שאלה בקשר לפילוסופיה של התרגום...B-

[ליונל]

שאלה בקשר לפילוסופיה של התרגום...B-

נתקלתי במקרה שבו מרואיין עונה לשאלת המראיין ומציין שנה שבה התרחש משהו, והוא טועה בשנה. המראיין לא מתקן אותו והראיון נמשך. חשוב לציין שלטעות הזו אין כל משמעות בהמשך התוכנית, לא חוזרים עליה, לא מדברים עליה. לא מתייחסים אליה. היא פשוט תלויה שם בחלל האוויר. מה הייתם עושים? האם אני בתור מתרגם אמור לתקן טעויות (נגיד, לטובת צופים חירשים), או פשוט לתרגם מה שהאדם אומר וזהו? ושוב, לא מדובר בטעות דקדוקית או משהו כזה, אלא בטעות עובדתית לחלוטין.

 

[א י ל ה]

הו, עוד אחת

מהשאלות האלה, נטולות התשובה החד משמעית, שגורמות לי לנוע באי נוחות על הכסא, בדומה לאלה שהזכרנו בשרשור שנמצא כאן למטה: כשדובר טועה, באופן ודאי ומוחלט, האם תפקידו של המתרגם הוא לתקן אותו? <אייקון של נעה באי נוחות על הכסא> תראה, זו באמת שאלה מהפילוסופיה של התרגום, ולכן, איש איש וגישתו. אני במקרים כאלה חורקת שיניים, מאמצת את היד, מתפללת שאף אחד לא יחשוב "איזו מתרגמת מפגרת" (שזה סוג של ספורט לאומי, לחשוב ככה), סותמת את האף, מכסה את האוזניים, עוצמת עיניים, נעה באי נוחות על הכסא, כמובן, וכותבת בתרגום את הטעות. הנאמנות שלי היא לתרגום, לא לחינוך. מה לעשות. בשביל זה משלמים לי. <גרררררררר>

 

[Eldad S]

ולי זכור (ואני כבר לא יכול לנוע

באי נוחות על הכיסא, כי הדחקתי לחלוטין את המקרה) כיצד שימשתי מתרגם סימולטני בכנס בינלאומי (מעברית לאספרנטו), כאשר כמחצית מבאי הכנס התארחו באיזה כפר ערבי, כמובן, באווירה נטולת פוליטיקה לחלוטין. (וכאן אני מכניס מאמר מוסגר: אסור, אני חוזר, אסור להיכנס לפוליטיקה כאשר מדובר בתנועה חוצת גבולות וחובקת עולם כמו תנועת האספרנטו, שאם לא כן לא יתקיימו קונגרסים בכל מיני חלקים בעולם, בשל דיכוי זכויות, או בשל כך שחלק מן המדינות עשויות לחלוק על מדיניותה של המדינה המארחת, וכו' וכו'). ואז, לאחר דבריו הכלליים של המארח, באווירה נעימה ופסטורלית, בעודי מתרגם לכל הקהל הישוב על הדשא סביבו, הוא גלש לנושא אחר לגמרי... אכן כן: לנושא הזכויות הלגיטימיות של העם הפלסטיני (מדובר בכפר ערבי-ישראלי, לפני לא מעט שנים). אני זוכר שהייתי כל כך נבוך, עד שלא ידעתי כיצד להמשיך בתרגום. צר לי - אבל לא אוכל להגיד כיצד הסתיימה האפיזודה. אני פשוט הדחקתי אותה עד שסיומה אינו זכור לי כלל.

 

[א י ל ה]

)

 

[inbal76]

כפי שעשתה אילה - לתרגם

ולא לתקן. ולא להרגיש שום חוסר נוחות בעניין. לתקן טעויות של המרואיין זה לא חלק מתפקידך כמתרגם. ייתכן שיש מקרים שבהם קשה יותר להכריע, אבל במקרה כפי שהצגת אותו - דעתי חד משמעית.

 

[Eldad S]

היות שמדובר בראיון, משהו חי וזורם,

ולא באיזו ציטטה במאמר או בספר, או בהערת שוליים - לא ניתן לכתוב "כך במקור!" (או !sic, בלועזית). לכן יש כאן בעייתיות גדולה: הקורא (דהיינו, קורא התרגום) עלול לחשוב שהמתרגם טעה. האם אין שום דרך להעביר את המסר שכך אכן אמר הדובר, ושזו אינה טעותו של המתרגם?

 

[inbal76]

אני לא חושבת שצריכים להיות מוטרדים

כל-כך מזה שמישהו יחשוב שהמתרגם טעה. רוב הצופים הם לא בורים מוחלטים באנגלית, ושומעים ברקע את הנאמר. ואלה שאכן לא מבינים מילה, לדעתי רובם יוצאים מתוך הנחה שמה שמתורגם זה מה שנאמר, ושאם יש טעות אז היא במקור. כך לפחות אני מתייחסת אל תרגומים משפות שאני לא מבינה. אין שום סיבה להניח שהטעות היא דווקא של המתרגם. (במיוחד במקרה כזה. נניח המתרגם חושב שהארוע קרה בשנה אחרת ממה שאומר המרואיין. יש להניח שהמתרגם לפחות יבדוק את עצמו לפני שיחליט לתקן.) למעשה לדעתי רוב האנשים לא חושבים בכלל על התרגום או על המתרגם. רק מי שהנושא קרוב אליו מסיבה כלשהי, או שנתקל בטעות תרגום כאשר הוא שומע ומבין את המקור. ואם יהיו שניים-שלושה שיחשבו שהמתרגם טעה... נו שוין, אז יחשבו. עדיין על המתרגם לבצע את תפקידו נאמנה. זו דעתי.

 

[Eldad S]

אני מסכים.

 

[inbal76]

../images/Emo13.gif

 

[inbal76]

תוספת: זה עניין עקרוני מאוד

אם היה מדובר בספר היסטוריה שמטרתו לימודית, אז אולי היה מקום לתקן טעויות (עם הערות מתאימות). אבל כאן מדובר בראיון עם אדם, ולאדם מותר לטעות בדבריו. ייתכן שהמרואיין הוא בור בנושא המדובר (ואז אני בוודאי רוצה לדעת את זה), וייתכן שסתם התבלבל. כך או כך, אני כצופה בראיון איתו לא רוצה שהמתרגם ייפה אותו בכך שיסתיר ממני את הטעויות שלו.

 

[Eldad S]

אני מניח שכמתרגם,

אני רגיש לטעויות של מתרגמים אחרים בתרגום המופיע על גבי הכתוביות. למזלי, אני מבין כמה שפות, ויכול פחות או יותר לנחש, בדרך כלל, שמה שכתוב בכתוביות הוא אכן מה שאמר המרואיין (או לא, כלומר - שזו טעות של המתרגם). הבעיה מתעוררת (אצלי) כאשר מדובר בשפה שאינה שגורה בפי - וכאשר נראה לי שאחת המילים בתרגום, או התאריך, או משהו אחר - שגויים. אז מתעוררת אוטומטית השאלה האם זה מה שאמר המרואיין, או שזוהי פליטת קולמוס/מקלדת של המתרגם. מובן שאין לי דרך לדעת זאת אם מדובר בשפה "נידחת". ועוד הרהור, ביני לבין עצמי: כאשר מדובר בשפה לא אירופית, נגיד, משהו מהמזרח הרחוק, או אפילו בשפה נדירה (למשל, איסלאנדית), אני נוטה להניח שהמתרגם יודע את מלאכתו, ושהוא או היא לא ישגו בתרגום. לא יודע, זוהי איזו "מוסכמה" שכבר מזמן שמתי לב שהיא קיימת אצלי. מעניין אותי אם היא קיימת גם אצל מישהו אחר, למשל, אצלכם. חבל שאין איזה גוף/אינסטנציה/מתרגם אחר שעובר על תרגום ובודק שהוא תקין. אני מודע לכך שזו תהיה אוטופיה לצפות שיהיה בנמצא דבר שכזה, אבל, אם כבר, אני סתם מהרהר בקול רם. אני בהחלט מסכים אתך, ענבל: גם אני לא רוצה שהמתרגם ייפה את הרעיון על ידי תיקון שגיאותיו של המרואיין. אבל בעצם - תמיד אפשר להוסיף, נניח, ליד תאריך שגוי: "(צ"ל: 1982)", או משהו בסגנון זה. לא כן?

 

[ליונל]

לא, אין שום דרך להסביר

חשבתי גם על האפשרות שהצופה נניח לא יודע שמדובר בטעות של המרואיין, ואז הוא יכול לחשוב שהמתרגם טעה. אלא מה, במקרה הזה מדבור בתוכנית שעוסקת בנושא מאוד ספציפי (מסע בין כוכבים-סטאר טרק) וקשה לי להאמין שמי שלא מתענין בנושא יטרח לראות אותה, ומי שמתעניין בנושא, ורק יקשיב קצת, יידע שמדובר בטעות. המרואיין מונה מספר ארועים בצורה כרונולוגית ופשוט קופץ פתאום עשר שנים אחורה. בקיצור, מדובר בטעות מאוד בולטת. מצד שני, המראיין לא טרח לתקן אותו והקטע לא הוצא בעריכה. אז או שאף אחד לא שם לב, או שזה לא ממש חשוב. ואני? אולי קטונתי.

 

[Eldad S]

אם כך, נראה לי שדווקא כאן

זו אינה טעות קריטית, כי מי שמתמצא במהלך סדרה - יבחין בטעות. ומי שלא - נו, זה לא יהיה חשוב כל כך עבורו...

ומלבד זאת - הראיון נערך באנגלית, שפה המובנת לרוב בני האדם, גם אלה שמבינים אותה פחות טוב מאחרים, כך שסביר להניח שאלה שקוראים את הכתוביות יידעו שהן משקפות נאמנה את מה שאמר המרואיין.

 

[חייםלוי]

על הפילוסופיה של התרגום אין לנו אלא

להביא מדבריו של "אבי המעתיקים (מתרגמים) ר' יהודה בן תבון (1190-1120)אבי שושלת המתרגמים המפורסמת בימי הביניים: ... צריך לדעת ולהבין ענין הספר אשר יעתיק דעת ברורה והבנה נכונה, כדי שלא ישנה מדעת בעליו, ויפסיד חכמת הספר ההוא, ונמצא אשם את בעליו ואת כל המעיינים בו ... כי זה המעתיק נעשה עתה בספר הזה כאב וכרב. ואם היה יכול המעתיק שתמצא ידו להעתיק מלה במלה מבלי תוספת ומגרעת, היה ניצל מהמכשול הזה ... אף על פי שההעתקה על הדרך הזאת תהיה קשה להבין אלא לחכמים הגדולים המבינים דרכי לשון הקודש, והלשון לא תהיה ערבה ומקובלת כל כל, ושמא עם קושי הלשון יקשה הדבר להבין. ומכל אלה הפנים אנו רואים, כי המעתיק צריך שייזהר בכל הדברים האלה, ואם ידע בעצמו, כי הוא ממולא מכל הענינים, אשר במלאותם יהיה ראוי להעתיק - יעתיק, ואם לא - יחדל, כי לא יוכל המעתיק לתקן את לשון העתקתו, עד שיקדים ויאחר ויוסיף ויגרע, ופעמים שהוא צריך לתרגם ענין המלה בענין שהוא דומה לו וקרוב אליו בלשון שהוא מעתיק אליה, או להחליף המשל והמליצה, אשר אינם נוהגים בלשון ההיא, במשל ומליצה שדומים להם ונוהגים בה. וכללו של דבר, שיהא מבין דרכי הלשון אשר יעתיק ממנה ואשר יעתיק אליה, ועניני החיבור אשר יעתיק על אופניהם, כדי שיהיו מיושבים בלבו ונכונים בדעתו, ואחר כן יש לו להעתיק אותם על איזה דרך שירצה ובמלות אשר יבחר, ובלבד שיהיו דבריו קרובים להבין, ולא ישנה מדעת הבעלים. מתוך פתיחת המתרגם לספר חובות הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה.

 

[Eldad S]

מעניין מאוד!

האיש בקיא ברזי התרגום, זה ברור. היה כאן ביטוי שלא הכרתי: מה זה: "ואם ידע בעצמו, כי הוא ממולא מכל העניינים, אשר במלאותם יהיה ראוי להעתיק - יעתיק"? מאיזו שפה תורגם הספר, שקטע זה לקוח מן ההקדמה לו? האם הספר נקרא "ספר חובת הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה"?

 

[חייםלוי]

הספר תורגם מערבית.

הספר נקרא חובות הלבבות. חובת הלבבות הוא שיבוש. השם המקורי בערבית הוא: כיתאב אל-הידאיה אילא פאראיד אל קוּלוּב (גוטמן, יוליוס, הפילוסופיה של היהדות, עמ' 100). פירוש המשפט, לדעתי הוא שאם הוא יודע שיש לו ידע מספיק בנושא הספר אותו הוא מתרגם יתרגמו. גם הרמב"ם בתשובה לר' שמואל אבן תבון (בנו של ר' יהודה אבן תבון) מתייחס לשאלת התרגום: "אזכור לך כלל אחד, והוא: שכל הבא להעתיק מלשון ללשון ויכוון לתרגם המלה האחת [ב]מלה אחת וישמור גם כן סדר המאמר וסדר הדברים - יטרח מאד ותבוא העתקתו מסופקת ומשובשת ביותר ... ואין ראוי לעשות כן. אבל צריך למעתיק מלשון אל לשון שיבין הענין תחִלה, ואחר כן יספר אותו במה שיובן ממנו הענין ההוא בלשון, - ואי אפשר לומבלי שיקדים ויאחר, ויספר על מלה אחת במלות רבות ויספר על מלות רבות במלה אחת, ויחסר תיבות ויוסיף תיבות, עד שיסודר הענין ויובן לפי הלשון ההיא אשר יעתיק אליה. כלומר, אין לתרגם בצורה מילולית כי אם כך התרגום יהיה משובש ולא ברור. המתרגם חייב לשנות, להרחיב ולקצר לפי הצורך ובלבד שהענין יהיה מובן לפי הלשון אליה מתרגמים. פורסם בתרביץ, תרצ"ט, עמ' 311/2

 

[Eldad S]

אכן, חובות הלבבות = פאראיד

אלקולוב. מעניין מאוד - תודה על תשובתך, ועל הציטוט הנוסף.

 

[למינג]

בדיחה וחידוד

לדעתי, פירוש המשפט מורכב מעט יותר. הכוונה היא לא לכך שמתרגם צריך לגשת לתרגום עם מספיק ידע מוקדם: הכוונה היא לכך שהמתרגם צריך להפנים את הרעיון הגלום בטקסט ולהפשיטו מלבוש-לשון-המקור שבו הוא מכוסה לפני שיוכל לתרגמו. הוא חייב להיות "מלא בו", כלומר להכיל אותו כרעיון מופשט, לא כטקסט תלוי-שפה; רק כך הוא יוכל להעניק לו מלבוש אחר, מלבוש ששל לשון המקור. עד כאן החידוד. ונסיים בבדיחה: חלה עומדת בפינה ומקיאה. שתי לחמניות רצות אליה בדאגה, ושואלות: מה קורה? הכל בסדר? להביא לך כוס מים? עונה להם החלה (נא לקרוא במבטא רוסי כבד): עזבו אותי אני חלה!

 

[Eldad S]

../images/Emo6.gif