משהו שמישהי כתבה על האתר:
ביומן מסע של האוטובוס שלי: "אנחנו יורדים למטה, והירידה למטה קלה, מתונה, חלקה- כאילו סללו לנו את הדרך למטה. אני הולכת, ומשני הצדדים חונקות אותי אבנים, סוגרות עליי. פתאום דרך מפלט, פתח. נורא קל היה לבחור ללכת בדרך הזו, הדרך אל המוות. אך אני בחרתי בחיים, והעלייה אל החיים קשה, תלולה, מדכאת. הרגשתי כמו בקריעת ים סוף, אבל אין מים, אין סימן חיים, יש רק אבנים, אבנים דוממות, מתות... ואני, אני עליתי למעלה, יצאתי החוצה- לחיים. והם, לא."