שאלה בקשר לתכנית

[shirely]

שאלה בקשר לתכנית

ראיתי הערב את התכנית. אני מוכרחה לציין שאני אישית יצאתי "מרוצה". לדעתי בהחלט נעשתה שם עבודה טובה. גם לנו היתה תחושה בבית שמסתמן קו של "ספורטאים" אבל לא באופן ממש גורף, מה גם שאי אפשר לצפות לשלמות. השאלה העיקרית שלי היא.... בסוף התכנית נכתב ששירלי הבריאה מן המחלה... לצערי לא סיפרו כיצד... מישהו יודע? מה היא עשתה? למרות שזה מאוד אינדיבידואלי, הייתי שמחה לשמוע. תודה ולילה טוב לכל ציפורי הלילה...

 

[shirely]

אף אחד לא יודע...?

שמתי לב שלאחרונה לא עונים לי.. מקווה שזה לא אישי

 

[dance of life]

../images/Emo24.gif אוהבים אותך!

לא ראיתי, לכן לא יכולה לענות על השאלה...

 

[IRISEL2]

שירלי מה פתאום אישי...בכתבה...

לא ציינו כיצד, אני מבינה או ש - 1. הזמן עשה את שלו 2. למדה איך לחיות עם זה...כלומר עשתה מה שעושה לה טוב, התרחקה מההורים שמררו לה את החיים ולו האמינו לה שכואב לה, עכשיו הם מאמינים לה אבל איך היא אמרה "!!!It's to late" 3. כתוצאה מזה הנפש נרגעה, ואז חל שיפור במצבה...התחילה לאכול נכון!!! זה כמו כדור שלג...הכל משפיע....כי יש מחלה....זה אומר שהיא החלימה בשלב זה...כי אם לא תשמור ותחיה נכון: כלומר תאבל טוב, לא יציקו לה, תחיה חיי רוגע ושלווה מירב הסיכויים שתצלח. 4. אני גם חושבת שזה תלוי מאוד גם בחיסון של הבנ-אדם!!! אינדיבידואלי!!! שירלי במקרה שלי תקף אותי הוירוס - EBV בשנת 92, עם איבודי הכרה, וכאבים חזקים מאוד!!!כאב בלוטות שרירים, חום,ולא נאמר לי כלל שיש לי EBV,טופלתי בבית-חולים "מאיר" המשכתי לעבוד, לבלות כרגיל ובפעם השניה שאיבדתי את ההכרה - פשוט אכלתי אותה תרתי משמע, בדיוק כמו שאמרה יעל ארד, אם היו אומרים לי הייתי נחה מספר חודשים ולא מסתבכת ככה, אבל מה לעשות והגורל רצה אחרת...אני גיליתי לבד שיש לי EBV , וכשגיליתי היה מאוחר מדי... למה אני מספרת לך זאת, כשמרגישים טוב שוכחים, והנה כעת ב 2004 תקף אותי שוב EBV, כלומר שהוא יכול לתקוף ברגע של חולשה, קצת שפעת, כשמערכת חיסון והנפש מתערערים, כיוון שהור רדום, לא הורגים אותו, הוא נמצא ב -DNA , לכן אומרים שצריך לדעת איך לחיות איתו את מבינה... אני מקווה שעניתי על שאלתך בהרחבה...הכתבה היתה מצוינת...כל המשפחה שלי ראתה אותה, ואמרה שהיתה משהו...פשוט קלעה בול... הרבה אור בריאות ושימחה, תשתדלי לא לקחת ללב, שמתי לב שאת מאוד רגישה, אני יודעת שקשה מאוד ליישם זאת, אבל אין לנו ברירה, חייבים להיות חזקים...את יודע אמא שלי נהגה לומר לא לשים פס אחד, אלר שניים!!! היי חזקה ואמיצה, איריס.

 

[shirely]

תודה ../images/Emo140.gif

ג'וליה ואיריס ובכלל לכולכם... כן, אניא כן רגישה מדי, כנראה.... לרוב אני אוהבת את זה בעצמי, אבל זה גפ פוגע ולע עוזר כלל לבריאות שלי, והיא כבר מספיק פגועה לצערי אני תמיד מקווה להחלים, ואני יודעת שזה אינדיבידואלי ותלוי בכל כך הרבה גורמים... ותמיד אני רוצה "לעשות הכל" ולהתחיל לאכול נכון, ולעשות ספורט מתאים, ולהיות מאושרת ו ו ו... אבל כל כך קשה לשנות הכל, ורוצים להתעלם מצד אחד מה"מחלה" ולחיות חיים נורמליים אבל אז הגוף זורק לך הפוך על הפוך שאתה חייב להקשיב לו... וזה קשה. אני מקווה שלאט לאט עם הזמן אני אמצא את הדרך הנכונה, מה שהגוף שלי צריך. נכון לעכשיו אני לא שם, וזה מאוד לא נעים לי. ואני כן מנסה להעזר בפורום המקסים הזה, כדי לנסות להגיע לשם כמה שיותר מהר, ובדרך הקלה ביותר... אז סליחה על הפילוסופיות, ותודה על... שאתם פה אוהבת המון...

 

[IRISEL2]

שירלי יקרה...אל לך לבקש סליחה...

אנחנו פה בשביל להקשיב, לשמוע, להבין, ולנסות לייעץ עד כמה שאפשר, כי זה כל כך נזיל... תני לזה ללכת איך שזה הולך, אל תלכי נגד/בכוח...הגוף שלך זקוק למנוחה, לרוגע, תתני לו את זה, אם יש יום גרוע, תייחלי שמחר יהיה יום יותר טוב, אין לנו ברירה...דרך אגב גם אני רגישה מאוד, איני חושבת שזה מינוס, נהפוכו, אבל במחלה הזו אין לנו ברירה, כי זה פשוט "דופק" אותנו...בקשר להתעמלות...מבטיחה לך שגם זה יגיע...אני בטוחה! שיהיה לך יום קסום מלא אור שמחה ואהבה, שלך, איריס. נ.ב. אל תהססי לשאול כל דבר, בשביל זה אנחנו פה.