שאלה, בקשר לניתוח שיר
- פותח הנושא טאסנים
- פורסם בתאריך
כן, כן נכון, מבינה ומסכימה בהחלט,
ויפה מישהי תארה את הפנטזיות האלה לתמונת רורשך, שהצופה מוציא משם רק מפרי דמיונו. אני הלכתי בשאלתי זו קדימה, אני מייחסת לפרשנות *שיש לה אחיזה בטקסט* אבל באותו מקרה שהיא רב משמעית , זה הופך , בגלל, מגוון האפשרויות להיות פרשנות שאולי מנותקת מכוונתו של המשורר. תודה על התשובה
, קשה לי להסביר את עצמי. מודה.
ויפה מישהי תארה את הפנטזיות האלה לתמונת רורשך, שהצופה מוציא משם רק מפרי דמיונו. אני הלכתי בשאלתי זו קדימה, אני מייחסת לפרשנות *שיש לה אחיזה בטקסט* אבל באותו מקרה שהיא רב משמעית , זה הופך , בגלל, מגוון האפשרויות להיות פרשנות שאולי מנותקת מכוונתו של המשורר. תודה על התשובה
טאסנים אשתדל להשיב לך
אם כי איני בטוחה שהתשובה תהא מספקת, אפילו לא אותי. בכל שיר יש איזו אמירה או מסר שהכותב/המשורר מנסה להעביר, כתבתי מנסה, כי לא תמיד הוא מצליח. אבל אנחנו הקוראים, אמורים להיות קשובים למלים, להתייחס לאתנחתאות, לאמצעים האמנותיים ולסמלים, ללמוד על המשורר, לברר את התקופה בה נכתב השיר, ואלו יכולים לסייע בידנו, אנו יכולים ללמוד מאלו השפעות הושפע המשורר וע"י זה לקבל מהמשורר עצמו את "הכלים" בהם נעשה שימוש בהבנת השיר. אבל לא רק. גם אם חסר לנו הידע הזה אודות המשורר, נוכל להתעמק בשיר, לחפש ארמזים לברר מהם מסמלים ההסמלים בתרבות המשורר, אם יש אנאפורה או הזחות, אלו יכולים לסייע רבות. מקומו של הקורא חשוב מאד ביצירה, אבל לא עד כדי פרשנות אישית, דמיונית וחסרת אחיזה בטקסט. לקורא יש את החופש להבין כרצונו ולפרש כרצונו, אבל, האם זו כוונת המשורר? לא בהכרח. אחד הויכוחים מאז ומתמיד הוא, האם חשוב להבין את כוונת המשורר, או שמא זה מיותר, ויבין כל קורא כמיטב הבנתו ויפרש לפי הבנתו. עד היום אין הכרעה ובכל זאת מה ששולט בכיפה הוא, היצמדות לכוונת המשורר. לפי שיטה זו מלמדים בבתי הספר ובאקדמיות. (אם דעתי מעניינת, אז אני בדעה שצריך להבין את האמירה שהמשורר ניסה להעביר, זו ההנאה בקריאת שיר חדש. ההבנה האישית שלי יכולה לעבור כמכנה משותף בין הרבה שירים, ואני בטח הייתי משתעממת מהר מאד וזונחת את הקריאה. כל משורר "לוקח" אותי למסע אחר, ובעיני זה כל היופי.) קסנדרה
אם כי איני בטוחה שהתשובה תהא מספקת, אפילו לא אותי. בכל שיר יש איזו אמירה או מסר שהכותב/המשורר מנסה להעביר, כתבתי מנסה, כי לא תמיד הוא מצליח. אבל אנחנו הקוראים, אמורים להיות קשובים למלים, להתייחס לאתנחתאות, לאמצעים האמנותיים ולסמלים, ללמוד על המשורר, לברר את התקופה בה נכתב השיר, ואלו יכולים לסייע בידנו, אנו יכולים ללמוד מאלו השפעות הושפע המשורר וע"י זה לקבל מהמשורר עצמו את "הכלים" בהם נעשה שימוש בהבנת השיר. אבל לא רק. גם אם חסר לנו הידע הזה אודות המשורר, נוכל להתעמק בשיר, לחפש ארמזים לברר מהם מסמלים ההסמלים בתרבות המשורר, אם יש אנאפורה או הזחות, אלו יכולים לסייע רבות. מקומו של הקורא חשוב מאד ביצירה, אבל לא עד כדי פרשנות אישית, דמיונית וחסרת אחיזה בטקסט. לקורא יש את החופש להבין כרצונו ולפרש כרצונו, אבל, האם זו כוונת המשורר? לא בהכרח. אחד הויכוחים מאז ומתמיד הוא, האם חשוב להבין את כוונת המשורר, או שמא זה מיותר, ויבין כל קורא כמיטב הבנתו ויפרש לפי הבנתו. עד היום אין הכרעה ובכל זאת מה ששולט בכיפה הוא, היצמדות לכוונת המשורר. לפי שיטה זו מלמדים בבתי הספר ובאקדמיות. (אם דעתי מעניינת, אז אני בדעה שצריך להבין את האמירה שהמשורר ניסה להעביר, זו ההנאה בקריאת שיר חדש. ההבנה האישית שלי יכולה לעבור כמכנה משותף בין הרבה שירים, ואני בטח הייתי משתעממת מהר מאד וזונחת את הקריאה. כל משורר "לוקח" אותי למסע אחר, ובעיני זה כל היופי.) קסנדרה
כן, הבנתי , תודה, תודה ../images/Emo13.gif
אבל בנוסף, מה קורה באותן נקודות ספציפיות בהן הכוונה, המכוונת של המשורר היא לרובד רב משמעי? כלומר ליותר משתי אפשרויות פרשנות האם הוא טוען שכאן בנקודה הזו הקורא משוחרר, והוא חופשי לפרש את הכתוב בדרכים שלו? (לא מזמן שאלתי את אחד מהכותבים למה התכוון והוא ענה לי שזה נתון בעיני המתבונן, כלומר הפירוש אינו חד משמעי ויכול להתפרש לכיוונים שונים). שוב תודה, שמחה מאד ללמוד ממך.
אבל בנוסף, מה קורה באותן נקודות ספציפיות בהן הכוונה, המכוונת של המשורר היא לרובד רב משמעי? כלומר ליותר משתי אפשרויות פרשנות האם הוא טוען שכאן בנקודה הזו הקורא משוחרר, והוא חופשי לפרש את הכתוב בדרכים שלו? (לא מזמן שאלתי את אחד מהכותבים למה התכוון והוא ענה לי שזה נתון בעיני המתבונן, כלומר הפירוש אינו חד משמעי ויכול להתפרש לכיוונים שונים). שוב תודה, שמחה מאד ללמוד ממך.
כאשר יש ביטוי או קטע היכול להתפרש
ליותר ממשעות אחת, אף משמעות זו מרומזת בשיר, כוונתי למשמעות האחת והשנייה. ומה שענה לך כותב בפורום זו אחת התשובות, שמעידות על כשל בהעברת המסר בשיר. לדעתי. יש לעתים שהמשורר משאיר לקורא "חלון" ובמקרים אלו, אכן הקורא יכול למלא את המשבצת החסרה בפרשנות משלו - מעט מאד משוררים עושים זאת, יותר מקובל בפרוזה. המשורר בדרך כללל מובעל את הקורא אל המשמעות הסמויה מן העין, אל הסאבטקסט, שהוא למעשה התת מודע שהינחה אותו בהבעה. גם כשכותב מוחק שורה או מילה, הקורא יכול למצוא אותה בין מה שנכתב. אולי מכאן נגזרת הקלישאה " יש יותר במה שלא כתוב, ממה שכתוב". קסנדרה
ליותר ממשעות אחת, אף משמעות זו מרומזת בשיר, כוונתי למשמעות האחת והשנייה. ומה שענה לך כותב בפורום זו אחת התשובות, שמעידות על כשל בהעברת המסר בשיר. לדעתי. יש לעתים שהמשורר משאיר לקורא "חלון" ובמקרים אלו, אכן הקורא יכול למלא את המשבצת החסרה בפרשנות משלו - מעט מאד משוררים עושים זאת, יותר מקובל בפרוזה. המשורר בדרך כללל מובעל את הקורא אל המשמעות הסמויה מן העין, אל הסאבטקסט, שהוא למעשה התת מודע שהינחה אותו בהבעה. גם כשכותב מוחק שורה או מילה, הקורא יכול למצוא אותה בין מה שנכתב. אולי מכאן נגזרת הקלישאה " יש יותר במה שלא כתוב, ממה שכתוב". קסנדרה
תודה.פרח תרבותי
New member
מתפרצת לדלת פתוחה../images/Emo39.gif../images/Emo13.gif
טאסנים וקסנדרה יקרות, מעניינת השיחה הזו ואני מתפרצת אל דלת פתוחה, פשוט משום שיתכן ואני אמרתי (ולפנָיי - ניטצ'ה, כמובן), שהכל בעיני המתבונן (יש לי נטייה לאמר את המשפט הזה, כשזה מתאים וגם כשלא). בכל אופן, אם אכן אני אמרתי את זה, הרי שכוונתי הייתה שמרגע שהשיר עזב אותי - כל אחד יכול לפרשו, וכבר אין מקום להסבר שלי. יתרה מזו - אם אמנם הקורא פרש על פי ראות עיניו (מה שיקרה בין אם ארצה בכך ובין אם לאו), הרי שאני מאוד מאוד מאוד רוצה שיפרש כפי שהתכוונתי, ולא שיקרא משהו אחר לגמרי. וכפי שקסנדרה אמרה, גם במקום בו הותרתי עמימות מסויימת, אני הייתי שמחה שיראה את האפשרויות ש"שמתי" שם, ולא מהגיגי ליבו. בעבר, אילו הקורא היה לגמרי לא "בכיוון שלי", לקחתי את כל האשמה עליי. היום - אני כבר לא נוטה לכך. ויסלחו לי מי שמוצאים בכך יוהרה - אבל אם לקורא יש חלק בפרשנות, אז שייקח חלק באחריות... זהו. טוב, בחרתי כאמור להתפרץ לדלת פתוחה, ועשיתי את זה מנקודת מבט מאוד אישית.
טאסנים וקסנדרה יקרות, מעניינת השיחה הזו ואני מתפרצת אל דלת פתוחה, פשוט משום שיתכן ואני אמרתי (ולפנָיי - ניטצ'ה, כמובן), שהכל בעיני המתבונן (יש לי נטייה לאמר את המשפט הזה, כשזה מתאים וגם כשלא). בכל אופן, אם אכן אני אמרתי את זה, הרי שכוונתי הייתה שמרגע שהשיר עזב אותי - כל אחד יכול לפרשו, וכבר אין מקום להסבר שלי. יתרה מזו - אם אמנם הקורא פרש על פי ראות עיניו (מה שיקרה בין אם ארצה בכך ובין אם לאו), הרי שאני מאוד מאוד מאוד רוצה שיפרש כפי שהתכוונתי, ולא שיקרא משהו אחר לגמרי. וכפי שקסנדרה אמרה, גם במקום בו הותרתי עמימות מסויימת, אני הייתי שמחה שיראה את האפשרויות ש"שמתי" שם, ולא מהגיגי ליבו. בעבר, אילו הקורא היה לגמרי לא "בכיוון שלי", לקחתי את כל האשמה עליי. היום - אני כבר לא נוטה לכך. ויסלחו לי מי שמוצאים בכך יוהרה - אבל אם לקורא יש חלק בפרשנות, אז שייקח חלק באחריות... זהו. טוב, בחרתי כאמור להתפרץ לדלת פתוחה, ועשיתי את זה מנקודת מבט מאוד אישית.
שמחה מאד על תגובתך
מעניינת מאד העמדה האישית שלך. (ובקשר למשפט שאליו התייחסתי, לא שמעתי אותו ממך או מאחד הכותבים בפורום זה). ובאותו הקשר, שמעתי פעם את אחד המשוררים (לא זוכרת את שמו אולי זה היה עמוס עוז שהתייחס דווקא לפרוזה) מציין בשימחה שקרא דברים יפים וחדשים לו, בקשר ליצירה שכתב. אם כי, יתכן מאד,שזה נאמר באירוניה.
מעניינת מאד העמדה האישית שלך. (ובקשר למשפט שאליו התייחסתי, לא שמעתי אותו ממך או מאחד הכותבים בפורום זה). ובאותו הקשר, שמעתי פעם את אחד המשוררים (לא זוכרת את שמו אולי זה היה עמוס עוז שהתייחס דווקא לפרוזה) מציין בשימחה שקרא דברים יפים וחדשים לו, בקשר ליצירה שכתב. אם כי, יתכן מאד,שזה נאמר באירוניה.
מדוע לעקוב אחר כוונתו של המשורר?
ישנם שירים שהם בגדר שירה מופשטת שמכוונת לרגש ומכיוון שלכל אדם יש עולם אצוציאציות פרטי כל אדם רשי למצוא בשיר את פשרנותו האישית. למשל את השיר "עוד חוזר הניגון" של אלתרמן אפשר לנתח בהמון אפנים חלקם אקדמאים חלקם אישיים וחובבניים אך אין זה אומר שהניתוח אינו מדוייק או לגיטימי. בכל אופן אני מעדיף למצוא את הנקודה הפנימית בה השיר נוגע בי ואם אני מוצא אוצה אזי השיר עשה את שלו.
ישנם שירים שהם בגדר שירה מופשטת שמכוונת לרגש ומכיוון שלכל אדם יש עולם אצוציאציות פרטי כל אדם רשי למצוא בשיר את פשרנותו האישית. למשל את השיר "עוד חוזר הניגון" של אלתרמן אפשר לנתח בהמון אפנים חלקם אקדמאים חלקם אישיים וחובבניים אך אין זה אומר שהניתוח אינו מדוייק או לגיטימי. בכל אופן אני מעדיף למצוא את הנקודה הפנימית בה השיר נוגע בי ואם אני מוצא אוצה אזי השיר עשה את שלו.
אז זהו שלא ../images/Emo13.gif
עם אותם כלים שבהם יוצרים שירים - משתמשים כדי להבין אותם. זה הולך יד ביד ולכן אנחנו משתדלים פה לכוון לניתוח נכון, לעשות שימוש מושכל במושגים כמו דימוי, מטאפורה, אנאפורה, מיטונימיה , פואנטה וכו' וכל מה שנכון ליצירה נכון גם להבנת שיר ויש זיקה מלאה ביניהם. איציק.
עם אותם כלים שבהם יוצרים שירים - משתמשים כדי להבין אותם. זה הולך יד ביד ולכן אנחנו משתדלים פה לכוון לניתוח נכון, לעשות שימוש מושכל במושגים כמו דימוי, מטאפורה, אנאפורה, מיטונימיה , פואנטה וכו' וכל מה שנכון ליצירה נכון גם להבנת שיר ויש זיקה מלאה ביניהם. איציק.
אני חייב להבהיר את עצמי
לקחת שיר ולנתח אותו כאילו היה גרף מטמאטי זאת גישה אחת שאני אישית לא דוגל בה משום שמרבית השירים המוכרים לנו לא נכתבו על פי הכללים המטמטיים האלה ועצם ההתעסקות בניתוח המטמטי הינו ניסיון להתחקות אחר תהליך טבעי של חשיבת משורר. לכן אמנם יש היגיון בכך שננתח שירים אך אין די בכך אם לא נבין את מה שבוער בעומקם הם יאבדו לנו. דויד אבידן הסביר בזמנו שאת מרבית שירתו הוא שולף בהתקף יצירתיות לתוך רשמקול ומתוך הרשמוק הוא מעביר את השיר אלי דף וכמעט לא משכתב. ואמנם גם את שיריו של אבידן אפשר לסחוט מכל הכיוונים ולעשותם לגורמים גורמים אשר אין בהם אלא הדרת שיר לא לה. אבל מה אני נתקע על אבידן שהיה משורר שלויים עוד בדורו. אלתרמן המהולל את מרבית שיריו היה כותב כשהוא שיכור עד כלות בפונדק כסית ואיני סבור כלל וכלל כי היה מרכיב את שיריו מנוסחאות. זה פשוט בא לו אוטומטי אחרי לימוד והתבוננות עצמית. אבל כשהוא כתב שיר הוא לא חשב "וואו איזו אנאפורה מכובדת. גם דליה רביקוביץ אותו הסיפור ואפילו רוני סומק כותב בדיוק ככה. אלתרמן כתב בזמנו... אל תתיגע הקורא, לתהות על סוד שיחו של סדר השירים הזה. מידה מוגזמת של משמעות וכונות כביכול אל תבקש. לא כל שורה רומזת רמז. העיר היא עיר. הרחוב רחוב. האור הוא אור.החשכה ברורה כשמש. העיר היא עיר. אף כי ברור שלעיתים העיר היא איש, האיש הוא זמן, הזמן הוא קיץ. יש חילופים בדרך כלל, כי שום פטיש עוד לא קבע כאן מסמרות. אין להכחיש שבלי סמלים והשאלות שיר אין ואף כי עץ ירוק בחוץ מושך כתפים, הרי גם הוא נהנה אם יש דמוי חדיש או סמל, המעירים אותו כמטר שמים... (מתוך: שיר הערת שוליים - חגיגת קיץ) ויש עוד המשך.. לכן אני אומר אין לראות שיר כאילו בבשרו יצרו אותו בלבד אלא גם ברוחו ולעיתים הרוח יותר חשובה מהבשר.
לקחת שיר ולנתח אותו כאילו היה גרף מטמאטי זאת גישה אחת שאני אישית לא דוגל בה משום שמרבית השירים המוכרים לנו לא נכתבו על פי הכללים המטמטיים האלה ועצם ההתעסקות בניתוח המטמטי הינו ניסיון להתחקות אחר תהליך טבעי של חשיבת משורר. לכן אמנם יש היגיון בכך שננתח שירים אך אין די בכך אם לא נבין את מה שבוער בעומקם הם יאבדו לנו. דויד אבידן הסביר בזמנו שאת מרבית שירתו הוא שולף בהתקף יצירתיות לתוך רשמקול ומתוך הרשמוק הוא מעביר את השיר אלי דף וכמעט לא משכתב. ואמנם גם את שיריו של אבידן אפשר לסחוט מכל הכיוונים ולעשותם לגורמים גורמים אשר אין בהם אלא הדרת שיר לא לה. אבל מה אני נתקע על אבידן שהיה משורר שלויים עוד בדורו. אלתרמן המהולל את מרבית שיריו היה כותב כשהוא שיכור עד כלות בפונדק כסית ואיני סבור כלל וכלל כי היה מרכיב את שיריו מנוסחאות. זה פשוט בא לו אוטומטי אחרי לימוד והתבוננות עצמית. אבל כשהוא כתב שיר הוא לא חשב "וואו איזו אנאפורה מכובדת. גם דליה רביקוביץ אותו הסיפור ואפילו רוני סומק כותב בדיוק ככה. אלתרמן כתב בזמנו... אל תתיגע הקורא, לתהות על סוד שיחו של סדר השירים הזה. מידה מוגזמת של משמעות וכונות כביכול אל תבקש. לא כל שורה רומזת רמז. העיר היא עיר. הרחוב רחוב. האור הוא אור.החשכה ברורה כשמש. העיר היא עיר. אף כי ברור שלעיתים העיר היא איש, האיש הוא זמן, הזמן הוא קיץ. יש חילופים בדרך כלל, כי שום פטיש עוד לא קבע כאן מסמרות. אין להכחיש שבלי סמלים והשאלות שיר אין ואף כי עץ ירוק בחוץ מושך כתפים, הרי גם הוא נהנה אם יש דמוי חדיש או סמל, המעירים אותו כמטר שמים... (מתוך: שיר הערת שוליים - חגיגת קיץ) ויש עוד המשך.. לכן אני אומר אין לראות שיר כאילו בבשרו יצרו אותו בלבד אלא גם ברוחו ולעיתים הרוח יותר חשובה מהבשר.
יגעתי ומצאתי חומר נוסף באשר לפערים
הסמל הוא תופעה מרכזית בטקסט, ניסוח המשמעויות שהסמל מרמז מסייע לקורא בשלב האינטרפטציה. עיסוק בסמלים בשלב הפירוש שייך לשלב האינטרפטציה (עליו ארחיב בסוף). איתור הסמל, קשור לעובדות. מילוי פערים: טקסט בונה עולם פיקטיבי, הטקסט מרמז לעולם, נותן ראשי פרקים כאשר הוא סומך על הקורא שישלים את השאר, ימלא את החסר.(החלונות) טקסט באופן עקרוני הוא עולם "רשת" יש בו הרבה חורים ואת הרשת אפשר לייצר בצורות שונות, באריגות שונות. דבר אחד משותף לכל הטקסטים בכל העולם, בכל השפות ובכל הזמנים, שיש בהם "חורים". חלק מהפערים מתמלאים באופן אוטומטי. לדוגמא: קראנו שאשה ירדה מהמונית, חיטטה בארנקה ונכנסה למעלית, הגיבור ראה שבקומה העשירת נדלק האור. כיצד ממלאים פערים ? האשה שילמה לנהג, הוציאה מפתח, ניגשה לדלת, נכנסה למעלית, עלתה לדירתה בקומה העשירית והדליקה את האור. זו דוגמא מתחום הסיפורת, בשירה יותר קשה למלא פערים מפני שהחורים ברשת גדולים יותר, מילוי הפערים יותר אינטנסיבי ויותר קשה. תמיד יהיו תהיות ושאלות שאי אפשר לענות עליהם ופערים שלא ניתן למלא, והם נשארים כפער בטקסט ולא חייבים לענות עליהם, ומי שינסה למלא פערים אלו בכוח, יעשה מעצמו צחוק, לא כל פער צריך למלא. לעומתםם יש פערים שאינם מתמלאים אוטומטית ויש למלא אותם בגלל חשיבותם להבנת הטקסט. אי מילוי פערים אלו, חוטא לטקסט וגורם להבנה חלקית או שגויה. קיימת גם היפותיזה - שזו השערה שאי אפשר לבדוק אותה בשלמותה בספרות, בטקסט הספרותי. אי אפשר לאשש היפותיזה והיא נבחנת רק במידת סבירותה. היפותיזה סבירה יותר כאשר היא מקשרת בצורה הדוקה מקסימום פרטים הנרמזים בטקסט (נשענת על הטקסט) ומשאירה כמה שפחות פרטים פתוחים, מקשרת את המניעים ואופי הארועים להשערה אחת טוטאלית. באמצעות ההיפותיזות מגשרים על פערים הקיימים בטקסט. היות והוזכרה האינטרפתציה, אוסיף הסבר קטן. פרוש האינטרפתציה בשירה, משמעו מה אומרת היצירה הזו על העולם החוץ-טקסטואלי, מה הטקסט רוצה לומר על העולם הזה, הרי בסופו של דבר יצירה ספרותית (שירה או פרוזה) נכתבת בשביל האמירה. מכאן שלא יתכן שהקורא יפרש באופן חופשי לחלוטין וייצור אמירה משלו - כי אז אבדה הסיבה שלשמה נכתבת הספרות. קסנדרה
הסמל הוא תופעה מרכזית בטקסט, ניסוח המשמעויות שהסמל מרמז מסייע לקורא בשלב האינטרפטציה. עיסוק בסמלים בשלב הפירוש שייך לשלב האינטרפטציה (עליו ארחיב בסוף). איתור הסמל, קשור לעובדות. מילוי פערים: טקסט בונה עולם פיקטיבי, הטקסט מרמז לעולם, נותן ראשי פרקים כאשר הוא סומך על הקורא שישלים את השאר, ימלא את החסר.(החלונות) טקסט באופן עקרוני הוא עולם "רשת" יש בו הרבה חורים ואת הרשת אפשר לייצר בצורות שונות, באריגות שונות. דבר אחד משותף לכל הטקסטים בכל העולם, בכל השפות ובכל הזמנים, שיש בהם "חורים". חלק מהפערים מתמלאים באופן אוטומטי. לדוגמא: קראנו שאשה ירדה מהמונית, חיטטה בארנקה ונכנסה למעלית, הגיבור ראה שבקומה העשירת נדלק האור. כיצד ממלאים פערים ? האשה שילמה לנהג, הוציאה מפתח, ניגשה לדלת, נכנסה למעלית, עלתה לדירתה בקומה העשירית והדליקה את האור. זו דוגמא מתחום הסיפורת, בשירה יותר קשה למלא פערים מפני שהחורים ברשת גדולים יותר, מילוי הפערים יותר אינטנסיבי ויותר קשה. תמיד יהיו תהיות ושאלות שאי אפשר לענות עליהם ופערים שלא ניתן למלא, והם נשארים כפער בטקסט ולא חייבים לענות עליהם, ומי שינסה למלא פערים אלו בכוח, יעשה מעצמו צחוק, לא כל פער צריך למלא. לעומתםם יש פערים שאינם מתמלאים אוטומטית ויש למלא אותם בגלל חשיבותם להבנת הטקסט. אי מילוי פערים אלו, חוטא לטקסט וגורם להבנה חלקית או שגויה. קיימת גם היפותיזה - שזו השערה שאי אפשר לבדוק אותה בשלמותה בספרות, בטקסט הספרותי. אי אפשר לאשש היפותיזה והיא נבחנת רק במידת סבירותה. היפותיזה סבירה יותר כאשר היא מקשרת בצורה הדוקה מקסימום פרטים הנרמזים בטקסט (נשענת על הטקסט) ומשאירה כמה שפחות פרטים פתוחים, מקשרת את המניעים ואופי הארועים להשערה אחת טוטאלית. באמצעות ההיפותיזות מגשרים על פערים הקיימים בטקסט. היות והוזכרה האינטרפתציה, אוסיף הסבר קטן. פרוש האינטרפתציה בשירה, משמעו מה אומרת היצירה הזו על העולם החוץ-טקסטואלי, מה הטקסט רוצה לומר על העולם הזה, הרי בסופו של דבר יצירה ספרותית (שירה או פרוזה) נכתבת בשביל האמירה. מכאן שלא יתכן שהקורא יפרש באופן חופשי לחלוטין וייצור אמירה משלו - כי אז אבדה הסיבה שלשמה נכתבת הספרות. קסנדרה
מסר?
אבל קסנדרה. יש שיר שנכתב במטרה להעביר מסר ויש שיר שנכתב במטרה לצייר ציור במילים או אולי אפילו להעביר רגש ואין הכוונה לרגש אחיד. לכן איני סבור כי כל שיר חייב להעביר באופן ברור כשמש את הרעיון שעומד מאחוריו. לפעמים הפרשנות ה"מפוצצת" שאנשים נותנים לשירים מהדירה את השיר הרבה יותר ממה שהמשורר יחס לו. ולפעמים בכך קיסמו של שיר. בנושא אחר לגמרי אני חייב להודות שאני משכיל מאד ונהנה מכל פרט אקדמאי ולו הדל ביותר שאת מעלה לפורום ועל כך אני מודה לך.
אבל קסנדרה. יש שיר שנכתב במטרה להעביר מסר ויש שיר שנכתב במטרה לצייר ציור במילים או אולי אפילו להעביר רגש ואין הכוונה לרגש אחיד. לכן איני סבור כי כל שיר חייב להעביר באופן ברור כשמש את הרעיון שעומד מאחוריו. לפעמים הפרשנות ה"מפוצצת" שאנשים נותנים לשירים מהדירה את השיר הרבה יותר ממה שהמשורר יחס לו. ולפעמים בכך קיסמו של שיר. בנושא אחר לגמרי אני חייב להודות שאני משכיל מאד ונהנה מכל פרט אקדמאי ולו הדל ביותר שאת מעלה לפורום ועל כך אני מודה לך.
פרח תרבותי
New member
תודה קסנדרה!../images/Emo39.gif
תודה על ההבהרה וההסבר, וברוך שפטרנו מפרשנויות שבינן ובין הטקסט אין דבר וחצי דבר. איתי, גם "המטרה לצייר ציור במלים או אולי אפילו להעביר רגש" נכנסת לקטיגוריה של להעביר מסר, או לאמר דבר. תאר לך שהכותב רוצה לספר לעולם כמה הוא עצוב וכואב (סתם דוגמא), ויתאר תמונה בצבעים אפורים וקודרים, והקורא "החופשי" לחלוטין מכל מה שהמלים מסמלות, יאמר שהשיר מעביר שמחה כי מבחינתו "שחור" זה צבע של מסיבות וסבבה... בקיצור - לפעמים כמובן שהכותב נכשל אם השיר שלו בכלל לא הובן והפרשנויות - רובן - מצאו מסר שונה לחלוטין. אבל - אם רק קוראים בודדים ראו כביכול כל מיני דברים, אז אולי הקורא צריך ללמוד לקרוא... (נ.ב. אם הכותב רוצה להעביר "רגש לא אחיד", אולי רצוי שיגבש לעצמו קודם מה הוא רוצה לאמר ושימתין עם הכתיבה.) ושוב - גם אני מאוד נהנית מהדיונים הללו.
תודה על ההבהרה וההסבר, וברוך שפטרנו מפרשנויות שבינן ובין הטקסט אין דבר וחצי דבר. איתי, גם "המטרה לצייר ציור במלים או אולי אפילו להעביר רגש" נכנסת לקטיגוריה של להעביר מסר, או לאמר דבר. תאר לך שהכותב רוצה לספר לעולם כמה הוא עצוב וכואב (סתם דוגמא), ויתאר תמונה בצבעים אפורים וקודרים, והקורא "החופשי" לחלוטין מכל מה שהמלים מסמלות, יאמר שהשיר מעביר שמחה כי מבחינתו "שחור" זה צבע של מסיבות וסבבה... בקיצור - לפעמים כמובן שהכותב נכשל אם השיר שלו בכלל לא הובן והפרשנויות - רובן - מצאו מסר שונה לחלוטין. אבל - אם רק קוראים בודדים ראו כביכול כל מיני דברים, אז אולי הקורא צריך ללמוד לקרוא... (נ.ב. אם הכותב רוצה להעביר "רגש לא אחיד", אולי רצוי שיגבש לעצמו קודם מה הוא רוצה לאמר ושימתין עם הכתיבה.) ושוב - גם אני מאוד נהנית מהדיונים הללו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.