אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
שאלה בקשר לצד האפל של הירח
- פותח הנושא holo
- פורסם בתאריך
זה עניין של תקופה
הפסיכדליה הרחיבה את גבולות הרוק. היא מתחה את הזמן של שיר הרוק הממוצע הרבה מעבר לשלוש הדקות הקלאסיות. היא שברה את מבנה הבית-פזמון-בית והביאה כלים חדשים ואפקטים שלא היו. את כל הדברים האלה לקחו גם להקות הרוק המתקדם. לא רק זה, אלא שגם הרבה מהלהקות הפרוגרסיביות נגעו בפסיכדליה, לפחות בראשית דרכם. הטענה כאילו השורשים המוזיקליים שלהם נעוצים במוזיקה הקלאסית היא לא ממש נכונה. נכון, הם התעניינו והכירו, אבל לא היו ממש נגנים קלאסיים. אם למשל תסתכל בתרשים הזרימה בAMG תראה שהפרוג הוא תולדה של הפסיכדליה. לסיכום, הפסיכדליה דומה להרבה דברים בפרוג ומשמשת בסיס לחלק מהדברים בו.
הפסיכדליה הרחיבה את גבולות הרוק. היא מתחה את הזמן של שיר הרוק הממוצע הרבה מעבר לשלוש הדקות הקלאסיות. היא שברה את מבנה הבית-פזמון-בית והביאה כלים חדשים ואפקטים שלא היו. את כל הדברים האלה לקחו גם להקות הרוק המתקדם. לא רק זה, אלא שגם הרבה מהלהקות הפרוגרסיביות נגעו בפסיכדליה, לפחות בראשית דרכם. הטענה כאילו השורשים המוזיקליים שלהם נעוצים במוזיקה הקלאסית היא לא ממש נכונה. נכון, הם התעניינו והכירו, אבל לא היו ממש נגנים קלאסיים. אם למשל תסתכל בתרשים הזרימה בAMG תראה שהפרוג הוא תולדה של הפסיכדליה. לסיכום, הפסיכדליה דומה להרבה דברים בפרוג ומשמשת בסיס לחלק מהדברים בו.
ציףציף1000
New member
ושוב אני בדעת מיעוט
DSOTM אינו פסיכדליה. גל הפסיכדליה כבר לא היה קיים במשך שנים, כאשר יצא האלבום. הגל הזה היה קיים רק בין 1965-1968. אין שום פסיכדליה ב-DSOTM. אגב AMG, הם זורקים שם הרבה שמות של ז'אנרים-לכאורה, שאין מאחוריהם כל ביסוס. כך, לדוגמא, אין דבר כזה album rock. יתכן שזה נובע מכך שחלק מסויים מהגדרות האלבומים שהם נותנים, נעשה ע"י הגולשים ולא ע"י המבקרים שלהם (שהם בד"כ בסדר). לגבי פרוג, אתם כבר יודעים את דעתי. ו-DSOTM אינו פרוג. מאידך, האלבום קרוב יותר לזרם האמביינט, והוא אחד מהמייצגים הראשונים שלו - שימו לב במיוחד ל-On the Run, לדוגמא.
DSOTM אינו פסיכדליה. גל הפסיכדליה כבר לא היה קיים במשך שנים, כאשר יצא האלבום. הגל הזה היה קיים רק בין 1965-1968. אין שום פסיכדליה ב-DSOTM. אגב AMG, הם זורקים שם הרבה שמות של ז'אנרים-לכאורה, שאין מאחוריהם כל ביסוס. כך, לדוגמא, אין דבר כזה album rock. יתכן שזה נובע מכך שחלק מסויים מהגדרות האלבומים שהם נותנים, נעשה ע"י הגולשים ולא ע"י המבקרים שלהם (שהם בד"כ בסדר). לגבי פרוג, אתם כבר יודעים את דעתי. ו-DSOTM אינו פרוג. מאידך, האלבום קרוב יותר לזרם האמביינט, והוא אחד מהמייצגים הראשונים שלו - שימו לב במיוחד ל-On the Run, לדוגמא.
ציףציף1000
New member
עוד קצת על פסיכדליה
ישנם כמה זרמים הנכנסים תחת הכותרת הזו, והם שונים זה מזה: יש פסיכדליה בריטית, ואמריקאית, ובתוך האמריקאית יש כמה תתי זרמים בפני עצמם. אני ממליצה על קריאת ספרות בנושא. ראו לינק למטה, לרשימת קריאה בתחום - הן של פסיכדליה בריטית והן אמריקאית. באשר לפסיכדליה אמריקאית, לאלו שמחפשים חיים קלים יש מאמר של המבקר היו פילדר (Hugh Fielder) הסוקר את כל תתי הזרמים של הפסיכדליה האמריקאית, הלהקות המרכזיות בה וההסטוריה שלה בכלל, במגזין Classic Rock מלפני כמה חודשים. אין את זה אונליין, לצערי, אך העיתון מצוי ברשותי ואם תהיה דרישה, אתרגם חלק מזה. פסיכדליה בריטית היתה סיפור אחר לגמרי, הפלויד ב-PATGOD היו לטעמי המייצגים המובהקים ביותר שלה, אך היו גם אמנים אחרים בולטים בתחום (דווקא לא הביטלס, אגב). גם כאן, קיימת ספרות רחבה בנושא, כאשר המחפשים חיים קלים וכד' מוזמנים לקרוא גליונות נבחרים של Mojo ו-Uncut, כדוגמת גליון פברואר 2004 של Mojo, שקניתי באילת, והריני עומדת לקרוא אותו כעת. (סיד בארט מופיע על העטיפה, כמובן). לפני שנה Uncut הוציאו גליון שלם על פסיכדליה בריטית, וצרפו לה דיסק נחמד עם כ-20 שירים בולטים מהתקופה. שוב, אם תהיה דרישה, אתרגם חלקים נבחרים, ואתן את רשימת השירים.
ישנם כמה זרמים הנכנסים תחת הכותרת הזו, והם שונים זה מזה: יש פסיכדליה בריטית, ואמריקאית, ובתוך האמריקאית יש כמה תתי זרמים בפני עצמם. אני ממליצה על קריאת ספרות בנושא. ראו לינק למטה, לרשימת קריאה בתחום - הן של פסיכדליה בריטית והן אמריקאית. באשר לפסיכדליה אמריקאית, לאלו שמחפשים חיים קלים יש מאמר של המבקר היו פילדר (Hugh Fielder) הסוקר את כל תתי הזרמים של הפסיכדליה האמריקאית, הלהקות המרכזיות בה וההסטוריה שלה בכלל, במגזין Classic Rock מלפני כמה חודשים. אין את זה אונליין, לצערי, אך העיתון מצוי ברשותי ואם תהיה דרישה, אתרגם חלק מזה. פסיכדליה בריטית היתה סיפור אחר לגמרי, הפלויד ב-PATGOD היו לטעמי המייצגים המובהקים ביותר שלה, אך היו גם אמנים אחרים בולטים בתחום (דווקא לא הביטלס, אגב). גם כאן, קיימת ספרות רחבה בנושא, כאשר המחפשים חיים קלים וכד' מוזמנים לקרוא גליונות נבחרים של Mojo ו-Uncut, כדוגמת גליון פברואר 2004 של Mojo, שקניתי באילת, והריני עומדת לקרוא אותו כעת. (סיד בארט מופיע על העטיפה, כמובן). לפני שנה Uncut הוציאו גליון שלם על פסיכדליה בריטית, וצרפו לה דיסק נחמד עם כ-20 שירים בולטים מהתקופה. שוב, אם תהיה דרישה, אתרגם חלקים נבחרים, ואתן את רשימת השירים.
ציףציף1000
New member
זו לא פסיכדליה, אך ללא ספק יש קו
ישר מהפסיכדליה, ל-DSOTM. בפשטות, אתה (וכולם) יכולים לראות את הקשר הישיר בין Astronomy Domine, נניח, לבין DSOTM. יתרה מזאת, הצליל הייחודי של הפלויד, הקיים עד היום - או ליתר דיוק עד The Division Bell היה קיים גם בראשיתה של הלהקה, כאשר עשו את Piper. זה לדעתי אחד הנושאים המרתקים ביותר לחקירה - והישג אמנותי משמעותי - אבל כרגע לא ארחיב על זה. שימוש באפקטים חלליים לא היה דווקא מרכיב הכרחי בפסיכדליה - הוא כן היה מרכיב מרכזי במוסיקה של הפלויד, עד DSOTM. זו שאלה מעניינת מדוע הם המשיכו את הקו הזה, שבארט התחיל בו - אולי כי חשבו שלבארט היה ה"מפתח" לכתיבת שירים, ולכן ניסו לחקות אותו? או בגלל שזיהו משמעויות עמוקות יותר בדימויים של גרמי השמיים (יש ללהקה שירים רבים מאוד המזכירים שמש, ירח, כוכבים וכו'). ככל הנראה, זה היה שילוב של שני הדברים. יתכן שאתה חושב על השימוש ב-Echo, שדווקא כן היה מסימני ההיכר של הפסיכדליה הבריטית בכלל, ושל הפלויד בפרט. רבות נכתב על השימוש של הפלויד במכונת ה-Echo. בארט היה בין הראשונים לאמץ את ה-Echorec מתוצרת בינסון, ולהעביר את הגיטרה שלו דרכה. גם לאחר עזיבתו, הלהקה המשיכה להשתמש במכשיר עוד כמה שנים, עד שעברו לסינתיסייזרים ומלוטרונים יותר מתוחכמים. ב-DSOTM הכלי האלקטרוני המרכזי הוא סינתיסיזר מסוג VCS3 - המודל החדיש ביותר באותה תקופה (היום הוא מוצג מוזיאוני, פשוטו כמשמעו - הוא הוצג בתערוכה בפריז, בשנה שעברה). בעקבות בארט, אימצו להקות בריטיות רבות את האפקט הנ"ל, והוא מופיע בשיר אחר שיר מהתקופה (ר' למטה). מעבר לכך, תרשה לי להציג מבט שונה על נושא הז'אנרים - מבט הקשור ישירות לתפישה שלי את הרוק בכלל: אנו מבחינים בז'אנרים ברוק לאו דווקא באמצעות הטכנולוגיה בה השתמשו, או אף המקצבים והמשקלות הטיפוסיים להם, אלא כתנועות אידאולוגיות, תרבותיות. ההקשר התרבותי בהם צמחו ז'אנרים וסגנונות, חשוב בהרבה מהניתוח המוסיקולוגי שלהם. זוהי התפישה (האנגלית-אמריקאית) עליה גדלתי, ועם חלוף השנים, אני גם מבינה יותר ויותר מדוע היא נכונה. נסה לראות את הפסיכדליה כך: גם אם אנו יכולים לזהות ביטויים מוסיקליים "פסיכדליים" מובהקים, כאלו ואחרים, חשיבותה האמיתית של הפסיכדליה היא כתנועה אמנותית-רעיונית וחברתית, שהביאה לפריצת דרך אמנותית משמעותית ברוק. זו הסיבה שהיא ממשיכה לרתק אוהדים ומבקרים גם היום, למרות שתקופת "שלטונה" היתה קצרה מאוד, וזו הסיבה שאנו יכולים לשים להקות השונות מאוד זו מזו תחת אותה מטרייה (קח, לדוגמא, את הג'פרסון אירפליין ואת הפלויד). (וכן, זו גם הסיבה שפרוג הושמץ כ"כ, אבל זה סיפור אחר). מהם מאפייניה של תנועה זו? מה היו המייצגים המובהקים של הז'אנר (על תתי-הז'אנר שבו)? על זה אני אצטרך לכתוב בהודעה נפרדת. אני מודעת לסיבות התרבותיות בשלן, בישראל, ניתן משקל רב יותר למוסיקולוגיה מאשר לאידאולוגיה; אולי אצליח לתקן במעט את המעוות (שאינו אשמתך, כמובן). ובחזרה לפלויד ול-DSOTM: הדבר היפה אצל הפלויד הוא שאנו יכולים לעקוב אחר ההתפתחות המוסיקלית שלהם, צעד אחר צעד, אלבום אחר אלבום. כמו כל האמנים הגדולים באמת, הם לא שקטו על שמריהם, וניסו כל הזמן לחפש דרכים חדשות לבטא את עצמם מוסיקלית ומילולית (לפחות עד DSOTM, ועד בכלל). זה מה שהפך אותם ללהקה גדולה (דבר שבמשך שנים התכחשתי לו, אני מודה). בתקופה שבה הוקלט DSOTM הפלויד כבר השאירו את הפסיכדליה מאחוריהם מזמן. הרעיונות החברתיים והאמנותיים שהפסיכדליה קידמה כבר לא היו בחזית הרוק (חלקם הופנמו, אחרים נדחו) והפלויד, כאמור, ניסו כל הזמן למצוא את הדבר הבא (ובנוסף הם התכחשו בפומבי לכל קשר עם פסיכדליה מאז אמצע 1968 בערך - אבל זה היה בעיקר מסיבות חוץ-מוסיקליות). DSOTM גם אינו פרוג, משום שהפלויד לא אימצו מעולם את האידאולוגיה של הפרוג (מלבד ריק רייט, בתקופה מסויימת, על פי דבריו). נהפוך הוא: הם שמרו על ראש פתוח וניסו כל מיני רעיונות "פרועים" (כגון היצירה Household objects ועוד). כך, למרות שאנו יכולים לראות את שורשי DSOTM ב-Piper והאלבומים שהיו אחריו, האלבום אינו חלק מאותה תפישת עולם מתוכה צמחה הפסיכדליה. לטעמי - ולטעמם של מבקרים חכמים ממני - הפלויד היו קרובים יותר בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים לרוק אמנותי, נסיוני, שהיה מנת חלקם של מעטים באותה תקופה. ושוב, "רוק אמנותי" אינה הגדרה ז'אנרית, אלא תרבותית. לעומת אחרים, הם הצליחו גם מסחרית. אולי כי נגעו ברוח הזמן, או בגלל המיתולוגיה שצמחה סביבם, או בגלל התוויות שהושמו עליהם ("ספייס רוק" "פרוג" וכד') שמשכו מאזינים שהכירו להקות אחרות באותה "קטגוריה". ואולי, בגלל שפשוט הם עשו מוסיקה טובה ונגישה.
ישר מהפסיכדליה, ל-DSOTM. בפשטות, אתה (וכולם) יכולים לראות את הקשר הישיר בין Astronomy Domine, נניח, לבין DSOTM. יתרה מזאת, הצליל הייחודי של הפלויד, הקיים עד היום - או ליתר דיוק עד The Division Bell היה קיים גם בראשיתה של הלהקה, כאשר עשו את Piper. זה לדעתי אחד הנושאים המרתקים ביותר לחקירה - והישג אמנותי משמעותי - אבל כרגע לא ארחיב על זה. שימוש באפקטים חלליים לא היה דווקא מרכיב הכרחי בפסיכדליה - הוא כן היה מרכיב מרכזי במוסיקה של הפלויד, עד DSOTM. זו שאלה מעניינת מדוע הם המשיכו את הקו הזה, שבארט התחיל בו - אולי כי חשבו שלבארט היה ה"מפתח" לכתיבת שירים, ולכן ניסו לחקות אותו? או בגלל שזיהו משמעויות עמוקות יותר בדימויים של גרמי השמיים (יש ללהקה שירים רבים מאוד המזכירים שמש, ירח, כוכבים וכו'). ככל הנראה, זה היה שילוב של שני הדברים. יתכן שאתה חושב על השימוש ב-Echo, שדווקא כן היה מסימני ההיכר של הפסיכדליה הבריטית בכלל, ושל הפלויד בפרט. רבות נכתב על השימוש של הפלויד במכונת ה-Echo. בארט היה בין הראשונים לאמץ את ה-Echorec מתוצרת בינסון, ולהעביר את הגיטרה שלו דרכה. גם לאחר עזיבתו, הלהקה המשיכה להשתמש במכשיר עוד כמה שנים, עד שעברו לסינתיסייזרים ומלוטרונים יותר מתוחכמים. ב-DSOTM הכלי האלקטרוני המרכזי הוא סינתיסיזר מסוג VCS3 - המודל החדיש ביותר באותה תקופה (היום הוא מוצג מוזיאוני, פשוטו כמשמעו - הוא הוצג בתערוכה בפריז, בשנה שעברה). בעקבות בארט, אימצו להקות בריטיות רבות את האפקט הנ"ל, והוא מופיע בשיר אחר שיר מהתקופה (ר' למטה). מעבר לכך, תרשה לי להציג מבט שונה על נושא הז'אנרים - מבט הקשור ישירות לתפישה שלי את הרוק בכלל: אנו מבחינים בז'אנרים ברוק לאו דווקא באמצעות הטכנולוגיה בה השתמשו, או אף המקצבים והמשקלות הטיפוסיים להם, אלא כתנועות אידאולוגיות, תרבותיות. ההקשר התרבותי בהם צמחו ז'אנרים וסגנונות, חשוב בהרבה מהניתוח המוסיקולוגי שלהם. זוהי התפישה (האנגלית-אמריקאית) עליה גדלתי, ועם חלוף השנים, אני גם מבינה יותר ויותר מדוע היא נכונה. נסה לראות את הפסיכדליה כך: גם אם אנו יכולים לזהות ביטויים מוסיקליים "פסיכדליים" מובהקים, כאלו ואחרים, חשיבותה האמיתית של הפסיכדליה היא כתנועה אמנותית-רעיונית וחברתית, שהביאה לפריצת דרך אמנותית משמעותית ברוק. זו הסיבה שהיא ממשיכה לרתק אוהדים ומבקרים גם היום, למרות שתקופת "שלטונה" היתה קצרה מאוד, וזו הסיבה שאנו יכולים לשים להקות השונות מאוד זו מזו תחת אותה מטרייה (קח, לדוגמא, את הג'פרסון אירפליין ואת הפלויד). (וכן, זו גם הסיבה שפרוג הושמץ כ"כ, אבל זה סיפור אחר). מהם מאפייניה של תנועה זו? מה היו המייצגים המובהקים של הז'אנר (על תתי-הז'אנר שבו)? על זה אני אצטרך לכתוב בהודעה נפרדת. אני מודעת לסיבות התרבותיות בשלן, בישראל, ניתן משקל רב יותר למוסיקולוגיה מאשר לאידאולוגיה; אולי אצליח לתקן במעט את המעוות (שאינו אשמתך, כמובן). ובחזרה לפלויד ול-DSOTM: הדבר היפה אצל הפלויד הוא שאנו יכולים לעקוב אחר ההתפתחות המוסיקלית שלהם, צעד אחר צעד, אלבום אחר אלבום. כמו כל האמנים הגדולים באמת, הם לא שקטו על שמריהם, וניסו כל הזמן לחפש דרכים חדשות לבטא את עצמם מוסיקלית ומילולית (לפחות עד DSOTM, ועד בכלל). זה מה שהפך אותם ללהקה גדולה (דבר שבמשך שנים התכחשתי לו, אני מודה). בתקופה שבה הוקלט DSOTM הפלויד כבר השאירו את הפסיכדליה מאחוריהם מזמן. הרעיונות החברתיים והאמנותיים שהפסיכדליה קידמה כבר לא היו בחזית הרוק (חלקם הופנמו, אחרים נדחו) והפלויד, כאמור, ניסו כל הזמן למצוא את הדבר הבא (ובנוסף הם התכחשו בפומבי לכל קשר עם פסיכדליה מאז אמצע 1968 בערך - אבל זה היה בעיקר מסיבות חוץ-מוסיקליות). DSOTM גם אינו פרוג, משום שהפלויד לא אימצו מעולם את האידאולוגיה של הפרוג (מלבד ריק רייט, בתקופה מסויימת, על פי דבריו). נהפוך הוא: הם שמרו על ראש פתוח וניסו כל מיני רעיונות "פרועים" (כגון היצירה Household objects ועוד). כך, למרות שאנו יכולים לראות את שורשי DSOTM ב-Piper והאלבומים שהיו אחריו, האלבום אינו חלק מאותה תפישת עולם מתוכה צמחה הפסיכדליה. לטעמי - ולטעמם של מבקרים חכמים ממני - הפלויד היו קרובים יותר בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים לרוק אמנותי, נסיוני, שהיה מנת חלקם של מעטים באותה תקופה. ושוב, "רוק אמנותי" אינה הגדרה ז'אנרית, אלא תרבותית. לעומת אחרים, הם הצליחו גם מסחרית. אולי כי נגעו ברוח הזמן, או בגלל המיתולוגיה שצמחה סביבם, או בגלל התוויות שהושמו עליהם ("ספייס רוק" "פרוג" וכד') שמשכו מאזינים שהכירו להקות אחרות באותה "קטגוריה". ואולי, בגלל שפשוט הם עשו מוסיקה טובה ונגישה.
אני טוען שזו הקומבינציה של הכל--->
האפקטים,ה-echo,האלקטרוניקה שהקדימה את זמנה(on the run),פריצות הדרך המוזיקליות,הפקת הצליל המקורי ועיבודו,עבודת הגיטרה,עבודת הפסנתר וההאמונד...הכל ביחד משרה תמונה הזויה,לא ברורה,אפלולית משהו. מבחינה מוזיקלית,זוהי פסיכדליה. מובן שאת יכולה להתייחס לפסיכדליה כאל זרם חברתי,אך אני חושב שבמוזיקה מן הראוי שהצד המוזיקלי וסיגנון הנגינה וההקלטה יהווה קריטריון משמעותי יותר בקביעת סוג השיר/אלבום.
האפקטים,ה-echo,האלקטרוניקה שהקדימה את זמנה(on the run),פריצות הדרך המוזיקליות,הפקת הצליל המקורי ועיבודו,עבודת הגיטרה,עבודת הפסנתר וההאמונד...הכל ביחד משרה תמונה הזויה,לא ברורה,אפלולית משהו. מבחינה מוזיקלית,זוהי פסיכדליה. מובן שאת יכולה להתייחס לפסיכדליה כאל זרם חברתי,אך אני חושב שבמוזיקה מן הראוי שהצד המוזיקלי וסיגנון הנגינה וההקלטה יהווה קריטריון משמעותי יותר בקביעת סוג השיר/אלבום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.