שאלה בקשר למודוסים
- פותח הנושא slashvai
- פורסם בתאריך
Molchansky
New member
היי../images/Emo13.gif
המודוסים היו לפני הסולמות מג'ור מינור, הסולמות האלו התפתחו מתוך המודוסים אחרי שנים של שינויים ותוספות במודוסים השימוש העיקרי והמשמעותי שלהם היה במוזיקה פוליפונית של המאה ה-16 וכמובן שיש שימוש גדול של מודוסים בג'אז. תנסה לשמוע גם וגם, זה יעזור קצת להבין. במאה ה-16 לכל מודוס היה אופי מוגדר מאוד, ושוב צריך לשמוע בשביל להבין את האופי והשימוש במודוס. לגבי ג'אז עדיף שמישהו אחר יכתוב על זה, אני לא מתמצא כל כך בג'אז, מכיר אילתור מודאלי בג'אז, בכל אופן אני מתעסק במוזיקה קלאסית ולא בג'אז. אבל, כיום כבר אין חוקים נוקים וכל אחד עושה בערך מה שבא לו אז אתה יכול להשתמש במודוסים כבמוסיפי צבע או עוד אפשרויות לסטיות מסולם אל מודוס וכו'. אם תרצה לדעת איך התפתחו הסולמות מהמודוסים אז תגיד ואני אעלה לפה משהו שכתבתי פעם.
המודוסים היו לפני הסולמות מג'ור מינור, הסולמות האלו התפתחו מתוך המודוסים אחרי שנים של שינויים ותוספות במודוסים השימוש העיקרי והמשמעותי שלהם היה במוזיקה פוליפונית של המאה ה-16 וכמובן שיש שימוש גדול של מודוסים בג'אז. תנסה לשמוע גם וגם, זה יעזור קצת להבין. במאה ה-16 לכל מודוס היה אופי מוגדר מאוד, ושוב צריך לשמוע בשביל להבין את האופי והשימוש במודוס. לגבי ג'אז עדיף שמישהו אחר יכתוב על זה, אני לא מתמצא כל כך בג'אז, מכיר אילתור מודאלי בג'אז, בכל אופן אני מתעסק במוזיקה קלאסית ולא בג'אז. אבל, כיום כבר אין חוקים נוקים וכל אחד עושה בערך מה שבא לו אז אתה יכול להשתמש במודוסים כבמוסיפי צבע או עוד אפשרויות לסטיות מסולם אל מודוס וכו'. אם תרצה לדעת איך התפתחו הסולמות מהמודוסים אז תגיד ואני אעלה לפה משהו שכתבתי פעם.
Molchansky
New member
מודוסים וסולמות
מה שכתבתי כאן זה מאוד בסיסי, ויש עוד הרבה מעבר לזה מיש שירצה להתעמק מעבר יש ספרים של תולדות המוזיקה, קונטרהפונקט, הרמוניה - כולם קשורים להתפתחות של המודוסים אל הסולמות. המודוסים התחילו ביוון העתיקה, איש בשם קלאונידיס פיתח זני טטרקטרדים שבנויים על מרווחים קבועים של חצי טון או טון. הזן הראשון היה זן הקווארטה, היו בו 4 תווים והוא היה מחולק ל-3 קטגוריות: 1.חצי טון, טון, טון. 2.טון, טון, חצי טון. 3.טון, חצי טון, טון. הזן השני היה זן הקווינטה, היו בו 5 תווים והוא היה מחולק ל-4 קטגוריות: 1.חצי טון, טון, טון, טון. 2.טון, טון, טון, חצי טון. 3.טון, טון, חצי טון, טון. 4.טון, חצי טון, טון, טון. הזן השלישי היה זן האוקטבה, היו בו 8 תווים והוא היה מחולק ל-7 קטגוריות: 1.מיקסולידיאן, מסי עד סי, בנוי מזן קווארטה 1, ואחריו זן קווינטה 1. 2.לידיאן, מדו עד דו, בנוי מזן קווארטה 2 ואחריו זן קווינטה 2. 3.פריג'יאן, מרה עד רה, בנוי מזן קווארטה 3 ואחריו זן קווינטה 3. 4.דוריאן, ממי עד מי, בנוי מזן קווינטה 1 ואחריו זן קווארטה 1. 5.היפולידיאן, מפה עד פה, בנוי מזן קווינטה 2 ואחריו זן קווארטה 2. 6.היפופריג'יאן, מסול עד סול, בנוי מזן קווינטה 3 ואחריו זן קווארטה 3. 7.היפודוריאן, מלה עד לה, בנוי מזן קווינטה 4 ואחריו זן קווארטה 1. השמות שקלאונידיס נתן ל-7 המודוסים היו על שמות אזורים ביוון, ועפ"י המודוס הנפוץ באותו אזור. בהמשך יהיה אפשר לראות שלא נשאר כמעט כלום מאותם מודוסים, הבעייה במודוסים של קלאונידיס הייתה שלא היה להם הגדרה ברורה של מודוס בעל תו עיקרי שבו המלודיה אמורה להסתיים. השלב הבא בהתפתחות שייך למודוסים הכנסייתיים אבל, חשוב לציין שאין קשר בין המודוסים של יוון העתיקה למודוסים הכנסייתיים הקשר הוא רק בשמות שנלקחו מיוון. המודוסים הכנסייתיים התחילו בהתפתחות עוד מהמאה התשיעית בערך, ובמאה האחד עשרה הם התייצבו. ישנם 8 מודוסים, לפני שאני אכתוב עליהם כמה ביטויים שחשוב לדעת: Final זה בעצם ה"טוניקה" של המודוס Tenor זה בעצם ה"דומיננטה" במודוס לכל מודוס יש 2 צורות אותנטי ופלאגלי, באותנטי המודוס מושלם ב-3 תווים עליונים, בפלאגלי הוא מושלם ב-3 תווים תחתונים. והנה המודוסים: 1. דורי (אותנטי) – רה עד רה – ה-Final שלו הוא רה, ה-Tenor שלו הוא לה. 2.הייפודורי (פלאגלי) – לה עד לה - ה-Final שלו הוא רה, ה- Tenor שלו הוא פה. (במודוס פלאגלי הטנור הוא טרצה מתחת לטנור שבמודוס האותנטי של אותו פיינאל) 3.פריג'יאן (אותנטי) – מי עד מי - הפיינאל שלו הוא מי, הטנור שלו הוא דו. (הטנור לא יכול להיות סי ולכן הוא הופך לדו). 4.הייפופריג'יאן (פלאגלי) – סי עד סי - הפיינאל שלו הוא מי, הטנור שלו הוא לה. 5.לידיאן (אותנטי) – פה עד פה - הפיינאל שלו הוא פה, הטנור שלו הוא דו. 6.הייפולידיאן – דו עד דו - הפיינאל שלו הוא פה, הטנור שלו הוא לה. 7.מיקסולידיאן – סול עד סול - הפיינאל שלו הוא סול, הטנור שלו הוא רה. 8.הייפומיקסולידיאן – רה עד רה - הפיינאל שלו הוא סול, הטנור הוא דו. התו סי במול מותר רק במודוסים 5,6 ואופציונאלי במודוסים 1,2,4. את המודוסים קשה להבין בתיאוריה ותיאורים, זה דבר שהיה חי לגמרי במוזיקה הכנסייתית, וצריך לשמוע הרבה בשביל להבין את השימוש במודוסים את השימוש בכל תו ותו שנמצא במודוסים, בניגוד לסולמות מודוסים לא ממש מוגדרים, ובגלל זה כל שימוש במודוסים יכול להישמע שונה לגמרי. שוב, צריך לשמוע הרבה מוזיקה כנסייתית שכתובה במודוסים כדי להבין במה מדובר, לא משהו שממש אפשר להגדיר אותו. לדוגמא, יש את המודוסים דוריאן והייפומיקסולידיאן, שניהם מתחילים ברה ומסתיימים ברה, ההבדל הוא בתווים המשמעותיים, הפיינאל והטנור שונה, ועכב זה הם מקבלים משמעות שונה. אותם תווים בדיוק, אבל המשיכה היא לכיוונים אחרים. למשל בהייפודוריאן, המודוס הוא מלה עד לה, ולמרות שיש בו את התו סי בדרגה שנייה, כמעט ולא השתמשו בתו הזה. זה מראה עד כמה לכל מודוס היה אופי חי, לכל מודוס היה את השימוש שלו. אני לא אכנס כאן לעומק יותר מדי, מי שרוצה לחקור את המודוסים הכנסייתיים יכול למצוא ספרים בנושא צריך להתעמק הרבה ביחסים בין הפיינאל לטנור, וביחסים שבין הטקסט למודוס. המשך בהודעה הבאה -
מה שכתבתי כאן זה מאוד בסיסי, ויש עוד הרבה מעבר לזה מיש שירצה להתעמק מעבר יש ספרים של תולדות המוזיקה, קונטרהפונקט, הרמוניה - כולם קשורים להתפתחות של המודוסים אל הסולמות. המודוסים התחילו ביוון העתיקה, איש בשם קלאונידיס פיתח זני טטרקטרדים שבנויים על מרווחים קבועים של חצי טון או טון. הזן הראשון היה זן הקווארטה, היו בו 4 תווים והוא היה מחולק ל-3 קטגוריות: 1.חצי טון, טון, טון. 2.טון, טון, חצי טון. 3.טון, חצי טון, טון. הזן השני היה זן הקווינטה, היו בו 5 תווים והוא היה מחולק ל-4 קטגוריות: 1.חצי טון, טון, טון, טון. 2.טון, טון, טון, חצי טון. 3.טון, טון, חצי טון, טון. 4.טון, חצי טון, טון, טון. הזן השלישי היה זן האוקטבה, היו בו 8 תווים והוא היה מחולק ל-7 קטגוריות: 1.מיקסולידיאן, מסי עד סי, בנוי מזן קווארטה 1, ואחריו זן קווינטה 1. 2.לידיאן, מדו עד דו, בנוי מזן קווארטה 2 ואחריו זן קווינטה 2. 3.פריג'יאן, מרה עד רה, בנוי מזן קווארטה 3 ואחריו זן קווינטה 3. 4.דוריאן, ממי עד מי, בנוי מזן קווינטה 1 ואחריו זן קווארטה 1. 5.היפולידיאן, מפה עד פה, בנוי מזן קווינטה 2 ואחריו זן קווארטה 2. 6.היפופריג'יאן, מסול עד סול, בנוי מזן קווינטה 3 ואחריו זן קווארטה 3. 7.היפודוריאן, מלה עד לה, בנוי מזן קווינטה 4 ואחריו זן קווארטה 1. השמות שקלאונידיס נתן ל-7 המודוסים היו על שמות אזורים ביוון, ועפ"י המודוס הנפוץ באותו אזור. בהמשך יהיה אפשר לראות שלא נשאר כמעט כלום מאותם מודוסים, הבעייה במודוסים של קלאונידיס הייתה שלא היה להם הגדרה ברורה של מודוס בעל תו עיקרי שבו המלודיה אמורה להסתיים. השלב הבא בהתפתחות שייך למודוסים הכנסייתיים אבל, חשוב לציין שאין קשר בין המודוסים של יוון העתיקה למודוסים הכנסייתיים הקשר הוא רק בשמות שנלקחו מיוון. המודוסים הכנסייתיים התחילו בהתפתחות עוד מהמאה התשיעית בערך, ובמאה האחד עשרה הם התייצבו. ישנם 8 מודוסים, לפני שאני אכתוב עליהם כמה ביטויים שחשוב לדעת: Final זה בעצם ה"טוניקה" של המודוס Tenor זה בעצם ה"דומיננטה" במודוס לכל מודוס יש 2 צורות אותנטי ופלאגלי, באותנטי המודוס מושלם ב-3 תווים עליונים, בפלאגלי הוא מושלם ב-3 תווים תחתונים. והנה המודוסים: 1. דורי (אותנטי) – רה עד רה – ה-Final שלו הוא רה, ה-Tenor שלו הוא לה. 2.הייפודורי (פלאגלי) – לה עד לה - ה-Final שלו הוא רה, ה- Tenor שלו הוא פה. (במודוס פלאגלי הטנור הוא טרצה מתחת לטנור שבמודוס האותנטי של אותו פיינאל) 3.פריג'יאן (אותנטי) – מי עד מי - הפיינאל שלו הוא מי, הטנור שלו הוא דו. (הטנור לא יכול להיות סי ולכן הוא הופך לדו). 4.הייפופריג'יאן (פלאגלי) – סי עד סי - הפיינאל שלו הוא מי, הטנור שלו הוא לה. 5.לידיאן (אותנטי) – פה עד פה - הפיינאל שלו הוא פה, הטנור שלו הוא דו. 6.הייפולידיאן – דו עד דו - הפיינאל שלו הוא פה, הטנור שלו הוא לה. 7.מיקסולידיאן – סול עד סול - הפיינאל שלו הוא סול, הטנור שלו הוא רה. 8.הייפומיקסולידיאן – רה עד רה - הפיינאל שלו הוא סול, הטנור הוא דו. התו סי במול מותר רק במודוסים 5,6 ואופציונאלי במודוסים 1,2,4. את המודוסים קשה להבין בתיאוריה ותיאורים, זה דבר שהיה חי לגמרי במוזיקה הכנסייתית, וצריך לשמוע הרבה בשביל להבין את השימוש במודוסים את השימוש בכל תו ותו שנמצא במודוסים, בניגוד לסולמות מודוסים לא ממש מוגדרים, ובגלל זה כל שימוש במודוסים יכול להישמע שונה לגמרי. שוב, צריך לשמוע הרבה מוזיקה כנסייתית שכתובה במודוסים כדי להבין במה מדובר, לא משהו שממש אפשר להגדיר אותו. לדוגמא, יש את המודוסים דוריאן והייפומיקסולידיאן, שניהם מתחילים ברה ומסתיימים ברה, ההבדל הוא בתווים המשמעותיים, הפיינאל והטנור שונה, ועכב זה הם מקבלים משמעות שונה. אותם תווים בדיוק, אבל המשיכה היא לכיוונים אחרים. למשל בהייפודוריאן, המודוס הוא מלה עד לה, ולמרות שיש בו את התו סי בדרגה שנייה, כמעט ולא השתמשו בתו הזה. זה מראה עד כמה לכל מודוס היה אופי חי, לכל מודוס היה את השימוש שלו. אני לא אכנס כאן לעומק יותר מדי, מי שרוצה לחקור את המודוסים הכנסייתיים יכול למצוא ספרים בנושא צריך להתעמק הרבה ביחסים בין הפיינאל לטנור, וביחסים שבין הטקסט למודוס. המשך בהודעה הבאה -
Molchansky
New member
המשך
במהלך השנים גבר הביקוש למוזיקה הומופונית (הרמוניה) ולאט לאט המודוסים הוחלפו בסולמות מג'ור\מינור שאנחנו מכירים כיום, ככה הדברים קרו: מבעבר לפוליפוניה אחד השינויים שבוצעו במודוסים היה הטון המוביל, כלומר חצי טון בין דרגה שביעית לדרגה שמינית, את השינוי הזה עשו כמעט בכל המודוסים. בנוסף החליט שהדומיננטה תהיה בכל המודוסים הדרגה החמישית, ולא עוד דומיננטה שונה למודוס פלאגלי לעומת אותנטי. בנוסף הגיעו למסקנה שבאקורד של הדומיננטה, אם מגביהים את הטרצה של האקורד, מתקבל אפקט מעבר טוב יותר אל הטוניקה. ולכן התחילו להגביה את הטרצה של אקורד הדומיננטה, מה גם שהטרצה היא אותה דרגה 7 שמובילה את הטוניקה במודוס. הדו במודוס דוריאן הוחלף לדו דיאז, והפה במיקסולידיאן שונה לפה דיאז, במודוס האיאולי הסול שונה לסול דיאז לעומת זאת במודוס פריג'יאן הרה נשאר כמו שהוא, רק לעיתים רחוקות השתמשו ברה דיאז. לאחר מכן שמו לב שכמעט ברוב המקרים יוצא שהאקורד של הטוניקה שמסיים קטע הוא אקורד מינורי מה שהביא לשינויים, במודוס דוריאן התו פה הוגבה לפה דיאז, בפריג'יאן הסול שונה לסול דיאז, ובאאוליאן הדו לדו דיאז. עכשיו בנוסף, כל פעם שהייתה ירידה והיה צורך להשתמש בסי, נעשה במקום שימוש בסי במול. אבל בעלייה הסי היה נשאר כמו שהוא. ובכל מקום שבו היה צורך להימנע מהטריטון פה – סי, נעשה שימוש בסי במול. ובכלל באותה תקופה התפתח המעבר הכרומאטי מתו אל תו אז הרבה פעמים כשהיה צריך לעבור מפה לסול, היו משתמשים בפה דיאז זה יצר מעברי אקורדים ותווים חלקים ויפים יותר. גם בהקשר הזה כדאי למי שמתעניין להתעמק בקטעי המוזיקה של העבר ולראות מה היה נהוג לעשות בכל מודוס, והשימוש באופי של כל מודוס והשינויים שתיארתי פה. בשנת 1547, אדם בשם גלארינוס הציג 4 מודוסים נוספים: מודוס תשיעי, איאולי מלה עד לה. (מוכר כיום כתבנית מינור) מודוס עשירי הייפואיאולי, ממי עד מי. מודוס 11 יוני, מדו עד דו. (מוכר כיום כתבנית מג'ור) מודוס 12 הייפויוני, סול עד סול. המודוסים האלו הפכו להיות הכי נפוצים, ודחקו את המודוסים הישנים יותר הצידה. בפוליפוניה של המאה השש עשרה, נעשה שימוש עיקרי בחמישה מודוסים בלבד: דוריאן, פריג'יאן, מיקסולידיאן, איאולי, יוני. עוד דבר השתנה בהמשך, מלחינים היו מטרנספזים את המודוסים למיקום אחר, כדי שהשירה שלהם תהיה יותר קלה, ושהצלילים יהיו בתווים אחרים. למשל היו מטרנספזים את מודוס דוריאן לסול עד סול עם במול על סי. או פריג'יאן ללה עד לה עם במול על סי. וכן הלאה. אפשר להבחין בנתיים שההבדל המשמעותי בין המודוסים לסולמות הוא בתו המוביל מדרגה שבע לטוניקה, שבמודוסים לפעמים משתמשים בו ולפעמים בטון שלם. או לחילופין הבמול על סי שמגיח לפי צורך מלודי וכמו כן ההגבהה של הטרצה בחלק מהאקורדים. מה שמראה לנו על חופש גדול יותר במודוסים לעומת הסולמות מג'ור\מינור. לכל מודוס יש הרבה יותר אפשרויות אקורדים מאשר לסולמות מג'ור\מינור בגלל החופש שהוזכר, כמעט על כל דרגה במודוס יש לנו אפשרות לשני אקורדים, או מינור או מג'ור, לפעמים מוקטן ומג'ור וכו' אפשר גם לשים לב שבתקופה המודרנית יש לנו 2 סולמות בלבד, מג'ור ומינור, שאומנם אפשר לטרנספז אותם אבל עדיין האופי של המרווחים נשמר.. בעוד שבתקופת הפוליפוניה השתמשו בערך בחמישה מודוסים, כל אחד והמאפיין שלו. עם הזמן הבחינו שרק ביוני ואיאולי יש יציבות טונאלית משמעותית, וכמו כן הבחינו שהמלודיה וההרמוניה זורמות טוב יותר באותם מודוסים. ככה הגיעו אל המג'ורי והמינורי, הסולם הקטן והסולם הגדול. אחרי זמן מה גילו שבסולם המינורי החיסרון של צליל מוביל משפיע לרעה על ההרמוניה, ולכן מגביהים במינור הרמוני את הדרגה השביעית. כמו כן גילו שבסולם מינור הרמוני יש בעייה מלודית בין דרגה 6 לדרגה 7, בעכבות ההגבהה של דרגה 7 נוצר טון וחצי בין הדרגות האלו, דבר שמפריע מלודית וכך נוצר לו המינור המלודי עם דרגות 6,7 מוגבהות בחצי טון.
במהלך השנים גבר הביקוש למוזיקה הומופונית (הרמוניה) ולאט לאט המודוסים הוחלפו בסולמות מג'ור\מינור שאנחנו מכירים כיום, ככה הדברים קרו: מבעבר לפוליפוניה אחד השינויים שבוצעו במודוסים היה הטון המוביל, כלומר חצי טון בין דרגה שביעית לדרגה שמינית, את השינוי הזה עשו כמעט בכל המודוסים. בנוסף החליט שהדומיננטה תהיה בכל המודוסים הדרגה החמישית, ולא עוד דומיננטה שונה למודוס פלאגלי לעומת אותנטי. בנוסף הגיעו למסקנה שבאקורד של הדומיננטה, אם מגביהים את הטרצה של האקורד, מתקבל אפקט מעבר טוב יותר אל הטוניקה. ולכן התחילו להגביה את הטרצה של אקורד הדומיננטה, מה גם שהטרצה היא אותה דרגה 7 שמובילה את הטוניקה במודוס. הדו במודוס דוריאן הוחלף לדו דיאז, והפה במיקסולידיאן שונה לפה דיאז, במודוס האיאולי הסול שונה לסול דיאז לעומת זאת במודוס פריג'יאן הרה נשאר כמו שהוא, רק לעיתים רחוקות השתמשו ברה דיאז. לאחר מכן שמו לב שכמעט ברוב המקרים יוצא שהאקורד של הטוניקה שמסיים קטע הוא אקורד מינורי מה שהביא לשינויים, במודוס דוריאן התו פה הוגבה לפה דיאז, בפריג'יאן הסול שונה לסול דיאז, ובאאוליאן הדו לדו דיאז. עכשיו בנוסף, כל פעם שהייתה ירידה והיה צורך להשתמש בסי, נעשה במקום שימוש בסי במול. אבל בעלייה הסי היה נשאר כמו שהוא. ובכל מקום שבו היה צורך להימנע מהטריטון פה – סי, נעשה שימוש בסי במול. ובכלל באותה תקופה התפתח המעבר הכרומאטי מתו אל תו אז הרבה פעמים כשהיה צריך לעבור מפה לסול, היו משתמשים בפה דיאז זה יצר מעברי אקורדים ותווים חלקים ויפים יותר. גם בהקשר הזה כדאי למי שמתעניין להתעמק בקטעי המוזיקה של העבר ולראות מה היה נהוג לעשות בכל מודוס, והשימוש באופי של כל מודוס והשינויים שתיארתי פה. בשנת 1547, אדם בשם גלארינוס הציג 4 מודוסים נוספים: מודוס תשיעי, איאולי מלה עד לה. (מוכר כיום כתבנית מינור) מודוס עשירי הייפואיאולי, ממי עד מי. מודוס 11 יוני, מדו עד דו. (מוכר כיום כתבנית מג'ור) מודוס 12 הייפויוני, סול עד סול. המודוסים האלו הפכו להיות הכי נפוצים, ודחקו את המודוסים הישנים יותר הצידה. בפוליפוניה של המאה השש עשרה, נעשה שימוש עיקרי בחמישה מודוסים בלבד: דוריאן, פריג'יאן, מיקסולידיאן, איאולי, יוני. עוד דבר השתנה בהמשך, מלחינים היו מטרנספזים את המודוסים למיקום אחר, כדי שהשירה שלהם תהיה יותר קלה, ושהצלילים יהיו בתווים אחרים. למשל היו מטרנספזים את מודוס דוריאן לסול עד סול עם במול על סי. או פריג'יאן ללה עד לה עם במול על סי. וכן הלאה. אפשר להבחין בנתיים שההבדל המשמעותי בין המודוסים לסולמות הוא בתו המוביל מדרגה שבע לטוניקה, שבמודוסים לפעמים משתמשים בו ולפעמים בטון שלם. או לחילופין הבמול על סי שמגיח לפי צורך מלודי וכמו כן ההגבהה של הטרצה בחלק מהאקורדים. מה שמראה לנו על חופש גדול יותר במודוסים לעומת הסולמות מג'ור\מינור. לכל מודוס יש הרבה יותר אפשרויות אקורדים מאשר לסולמות מג'ור\מינור בגלל החופש שהוזכר, כמעט על כל דרגה במודוס יש לנו אפשרות לשני אקורדים, או מינור או מג'ור, לפעמים מוקטן ומג'ור וכו' אפשר גם לשים לב שבתקופה המודרנית יש לנו 2 סולמות בלבד, מג'ור ומינור, שאומנם אפשר לטרנספז אותם אבל עדיין האופי של המרווחים נשמר.. בעוד שבתקופת הפוליפוניה השתמשו בערך בחמישה מודוסים, כל אחד והמאפיין שלו. עם הזמן הבחינו שרק ביוני ואיאולי יש יציבות טונאלית משמעותית, וכמו כן הבחינו שהמלודיה וההרמוניה זורמות טוב יותר באותם מודוסים. ככה הגיעו אל המג'ורי והמינורי, הסולם הקטן והסולם הגדול. אחרי זמן מה גילו שבסולם המינורי החיסרון של צליל מוביל משפיע לרעה על ההרמוניה, ולכן מגביהים במינור הרמוני את הדרגה השביעית. כמו כן גילו שבסולם מינור הרמוני יש בעייה מלודית בין דרגה 6 לדרגה 7, בעכבות ההגבהה של דרגה 7 נוצר טון וחצי בין הדרגות האלו, דבר שמפריע מלודית וכך נוצר לו המינור המלודי עם דרגות 6,7 מוגבהות בחצי טון.
Christofer Robin
New member
אתה מקשר בין מעבר למוסיקה הומופונית
לבין הפסקת השימוש במודוסים. ההקשר הזה לא נכון - בבארוק כבר לא השתמשו במודוסים אך זניחת המוסיקה הפוליפונית נעשתה בקלאסיקה...
לבין הפסקת השימוש במודוסים. ההקשר הזה לא נכון - בבארוק כבר לא השתמשו במודוסים אך זניחת המוסיקה הפוליפונית נעשתה בקלאסיקה...
Molchansky
New member
אני לא מקשר בין הדברים
אבל זה בדיוק היה המעבר אל הסולמות שאנחנו מכירים היום חקרתי הרבה את הנושא, והגעתי אל הזמנים שציינתי.
אבל זה בדיוק היה המעבר אל הסולמות שאנחנו מכירים היום חקרתי הרבה את הנושא, והגעתי אל הזמנים שציינתי.
Molchansky
New member
אגב
הגישה להרמוניה הייתה כבר בבארוק למשל באך לימד את הקונטרהפונקט דרך הרמוניה זה שהפוליפוניה הייתה העיקר, לא אומר שלא התייחסו להרמוניה. אמנם לא ההרמוניה שאנחנו מכירים מהתקופה הקלאסית אבל עדיין הייתה התעסקות בהרמוניה עוד מתקופת הבארוק לכן זה מאוד הגיוני שהמודוסים שינו את תצורתם כדי להתאים לחשיבה ההרמונית שהלכה והתגבשה עוד בתקופת הבארוק ויכול להיות שקצת לפני גם בקונטרהפונקט של המאה ה-16 שההתמקדות הייתה בפוליפוניה אפשר לראות חשיבה הרמונית מסוג כלשהו.
הגישה להרמוניה הייתה כבר בבארוק למשל באך לימד את הקונטרהפונקט דרך הרמוניה זה שהפוליפוניה הייתה העיקר, לא אומר שלא התייחסו להרמוניה. אמנם לא ההרמוניה שאנחנו מכירים מהתקופה הקלאסית אבל עדיין הייתה התעסקות בהרמוניה עוד מתקופת הבארוק לכן זה מאוד הגיוני שהמודוסים שינו את תצורתם כדי להתאים לחשיבה ההרמונית שהלכה והתגבשה עוד בתקופת הבארוק ויכול להיות שקצת לפני גם בקונטרהפונקט של המאה ה-16 שההתמקדות הייתה בפוליפוניה אפשר לראות חשיבה הרמונית מסוג כלשהו.
Christofer Robin
New member
אתה מדבר כאילו...
הרמוניה ו-הומופוניה הן מילים נרדפות... אני לא מזלזל בחקר שעשית בנושא, אבל המודוסים נעלמו מהעולם הרבה לפני המעבר להומפוניה. נתת את באך כדוגמא - באך כתב מוסיקה פוליפונית וטונאלית (טונאלית = לא מודאלית). הרמוניה יש גם בהומופוניה וגם בפוליפוניה. כמו כן יש הרמוניה גם במוסיקה טונאלית וגם במוסיקה מודאלית. לכן למונח הרמוניה אין קשר לויכוח....
הרמוניה ו-הומופוניה הן מילים נרדפות... אני לא מזלזל בחקר שעשית בנושא, אבל המודוסים נעלמו מהעולם הרבה לפני המעבר להומפוניה. נתת את באך כדוגמא - באך כתב מוסיקה פוליפונית וטונאלית (טונאלית = לא מודאלית). הרמוניה יש גם בהומופוניה וגם בפוליפוניה. כמו כן יש הרמוניה גם במוסיקה טונאלית וגם במוסיקה מודאלית. לכן למונח הרמוניה אין קשר לויכוח....
Molchansky
New member
הייתי בטוח
שכתבת הרמוניה, עכשיו ראיתי שכתבת הומופוניה. לא אמרתי שהמודוסים נעלמו אחרי באך, אם תסתכל לגבי התקופה של המעבר מהמודוסים אל הסולמות שאנחנו מכירים היום לא ציינתי שום שנה, כי זה משהו שבאמת לא מצאתי. הזכרתי את באך כי שוב ראיתי שכתבת הרמוניה, לגבי זה טעיתי ועכשיו אני רואה שכתבת הומופוניה. עדיין אני לא מבין מה הבעיה פה לא נתתי ציון ספציפי של המעבר ממודוסים אל הסולומות כי אין כזה זה משהו שפשוט קרה הסיבות למעבר הן נכונות ומופיעות בכל ספר של קונטרהפונקט או הרמוניה או תולדות המוזיקה אתה מוזמן לבדוק.
שכתבת הרמוניה, עכשיו ראיתי שכתבת הומופוניה. לא אמרתי שהמודוסים נעלמו אחרי באך, אם תסתכל לגבי התקופה של המעבר מהמודוסים אל הסולמות שאנחנו מכירים היום לא ציינתי שום שנה, כי זה משהו שבאמת לא מצאתי. הזכרתי את באך כי שוב ראיתי שכתבת הרמוניה, לגבי זה טעיתי ועכשיו אני רואה שכתבת הומופוניה. עדיין אני לא מבין מה הבעיה פה לא נתתי ציון ספציפי של המעבר ממודוסים אל הסולומות כי אין כזה זה משהו שפשוט קרה הסיבות למעבר הן נכונות ומופיעות בכל ספר של קונטרהפונקט או הרמוניה או תולדות המוזיקה אתה מוזמן לבדוק.
fireballgames
New member
זו שאלה מאוד פשוטה...
כל ה"חוקים" המוסיקלים , הם למעשה תצפיות של תופעות. המודוסים והסולמות הם "חוכמה בדיעבד" - לקחת תופעה ולתאר אותה. למשל המודוס הפריגי (מי,פה,סול,לה,סי,דו,רה,מי) מאוד מזוהה עם מוזיקה ספרדית. תנסי לנגן מי מינור על הפסנתר ולרוץ קצת על הקלידים הלבנים, כל הזמן לפתור עם פה-->מי או רה--> מי את הפראזות. אף אחד לא לימד את הספרדים לשיר ככה קודם שרו ככה, אחרי זה קראו לזה מודוס. שלך יונתן
כל ה"חוקים" המוסיקלים , הם למעשה תצפיות של תופעות. המודוסים והסולמות הם "חוכמה בדיעבד" - לקחת תופעה ולתאר אותה. למשל המודוס הפריגי (מי,פה,סול,לה,סי,דו,רה,מי) מאוד מזוהה עם מוזיקה ספרדית. תנסי לנגן מי מינור על הפסנתר ולרוץ קצת על הקלידים הלבנים, כל הזמן לפתור עם פה-->מי או רה--> מי את הפראזות. אף אחד לא לימד את הספרדים לשיר ככה קודם שרו ככה, אחרי זה קראו לזה מודוס. שלך יונתן
בתור מישהו שמנגן גם פלמנקו
אני יכול לומר שהפריגי לא ממש אופייני למוזיקה הספרדית המסורתית. המודוסים שאופיינים בעיקרון הם דווקא שילוב גוונים בין המודוס האאולי (מינור טבעי), והמינור ההרמוני. המודוס החמישי שנגזר מהמינור ההרמוני הוא למעשה פריגי עם טרצה גדולה --> פריגיאן-דומיננט ואולי כאן נוצר הבלבול ורבים חושבים שמדובר בפריגי רגיל. אגב, אציין שלצערי אני לא מתמצא בכל הסגנונות של הפלמנקו, כי יש בערך 40 סגנונות שונים שנבדלים ביניהם בפעילות הריתמית שלהם ולכן יוצא שאולי אני טועה ומכליל.
אני יכול לומר שהפריגי לא ממש אופייני למוזיקה הספרדית המסורתית. המודוסים שאופיינים בעיקרון הם דווקא שילוב גוונים בין המודוס האאולי (מינור טבעי), והמינור ההרמוני. המודוס החמישי שנגזר מהמינור ההרמוני הוא למעשה פריגי עם טרצה גדולה --> פריגיאן-דומיננט ואולי כאן נוצר הבלבול ורבים חושבים שמדובר בפריגי רגיל. אגב, אציין שלצערי אני לא מתמצא בכל הסגנונות של הפלמנקו, כי יש בערך 40 סגנונות שונים שנבדלים ביניהם בפעילות הריתמית שלהם ולכן יוצא שאולי אני טועה ומכליל.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.