שאלה בנושא: הנעה לפעולה ואיתגור

[דניאלוג]

שאלה בנושא: הנעה לפעולה ואיתגור

כמאמנת צעירה אשמח לשמוע רעיונות ודעות ממנוסים ממני: יש לי מתאמנת שהגיעה עם רצון להתאמן אך אני מרגישה בעיתיות עם הרצון "להזיע" לאחר שפתחתי איתה את הנושא ושקלתי הפסקת אימון,היא אמרה בפירוש שמאוד רוצה להמשיך ושהיא מרגישה שהיא מתקדמת ולומדת.... המתאמנת בתהליך של לימודי אימון,רואה את עתידה כמאמנת,מאוד קשה לה עם בחירת מטרה,כל מה שהיא מעלה אלו מטרות ביינג,,,,קשה לה עם חזון, האם לדעתכם אפשר להתאמן רק על מטרת ביינג?האם יש לכם רעיונות לאיתגור מתאמנת שקשה לה להגדיר מטרת דויינג?האם בכל אימון חיב להיות תוכנית פעולה?אם כן איך מה זו תוכנית פעולה?

 

[T a l c y]

Being & Doing

שלום דניאלוג, אני יכולה לתת לך נק' מבט שלי, מתוך איזה שהוא "אני מאמין" שלי. בעבודה שלי עם מתאמנים, אני מאמינה בכל מאודי שברגע שהם נמצאים במקום נכון ואותנטי מבחינת הוויתם (מי הם בעולם, אופן ההתנהלות שלהם וההוויה שלהם ללא הבנות מיוחדות = Being) העשייה שלהם בעולם הופכת לנכונה יותר וקלה יותר עבורם. אני למדתי שאין טעם במרדף אחרי מטרות עשייה אם אין מאחוריהם את ההוויה הנכונה להם שמתניעה אותם. וכשיש, המטרות זורמות ונכונות יותר ללקוח (לעיתים לא לנו, אבל להם כן, וצריך לכבד). לעומת זאת כשיש מטרות ללא הוויה מבוססת, בד"כ יש תחושת ריקנות אחרי ההשגה, או שזה רק השגה לשמה. אם יש לדעתך בעיה עם "התנעה" לפעולה, אז אני הייתי עובדת על מציאת המוטיבציה הפנימית ולעשות דברים שיותר בהלימה עם מי שהלקוחה עכשיו, כרגע בהוויתה. יתכן ובשבילה, כדי לראות חזון עתידי - היא צריכה ל"שבת בנוח" ב-Being שלה. אם זה המצב - היא מנתבת את הדרך שלה איתך בדיוק כפי שהיא זקוקה לו. ובכלל, המינונים של Being ו-doing הם לדעתי, כל הזמן משתנים לאורך החיים, אחד מזין את השני וגורם להתפתחות שלמה יותר של האדם. ואין עלינו לשפוט את מקום המצאותה כרגע על ציר הזמן שלה. אני מאמינה שכשזמנה לנוע יגיע, היא תביע רצון מובהק לכך. בעולם שלנו, שמלא ב-doing, אני שמחה לשמוע שיש אנשים שעוצרים רגע ב-being שלהם, ורוצים להעמיק אותו...

יום נפלא, טל

 

[אבי בכר 2005]

התבוננות

שלום דניאלוג, כמאמנים אנחנו אמונים על שיחה נקיה משיפוטים ודעות באימון, אך חשוב לזכור כי בעוד אנחנו מנהלים שיחה נקיה משיפוטים ודעות כבני אדם איננו בהכרח חסרי שיפוטים ודעות אנחנו פשוט שמים אותם בצד. יש מקרים שאחרי האימון כן יעלו שוב הדעות הפרטיות שלנו מתוך התבוננות האם אנחנו עושים את הדבר הנכון באימון. כדאי להיות מאוד זהירים בעיניין הזה שכן בשיחה הפנימית שאנחנו מנהלים אנחנו עלולים להתבלבל בין אימון לטיפול/יעוץ. את אומרת שאת מרגישה בעיתיות עם הרצון "להזיע" שפתחת שיחה ושקלת הפסקת אימון. ראשית מעניין אותי לדעת, האם מה שאת אומרת זה שבאימון צריך "להזיע"? ומה בדיוק את מתכוונת בלהזיע (אני מניח שלא כפשוטו)? את שואלת האם לדעתכם אפשר להתאמן רק על מטרת ביינג? אני שומע שאת מודאגת ממשהו, האם זה נכון? אם כן האם תוכלי להסביר מהו? לדעתי אם תביני מה עומד מאחורי השאלות שאת שואלת ומוטרדת מהם התשובות יהיו ברורות יותר. ולסיום עוד שאלה שעולה לי מדברייך זה, איך בדיוק זה מרגיש כשמרגישים בעיתיות עם רצון, כשאת אומרת את זה, לעצמך, את מתארת כאן מה רוצה המתאמנת ושואלת איך אפשר לאתגר אבל לא אומרת איך נראית הבעיתיות. אשמח להמשיך ללבן את הסוגיה יום מצויין

 

[ענתוצאות]

במרחב יצירת האיזון

בין ה Being וה doing אנחנו אמונים, בין השאר, על היכולת לבחון (בעזרת ויחד עם המתאמן) את הנטיה להתנהל באחד מהמקומות הללו באופן לא מאוזן ואת האפשרות לעבור, בעזרת האימון, לאיזון בין השניים. אם מתאמן (אגב, זו המלה שאני משתמשת בה במקום "מאומן") מגיע אלי כשהוא מתהלך כמומחה בשדה ה being וממלא את חלל הפער בשיחות על תובנות, תחושות, מהויות אבל בשום עשיה או לחילופין מתאמן אחר שמגיע כשהוא מתמודד עם הפערים באמצעות פעילות או אפילו פעילות יתר - אם שניהם אנסה את אותו דבר: מעבר לשדה האחר (עשיה או הוויה) והתבוננות על הפער גם באמצעות ההתנהלות בשדה החדש. יחד עם זאת, אם השדה הטבעי של אדם הוא ההוויה (being) אפשר בהחלט לנצל את המקום הטבעי שלו כציר בסיסי וחזק כדי להתחיל לצעוד לכיוון סגירת הפער. כנ"ל גם בשדה העשיה. אם הוא איש של פעילות ופעולות ושם מרגיש נוח - אני אשתמש בשדה הזה כבסיס חזק יותר. רק טוב ענת

 

[ליפט]

מצטרפת לתגובת קודמי ומוסיפה

הי דניאלוג. האמת היא שעולות בי הרבה שאלות. כמאמנת אני חשה לא פעם שאנשים קופצים מהר מדי ל- doing. ומה שחשוב באמת זה ה- being - מי הם רוצים להיות בסיומו של תהליך השינוי. מה שיביא אותם לפעולה זה החיבור הרגשי למציאות שיזמן להם ה- being החדש. דוגמא מעבודתי, הגיעה אלי מאומנת שמטרתה היתה להפוך מ"בזבזנית" לאדם שקול כלכלית.שימי לב לשימוש במילות doing. במעבר לעבודה על ה- being הגענו לעבודה במושגים של עצמאות (ומסתבר, לא רק כלכלית) לעומת תלותיות (לא רק כלכלית). עתה השאלה היא בשביל מה להיות אדם עצמאי? אם היא תמצא סיבה שמרחיבה לה את הלב ומעלה את מפלס האנרגיה שלה לרמות מלהיבות - אחת הדרכים להגיע לשם כנראה, תהיה אלו בחירות כלכליות אני עושה, מה עומד מאחוריהן ומה הייתי רוצה לעשות אחרת. זה כבר שלב ה- doing, כמו שאת יכולה להבין. אנו בני האדם, יצורים של מהויות ואיכשהו באינטנסיביות החיים המודרניים, שכחנו והפכנו ליצורים של doing. אני עוסקת בעיקר הבתחום ההרזייה ולא פעם אנשים באים אלי עם מטרה ברורה מבחינתם. "אני רוצה לרזות" להבדיל מ"אני רוצה להיות אדם רזה" - יש הבדל תהומי בין השניים. שימי לב לא ליפול חזק מדי לעשייה מתוך רצון שלך כמאמנת לראות תוצאות מהירות. מקווה שהייתי לעזר, בהצלחה.