שאלה בקשר לשבת

[Naama H1]

שאלה בקשר לשבת

לא בטוחה שזה המקום הנכון, אבל לא ידעתי איפה לשאול.. אני נערה חילונייה לגמרי באה מבית שאפילו לא שומרים בו מסורת למעט חגים וצום ביום כיפור, אבל יש אמונה. בשישי בערב אנחנו מדליקים נרות עם סבתא שלי אבל לא יותר מזה, ולאחרונה התחלתי "לשמור שבת". לא לגמרי, כי אני מדליקה אורות וחותכת נייר וכו', אבל אני לא מסתכלת בטלווזייה, לא פותחת מחשב ולא נוסעת. הבעיה היא שאני היחידה במשפחה ומהסביבה שלי, ואני לא בטוחה שהחברים שלי יקבלו את זה אם אגיד להם וסביר שיזלזלו בי או יצחקו עליי. לפעמים זה יוצר בעיה - אם המשפחה נוסעת לאנשהו או שהחברים מבקשים ממני לסוע איתם. מה לעשות? האם להגיד, והאם לדעתכם לספר לחברים ולספוג את הצחוקים או הזלזול? תודה מראש

 

[אלמוגית 5]

אם את טוחה דרכך אל תתבייש במעשייך.

 

[אלמוגית 5]

טוחה = בטוחה

 

[לאונרדו האחת]

כנראה המבוכה נובעת מספק פנימי

תלכי לפי הרגש גם אם זה מבלבל... נאמר שתמציאי תרוצים ולא תגלי למה ותוך כדי זה תשאלי עצמך מאיין נובע הצורך ותאזיני למענה הפנימי מאידך אם תהיי בטוחה ברצונך לשמור מצוות שמירת שבת והפרדה בין קודש לחול, מן הסתם איש לא יצחק הצחוק שאת מדמיינת נובע מהיסוס.. את יכולה לקרוא על המצווה ועל שמירה ועל נוהגים..וזה עשוי לכוון את השאלות והתשובות את הדיאלוג הפנימי. (נכתב לאחר כניסת שבת,ע"י אישה שמאמינה באל מדרך ליבה ולא מאמינה בתרי"ג מצוות..אגב..ומדליקה נרות כי כך אומר לה ליבה

)

 

[MrAnderson]

אני...

עושה בידיוק אותו דבר. שומר שבת אבל כן מדליק אור וחותך נייר. דבר ראשון לגבי המשפחה... משפחה זה דבר מאוד חשוב וכיבוד הורים עוד יותר. לפי רבנו תם מותר לנסוע בשבת כשלא נוהגים. מותר לנסוע כשלא אתה זה שנוהג. ולדעתי את לא צריכה לפגוע במשפחה שלך בזה שתתרחקי מהם ולא לנסוע איתם. מה שכן את "מוגנת" מצד ההלכה כי רבינו תם פסק ככה לפני הרבה שנים. אין הרבה אנשים שמשתמשים בפסיקה הזו אבל אף אחד לא יהרהר עליה כי זה רבנו תם. לגבי החברים... גם אני הייתי בהתלבתות הזו עם לצאת עם החברה. כי לא רציתי להתרחק מהם. מצדי זה ברור לי שאני לא רוצה לצאת איתם לאיזה מסיבה. זה לא מעניין אותי ולא כיף לי שם כמו שהיה פעם. ואני רוצה להתפלל ולא לצאת לשום מקום. אבל מצד החברים אני לא רוצה לנטוש אותם. מזל שלי כשהתחלתי כבר לשמור ברצינות היה לי רק פעם אחת שנסעתי איתם לפני שהם טסו לחו"ל לטייל. אני רואה שגם חלק מהחברים שלי גם מרגישים ריקנות וזה מה שנותן לי לגטמציה לנסוע איתם. כי ככה לפחות אני יעביר להם עוד רעיונות של היהדות לפני שאני כבר לא יוכל לסבול לגמרי. חלק אחר של חברים כבר יודע שאני די שומר שבת ולא מתקשרים עלי. הכי חשוב זה לעשות את הדברים בהדרגה. גם בשביל עצמך... כי זה לא טוב לעשות דברים עד שלא מתחברים עליהם. לא צריך לקפוץ ראש. ועם את עושה את הדברים בתמימות בלי חישובי שכר ועונש אז זה ילך הרבה יותר חלק. צריכים להאמין שקב"ה יסובב את הדברים ככה שזה יסתדר על הצד הטוב ביותר. וגם בשביל הסביבה... כדי שלא תפגעי במשפחה שלך ובחברים שלך... גם שלא יגידו שאת פנאטית ועושה את הדברים סתם כי זה תקופה וזה פסיכולוגי וזה פה וזה שם. וגם כדי לא להתרחק מהם. ודבר הכי חשוב... כדי כם להעביר להם תכנים יהודיים. מקווה שהייתי ברור. בהצלחה.

 

[ddt47]

ראשית חשוב ביותר להיות שלם עם עצמך.....

כלאמר לעמוד מול המראה ולשאול את עצמך האם אני רוצה את זה ומדוע אני עושה את זה והאם אני יודעת לקראת מה אני הולכת ועל מה אני עומדת לוותר ולמען מה? ואז ככל שיש לך יותר תשובות כך קל לך יותר להסביר את עצמך לעצמך וגם לסביבה כי הרי ברור שגם לחוזר בשאלה יש את אותה הבעיה ואולי בצורה מועצמת יותר כי הסביבה הדתית איננה סלחנית כלל וכלל ולכן כאשר בן אדם יש לו תשובות לעצמו כך קל לו יותר להתמודד עם הסביבה לטוב ולרע כי בסופו של יום הוא יצטרך לחיות עם עצמו והוא יצטרך להתמודד עם החיים בסיגנון שהוא בחר לעצמו. ולכן ראשית כדאי לך לספר לחבריך את האמת ולא לקחת ללב את תגובתם כי הם ירצו על פי רוב את טובתך ולכן כל אחד יש לו דעה בנוגע למה שהו חושב שיהיה טוב לדעתו ולכן עליך לקחת זאת בפרופורציה ולא להעלב אבל במידה ותירצי להתחזק עליך לעמוד על דעתך בנושאים שאת חושבת שחשוב שתשמרי ולהרגיל את חבריך לכך ובמשך הזמן הם ילמדו לכבד אותך כמו שאת אבל זיכרי תמיד לבדוק את עצמך ומותר לך לחזור אחורה וללכת קדימה בלי בושה כי את החשבון בסופו של יום את תצטרכי לפרוע והחיים קצרים מכדי להמר עליהם ולשחק איתם אבל צריך לבדוק ולהתנסות בכל מיני דברים כדי לקבל יותר קנה מידה על מה שטוב לך יותר בסופו של יום אז בהצלחה בכל דרך שתלכי

 

[natan7]

שלום נעמה

קודם כל יפה מאד שאת שומרת שבת בחלקים שאת יכולה (כמו שאמרת טלויזיה,מחשב נסיעות) והשאר אומנם חשוב יבוא לאט לאט עד לשלמות. מה שבטוח שעליך לשמוח בחלק שאת כן שומרת ולהמשיך לשאוף קדימה.. לגבי זה שאת קצת מתביישת מתגובת חברים.. יש את מידת הבושה שהיא מידה מאד טובה אך רובה היא טובה ומעטה היא רעה. והחלק הקטן של הבושה שהוא רע זהו החלק של "להתייבש לשמור מצוות" והקב"ה אוהב אנשים ביישנים (הרי אמר כבר יהודה בן תיבא "בושת פנים- לגן עדן") אך שוב, הבושה ממצוות של אלוקים היא לא כ"כ טובה לכן על האדם להתגבר על עצמו ולהיות תקיף (=עומד בדעתו) על העניין הזה ולא להתבייש גם אם ילעגו לו (וכבר אמרו חז"ל שככול שיש יותר קושי במצוות כך גדול השכר.. ואם יש קושי בעניין החברים אך מתגברים על זה אז השכר והרעש שמצוותיך עושים הינם גבוהים מאדם רגיל) בנוסף אם תראי מחוייבות, יציבות והתמדה בכך אז תווכחי לדעת שחבריך לא ילעגו לך בהמשך. ובכלל את לא חייבת לספר לחברים על כך שאת שומרת.. אולי קצת בעתיד יותר כשזה יהיה מוטבע בך ושוב כל הכבוד..