קיפוח! יש הרבה סיפורים על פוסידון
היו, כידוע, שלושה אחים: זאוס, פוסידון, והאדאס. לאחר הניצחון על כרונוס והטיטאנים חילקו ביניהם את השלטון. כדי שהחלוקה תהיה צודקת, הפילו גורל. בחלקו של פוסידון נפל האוקיינוס. פוסידון נעלב, וטען שמגיע לו חלק גדול יותר, כי הוא הקשיש מכולם. הוא מרד בזאוס, כינה אותו בפומבי "אוזורפאטור" (מי שתפס לעצמו את השררה)וסירב לציית לו. זאוס, בתגובה, ציווה לסגור את שערי האולימפוס בפני פוסידון, ואיים עליו שלא יעיז יותר להציב את כף רגלו בשערי השמים.בלית ברירה גלה פוסידון אל האדמה, ושם שירת במשך כעשר שנים את לאומאדון מלך טרויה, שם עבד כפועל פשוט בהקמת חומות וביצורים. רק אחרי עשר שנים סלח לו זאוס, והוא הורשה לחזור לאולימפוס. אחרי שובו לאולימפוס, רצה פוסידון לשאת אישה. בעת ביקורבנאכסוס, בארמונו של אוקיינוס - אל המים הזקן, ראה את תשע בנותיו של אוקיינוס יוצאות במחול בקבלת הפנים. ביניהן היתה אמפיריטה, בעלת הצמות הזהובות.פוסידון ביקש את ידה מאביה ונענה ברצון - אולם הנערה, שחשבה את פוסידון למכוער, סרבה לו ופחדה ממנו: עורו היה כהה, שערותיו פרועות וסבוכות, זקנו רטוב ומלא אצות תמיד, ועיניו הלוהטות תחת גבותיו הסבוכות הפחידו אותה. עצוב, שב פוסידון לארמונו הבודד בים. לפתע התקרב אליו בשחייה דולפין - החכם בין שוכני הים - והבטיח לפוסידון לשכנע את אמפיריטה. למחרת שחה לארמונו של אוקיינוס, וסיפר לאמפיריטה מעשיות מופלאות אודות עושרו של שר הימים, על אוצרותיו הרבים, על שוכני הים הנפלאים - ועל הים כולו שישתטח לרגליה, כמלכתו של פוסידון. (יש אצלי תאור ארוך של סיפורו של הדולפין - למעוניינים). בסופו של דבר, לאחר מספר שאלות, לא היססה אמפיריטה יותר מדי, ולאחר כמה ימים כבר היתה ישובה על כס האיזמרגד לצידו של פוסידון. טוב ליבו של פוסידון: "רצונו הכל יכול של פוסידון שולט על פני הים. גלוי וידוע לו כל הנעשה על פני הגלים, גם כשהוא יושב בעמקי הארמון שמתחת למים. אם יסעירו הרוחות את גלי הים, מופיע פוסידון ובמבט אחד של עיניו הקודרות הוא מרסן את הסופה הימית ומפזר את הרוחות הסוערים. בקלשונו הוא מרים אוניות שנקלעו בתוך הסלעים או עלו על שרטונים, ולניצולים הוא שולח זרמים מהירים ועזים המביאים אותם לחוף מבטחים. חיל ורעדה תאחז את האדמה עת שופך הוא את זעמו, רועד הים והאדם שהוטל בסירה דלה על פני שטחי ימים, ואף ציפור קטנה לא נעלמה מזכרונו. לאחר ימי הסגריר בחודשי הסתיו, באיים הבהירים והחמים - באותו זמן ציפור הקרח הקטנה דוגרת על ביציה בקינה הצף על פני המים. למענה, למנוחתה, משקיט פוסידון את הגלים והרוחות הסוערים, והאניות שנתעכבו בדרכן בנכר עקב סערות החורף חוזרות לנמליהן." (מיתולוגיה/י.פאראנדובסקי) נערה אחת, בשם אמימונה, יצאה פעם עם כדה כדי לשאוב מים. היתה אז בצורת קשה, וכל הנהרות והמעייות יבשו. הנערה תעתה בדרכה, ומרוב עייפות נרדמה תחת עץ בחורשה אחת. פתאום העיר אותה קול פיצוח עלים יבשים - לא הרחק משם רעה צבי, באחו. מתחה הנערה את קשתה, וירתה בצבי. אולם, היא החטיאה את המטרה, והחץ נישא אל תוך היער ופגע בסאטיר שנמנם שם. הסאטיר הפצוע, שותת הדם, החל לרדוף את אמימונה. אמימונה החלה לברוח מפניו, אולם רגליה מעדו מרוב פחד וליאות. בצר לה קראה לפוסידון, שהופיע מיד ושיפד את הסאטיר בקלשונו על סלע גדול. לאחר שסיפרה אמימונה לאל כי באה לחפש מעט מים, הורה לה פוסידון להוציא את הקלשון מהסלע. כשעשתה זאת אמימונה, פרץ זרם מים מתוך הסלע. יש עוד הרבה סיפורים על פוסידון, ולא נכון לקפח אותו. הדס נ.ב. פוסידון נתן לאתונה סוס. הסיפור מובא אצלי איפהשהו, אני אחפש אותו
