שאלה בפסחים כ:

[asaf2000]

שאלה בפסחים כ:

"שמן נמי אתי לידי תקלה, דרמי ליה בכלי מאוס" זאת אומרת שלא יבואו לאכול מהשמן כי הוא מונח בכלי מאוס. אבל במשנה בשבת כתוב שאסור ליקוב שפופרת של ביצה ומלאות בה שמן ויתננה בצד הנר...ואפילו היא של חרס!! זאת אומרת שאפילו שזה כלי מאוס יש חחש שיבואו להסתפק מהשמן...

 

[אליה לא מתנתק]

תגובה

ביאור הגמ` שם הוא כך, והאמר שמואל משום ר` חייא, שותין מלוג בסלע, ומזלפין מלוג בשתיים. (כלומר, שותים מיין שכמות לוג המחיר שלה זה סלע, ומזלפין מיין שמחיר כמות לוג היא 2 סלעים, שאם יש לאדם יין זול ויין משובח עדיף לו לשתות מהזול ולזלף מהמשובח, יוצא, שהזילוף חשוב יותר מהשתיה, ואם כן, אף אם יתערב יין החולין בתרומה טמאה אין בכך הפסד מרובה משום שעדיין הוא ראוי לזילוף) בחדש (הגמ` עכשיו מעמידה שמדובר ביין חדש, ואין היין ראוי לזילוף אלא כשהוא ישן, שהריח שלו נודף, וכיון שאינו ראוי לזילוף יש הפסד מרובה אם יאסר באכילה) והא ראוי לישנו (עכשיו הגמ` מקשה, הרי היין הזה ראוי הוא להשהותו ולישן אותו עד שיהיה ראוי לזילוף, ולמה נחשב לו כהפסד מרובה?) אתי ביה לידי תקלה (כלומר, לאחר שיתערב עם התרומה הטמאה יהיה אסור לישנו, משום שאסור להשהות תרומה טמאה כיון דחיישינן שמא יבוא לשתות ממנה) המשך>>>

 

[אליה לא מתנתק]

המשך>>>

שמן נמי דלמא אתי ביה לידי תקלה (כלומר, אם כן, למה מותר להשהות את השמן הטמא לצורך הדלקתו? הרי גם בשמן יש לחוש שמא יאכל ממנו ויבוא לידי תקלה?) רמי ליה בכלי מאוס (כלומר, בשמן לא חיישינן לתקלה, מכיוון שהוא משתמש בו להדלקה בלבד, הוא מניחו בכלי מאוס ושוב אין הוא ראוי לאכילה...) נ.ב. אם גם עכשיו נשארה לך השאלה תאמר לי... לדידי היא ירדה. בהצלחה!

 

[asaf2000]

אתה רק הסברת את הפשט של הגמרא

השאלה שלי מתחילה איפה שהפשט מסתיים. אחרי שהגמרא תירצה ששמים את השמן בכלי מאוס לכן אין חשש שיבוא לידי תקלה שאלתי הרי במשנה בפרק במה מדליקין אומר ר' יהודה לגבי שאסור להדליק בשפופרת של ביצה ש"אפילו היא של חרס" בכל זאת גוזרים שמא יבוא להשתמש בשמן. ומהגמרא בפסחים אצלינו רואים שלא חוששים בכלי חרס שמא יסתפק ממנו ויבוא לידי תקלה, אז זה סותר את המשנה בשבת. אלא אם כן נגיד שהגמרא בפסחים היא לפי חכמים החולקים על ר' יהודה, אבל תהיה מכאן קושיה לרבי יהודה.

 

[אליה לא מתנתק]

תגובה

לדעתי, השאלה אינה מתחילה כלל, משום שכאן (בפסחים...) מדובר על שמן שהתערבב עם שמן של תרומה טמאה שהונח בכלי מאוס הפוסל אותו מאכילה כך שבטוח שחוץ מהדלקה שימוש אחר לא יוכל להיות בו, לעומת זאת, שם (בשבת...) האיסור הוא משום דבר אחר ללא כל קשר לשמן של תרומה טמאה... שם האיסור הוא שמא יקח קצת מהשמן ואז הוא יחשב כמכבה, שהרי הוא מקצר את משך הזמן שהשמן אמור היה לבעור... מהות התקלה שם שונה.

 

[asaf2000]

ואני חושב שאתה טועה

החשש בפסחים הוא שמא יבוא לידי תקלה הוא שמא ישתמש בשמן לאכילה והגמרא אומרת שאם השמן הוא בכלי מאוס אין חשש. החשש בשבת הוא שמא ישתמש בשמן לאכילה ויכבה ע"י כך את הנר ואפילו אם הוא מונח בלי מאוס. הפסול של השמן בפסחים היא בגלל שהוא מעורב בטומאה טמטה, הפסול בשבת הוא איסור שבת. עכשיו למה כא חוששים אפילו לכלי טמא וכאן לא?

 

[אליה לא מתנתק]

תגובה

אשמח אם תתן את המקור במס` שבת שאוכל לעיין... לענ"ד נראה לומר, שבפסחים לא רק שהשמן טמא, אלא הוא גם בכלי מאוס, שאז יש לו 2 דברים המרחיקים אותו מהתקלה, לעומת זה בשבת, יש לו רק דבר 1 שמרחיק אותו מתקלה וזה רק הכלי המאוס...

 

[asaf2000]

שבת כט:

 

[אליה לא מתנתק]

תגובה

עיינתי שם, וגם שאלתי את אחד הרבנים אצלנו בישיבה את השאלה, והתשובה כפי שציינתי, מה גם שהחשש לתקלה הינו במחלוקת תנאים (בהמשך הגמ` בפסחים ב"ש וב"ה...)

 

[asaf2000]

תודה.