכה למישהי "מצויינת" שאמרה לה שהיא מבינה אותה, ואין מה לעשות, אז מה זה עוזר. את טענתי שמישהי מצויינת צריכה לעזור לה בטיפול יותר ארוך, היא מבטלת בתירוץ של חוסר זמן ואי יכולת להתארגן. חבל לי עליה, אבל היא לא מוכנה לשמוע שום דבר שלא בתנאים שלה. האפשרות לעבור יותר קרוב אלינו לא מתאימה להם (בית חולים, עבודה- היא עובדת פעמיים בשבוע שזה ממש מצוין, אבל מסיימת בסוף השנה), ואנחנו מדברים על זה כבר שנים, עוד לפני שהמצב התדרדר (ואני ממש שונאת את המקום שהם גרים). מה דעתכם, איך מתמודדים?
יש משפחות שהיחסים עם ההורים טובים וקרובים, לפעמים גם גרים ממש קרוב וזה טוב. איך אתם מסתדרים? אצלינו, לאמא שלי יש בעיה של שליטה, היא חייבת להצליח בהכל, לעשות הכל ולא מרפה. בעבר זה גרם להרבה חיכוכים בינינו ודי התרחקתי. היום היחסים יותר טובים, אבל אמא שלי בבעיה. אבא שלי במצב שהוא צריך טיפול, יש מטפלת בבית, אבל אמא שלי מרגישה שהכל על הכתפיים שלה. הוא יכול להיות יותר עצמאי, היא יכולה להשתחרר קצת. לא רק שהיא לא עושה את זה, היא היתה רוצה שאני אהיה מעורבת יותר במה שקורה אצלם. שאגיד לו שקשה לה, שאגיד לו שיתנהג אליה יותר יפה. היחסים שלהם על הפנים, היא מטפלת והוא לא מרוצה, היא מרגישה שהיא מקדישה לו את חייה והוא לא מעריך אותה. על טיפול זוגי אין מה לדבר (אבא שלי בן 80). כמה פעמים הצעתי את עזרתי, בלבוא איתה למקום מסוים, בלראות מטפלת. היא לא מבקשת את עזרתי (איזה קטע פולני שכנראה אני לא יודעת לשחק אותו יפה, וגם אין לי ענין), אבל כל הזמן מדגישה שהיא מטפלת לבד בהכל. נכון שיש לי את המשפחה והילדים שלי, אנחנו גרים במרחק 3/4 שעה נסיעה, אז זה לא מסתדר לקפוץ במשך השבוע, ואין לי אפשרות לטפל יותר צמוד, אבל גם את המעט שאני יכולה, היא לא מבקשת. אח שלי בחו"ל עם משפחתו כבר כמה שנים, מגיע לבקר ובמקרי חירום, אבל לא נמצא בשביל היום יום. המלצתי לה ללכת לטיפול, כי לדעתי היא לא מנהלת נכון את חייה והיא צריכה איש מקצוע שיעזור לה להוריד מהנטל, ואפילו רק כדי לפרוק מהנטל הנפשי. היא אומרת שהלכה למישהי "מצויינת" שאמרה לה שהיא מבינה אותה, ואין מה לעשות, אז מה זה עוזר. את טענתי שמישהי מצויינת צריכה לעזור לה בטיפול יותר ארוך, היא מבטלת בתירוץ של חוסר זמן ואי יכולת להתארגן. חבל לי עליה, אבל היא לא מוכנה לשמוע שום דבר שלא בתנאים שלה. האפשרות לעבור יותר קרוב אלינו לא מתאימה להם (בית חולים, עבודה- היא עובדת פעמיים בשבוע שזה ממש מצוין, אבל מסיימת בסוף השנה), ואנחנו מדברים על זה כבר שנים, עוד לפני שהמצב התדרדר (ואני ממש שונאת את המקום שהם גרים). מה דעתכם, איך מתמודדים?
