שאלה בנושא ...
שלום לכולם
יש לי שאלה שאני מקווא שתוכלו לעזור לי . אני אתן לכם קצת רקע לפני כן , לפני ארבעה חודשים לאמא שלי התחילו להיות כאבים בגב התחתון שהלכו והחמירו , לאחר שהלכה לרופא המשפחה הוא הפנה אותה לעשות צילומים בגב ,(רנטנגן),ולאחר מכן הוא קבע שהיא סובלת משבר בגב התחתון ושיש לה בריחת סידן מהגוף אז לאחר שהיינו גם אצל אורטופד הוא רשם לה ויטמינים (סידן וכדו´)ושלח אותה לקנות חגורה לגב ואמר שזה יעבור עם הזמן .חשוב לציין שאנחנו ביקשנו שיעשו לה צילום סיטי וכדו´ כדי לדעת כמה שיותר מה הבעיה ,אבל גם רופא המשפחה וגם האורטופד לא רצו לשלוח אותה לסיטי (מן הסתם מטעמי חיסכון לקו´ח כי הצילום נורא יקר ) לאחר חודש בערך המצב רק החמיר ואמא שלי כבר התחילה לא לתפקד כמעט, היא כבר לא היתה יכולה ללכת בלי הליכון ועזרה וגם זה היה בקצב של מטר לדקה ,אז לקחנו אותה לחדר מיון בשערי-צדק ,ולאחר יום שלם הם פשוט שלחו אותה לבית ואמרו לה שתיקח ויטמינים ותעשה התעמלות ...ואפילו אז לא רצו לעשות לה צילום סיטי -אפילו שהם רואים מולם אישה בת 51 שלא יכולה לזוז. לאחר שבועיים לקחנו אותה עוד פעם לחדר מיון ,(אפשר להגיד שנשאנו אותה לחדר מיון בידיים ),ועוד פעם כל הסיפור חזר על עצמו ...ולא רצו לעשות סיטי .לאחר מכן לקחנו אותה לכירופרכט פרטי והוא אפי´ לא רצה לטפל בה כי הוא ראה את המצב שלה ואמר שהמצב יותר מידי רגיש ואסור לו לעשות לה טיפול אבל הוא שלח אתנו לעשות מיפוי עצמות ,ולאחר מכן ,היינו חייבים לקחת אותה לחדר-מיון באמבולנס כי המצב כבר היה בלתי נסבל . ואז לאחר צעקות אין ספור ויום מתיש בחדר מיון הם הסכימו בשעה טובה לעשות לה צילום סיטי ,ומיד לאחר מכן הם גילו שיש לה כל מיני גושים בגב לאורך עמוד השדרה וכן גוש בשד ,ואז הם התעוררו ולקחו אותה להדסה והתחילו עם הקרנות וכל השאר ... המצב הוא שגלינו את המחלה בשלב מאוד מאוחר ומאוד קריטי , אמא שלי היא אישה מאוד תמימה שעברה הרבה סבל בחיים ולוקחת כל דבר ללב , אנחנו בשלב זה עוד לא אמרנו לה בדיוק מה שיש לה ,והיא עוד לא מבינה את המשמעות של העניין . השאלה שלי זה האם כדאי לספר לה כל מה שיש לה ,האם זה יועיל ויעזור לה יותר כדי שהיא תהיה מודעת לזה ואולי תהיה יותר אופטימית ותשלים עם המחלה וזה יעזור לריפוי ,או שזה רק יזיק יותר אם היא תהיה פסימית ותכנס לדיכאון או משהו ? אני יודע שהמחלה קשורה באופן ישיר למודעות של האדם ולדרך מחשבתו ואופי החיים שהוא חי , כלומר שזה גם פסיכולוגי ,והריפוי גם קשור לזה . לפי הניסיון ,האם כדאי לספר או לא ? אשמח לשמוע תגובות.
שלום לכולם