שאלה בקשר לחשמל

[usersum]

שאלה בקשר לחשמל

טוב, קיבלתי טווח רחב של תרופות אנטי דיכאוניות ושום דבר לא ממש עזר, ומה שעזר גרם לתופעות לוואי קשות. אומרים שחשמל עוזר.. יכול להיות שהולכים לעשות לי טיפול בחשמל. אומרים שזה משפיע על הזיכרון וההשפעה עוברת... שזו תופעת לואי שעוברת. אני אשמח לדעת מאנשים שעברו את זה אם זה באמת עובר, אם זה עוזר... כל חוויה שמישהו עבר.. זה לא החלטה קלה לעשות.

 

[macacu]

אני ממליץ להיות סבלני ולתת זמן

לטיפול הרגיל. (עם דגש על פסיכותראפיה) אני גם עברתי חשמל וזה לא משחק ילדים בכלל. צריך לדעת טוב טוב לאן אתה הולך ולא להיכנע למשבר ריגעי (אקוטי ככל שיהיה..) וגם לא ליאוש מטיפולים תרופתיים כושלים. הניסיון שלי מלמד שגם המצבים הכי קשים הם ברי שינוי לאורך הזמן...אז לאט לאט- זאת ההמלצה שלי בגדול. ספציפית לגבי הטיפול החשמלי- לי זה עזר (באופן המידי).זה הוציא אותי מהמצב הקשה שהייתי בוא אך האפקט החיובי הזה לא נשאר לאורך זמן וכבר לאחר 3 חודשים בערך שקעתי שוב. בנוסף גם גיליתי לאחר מכן שנעלמו לי הרבה דברים מהזיכרון למשל במפגש עם אנשים שאומרים לך שלום ומתחילים לדבר איתך..הם ניראים מוכרים..אתה רק לא יודע מאיפה וממה..לא נעים בכלל. בדר"כ אתה לא מודע לדפיקה בזיכרון. אתה נעשה מודע רק כשאתה ניתקל בסיטואציות שאתה יודע שהכרת בעבר אך אינך זוכר אותן. זה מבאס וזה אומר שישנה פגיעה קוגנטיבית מסוימת כמו כמעט בכל זעזוע מוחי אחר... היום אני פחות ניתקל בפערים האלה אבל אני בספק גדול אם הייתי צריך לעבור את ההליך הזה בכלל. מה גם שאז, הרופאה שהציעה לי את זה הבטיחה לי הרים וגבעות ודאגה לצבוע את זה בצבעים נעימים בעטיפה של סוכריה. לכן אני ממליץ לא למהר לקנות את הנימוקים של הצד הפסיכאטרי וגם לא את הסטטיסטיקות היפות. הם עדיין לא יודעים אפילו איך ה"תרופות" עובדות בדיוק ועל אחת כמה וכמה החשמל. צריך להיזהר מאוד ל ה י ז ה ר בעניין הזה. אני אתן לך עוד דוגמא- כשהייתי לקראת סוף הטיפול (רצף של בערך 11- 13 סשנים מחשמלים) נמאס לי ורציתי להפסיק. זה כבר היה לי יותר מידי. אמרתי לרופאה שאני רוצה לסיים והיא ניסתה לשכנע אותי לקחת עוד סשן אחד או שתיים. לחצתי עליה ואז יום אחר כך באה אלי ואמרה לי בנונשלנטיות שאני צודק ואין עוד צורך להמשיך ואז היא צחקה ואמרה לי ש"הבוהן ברגל שלי זזה מספיק"..לא הבנתי אותה ואז היא הסבירה לי שככה הם מודדים את כמות הטיפולים, כלומר הבוהן ברגל צריכה לזוז (מהפירכוסים) על פי אמת מידה מסוימת שניקבעה מראש על פי סטטיסטיקות וניסויים שנעשו על אנשים אחרים לפניך- נשמע לך רציני? נשמע לך מדעי? לא ממש. אז לסיכומו של עניין אני ממליץ באמת לקחת את הזמן למרות הסבל הגדול. לקבל את המצב כמו שהוא באותו רגע מתוך ידיעה שזה לא סטטי ויכול להשתנות. אני נותן גם קישור לאתר שעוסק בנושא.. יש שם גם עדויות של אנשים.. http://www.ect.org המון בהצלחה וקח/י אויר

 

[macacu]

קישור למאמר מקצועי וטוב מהאתר

http://www.ect.org/resources/memory_cognitive.pdf

 

[אופירA]

Ect לא עוזר לכולם.

הוא לא טיפול קל, בגלל ההרדמות הקבועות, ולא עוזר לכל האנשים, למרות שיגידו לך שזה מאד כדאי. מה שאומרים על הזיכרון ושאר תופעות הלוואי - אמת. משפיע בתקופת הטיפולים, ולאחר מכן ההשפעה עוברת. אני סבלתי מחולשה זמן ארוך (בגלל ההרדמות), אך כ-3 חודשים לאחר סיום הטיפול - הכוחות חזרו. הטיפול כלל לא התחיל לעזור לי. לכשהסתיים, זרקתי בעצבים כסא על הדלת של החדר של הפסיכיאטרית שדחפה אותי לכך, וזה דווקא מאד עזר לי! ככה גיליתי שלהוציא עצבים משחרר דיכאון (אפשר לא ע"י זריקת כסאות, אלא ע"י להרשות לעצמך לכעוס!).