שאלה בקשר לתמיכה וידידות:

[על אדן החלון ישבתי]

שאלה בקשר לתמיכה וידידות:

האם תתמכו ותתיידדו איתי, רק בזכות הסרטן? ומה עם כולי שמעבר לסרטן? מה אם לא יהייה ביננו שום דבר אחר, חוץ מסרטן? למה הסרטן פותח דלתות, וסוגר אחרות? למה כשיש ידידות על רקע סרטן, זה בסדר, וכשמזיזים את הסרטן הצידה, מגלים לפעמים שאין שם הרבה מעבר? שאלות שמעסיקות אותי. ותודה לכל מי שענה לי בהודעה הקודמת, גם אם לא התייחסתי אישית לכולם. קראתי את הכל. ותודה.

 

[rubber duck]

יש כאן כמה דברים

ראשית : המדיה האינטרנטית מאפשרת לנו לעסוק בפן אחד מאיתנו כך הוא הפורום הזה מטבעו הוא בית לחולי סרטן , מחלימי סרטן , בני משפחה של חולים או מחלימי סרטן מכאן שהדלת שהסרטן פותח היא דלת בדומגת הפורום הזה ודומיו מעבר לכך הפורם עוסק בהרבה מעבר לסרטן הוא נוגע בחים בכאבים ברגעים היפים בגישה לחיים ובאין סוף דברים אחרים ולשאלה האם אנו מקבלים אותך בזכות הסרטן אז התשובה היא גם כן וגם לא אל הפורום הזה הגעת בעבקבות מחלתך אבל זה שהתקבלת לחברה זו או אחרת נובע גם מאישיותך הרי יכולת להגיע לכאן ולהרגיז את כולנו או להביאנו לנקודה שס=בה יחליטו רבים מאיתנו להתעלם ממך או לתקוף אותך על רקע זה או אחר והנה כתבת הודעה ( ואחת היותר חזקות שראיתי בזמן האחרון , בלי הצגות , עם המון אמת ויושר פנימי ) ברוכה הבאה אלינו הישארי עימנו ככל שליבך יחפוץ באהבה

שרון

 

[מלמלה]

כל מילה - בסלע

מסכימה ממש ובמשך ההודעות כל אחד נפתח או נקשר אל אדם זה או אחר בדיוק כמו בקשרים אחרים במציאות האמיתית ויש הפוגשים אחד את השני ושמחים כי מצאו חבר אמת

 

[על אדן החלון ישבתי]

זה נכון כמובן, אני אנסה להסביר את

עצמי עוד: שאלותי לא כוונו אליכם באופן אישי. זו מן דרך לבטא תהיות שלי מול אנשים זרים או מכרים שאינם ממש קרובים, ולאו דווקא אנשים בפורום במחשב. הכל מתערבב לי בזמן הכתיבה. מן תחושה כזו שאפשר ליצור קשר רק על בסיס הסרטן, ומצד שני יש כמיהה לחיים ויחסים רגילים שאינם בזכות או בגלל הסרטן. ואני מדברת לא על זוגיות, אלא בכלל מערכות יחסים בין אנשים. או במילים עדינות, האם מישהו יודע כיצד ניתן להעיף את הסרטן הזה מהחיים?

 

[rubber duck]

להעיף את הסרטן מהחיים

ישנם המון גישות מעבר לפן הרפואי שהוא פן בפני עצמו הרי שפשוט לא להראות מסכנים זה הכל להראות שאנו כאן עם סרטן או בלעדיו אנו כאן בריאם בנפשינו וזה שהגוף כרגע נמצא במוקה מסוימת הוא מצב שמני האדם הוא בפנים ולא רק בחוץ שרון

 

[lital_helmer]

מסכימה בהחלט. ../images/Emo45.gif

 

[על אדן החלון ישבתי]

אף פעם לא חשתי מסכנה.

מעולם לא. אבל הרגשתי הרבה מבטי רחמים נעוצים בגבי. וגם מולי.

 

[rubber duck]

מבטי רחמים אומצרים הרבה על המביט

והרבה פחות על האדם בו מביטים האם מישהו אחר חוצממך יודע אם את מרגישה כאחת שזקוקה לרחמים ( גם חולי סרטן אחרים לא יודעים מה עובר עליך ברגע נתון ) את יודעת איך את מרגישה לפעמים את מרגישה על גג העולם למרות שזה לא נראה כך כלפי חוץ לעיתים את מרגישה מדוכאת וחסרת כוח וגם אז זה לא חייב להראות כך הכוח הוא בנו , אנו מרגישים את תחושותינו אנו יודעים מתי קשה ומתי קל מתי עצוב , מתי שמח ומתי סתם אנו ורק אנו שרון

 

[lili100]

לכל איש יש שם שנתנו החיים ונתנו

אביו ואמו. לכל איש יש שם שנתנו חבריו ונתנה לו אהבתו... הציטוט לא מדויק אבל השיר אומר שיש לנו הרבה פנים ובכל מקום אנו מבטאים פן אחר באישיותנו. כאן אנחנו מבטאים פן אחד שאי אפשר לבטא אותו בשום מקום אחר .. ועוד - זה לא רק כאן, האם לא השתתפת פעם בחוג או קורס מסוים והחברות היתה זמנית ועל רקע של נושאים משותפים? כרגע את חברת מועדון היוקרה הזה והקשר שלך עם אנשים הוא על רקע זה, כאשר בעתיד תצאי מהמועדון שוב לא תזדדקי לקשר הזה ואם תמצאי כאן אנשים שיהיה לך איתם מכנה משותף נוסף אז הקשר ישאר.

 

[blg]

על החלון יקרה

רציתי לספר לך שגם אני חוויתי את הסרטן נטולת בנזוג. נדמה לי שגם איילת האביב כך. במקום זה הייתי מוקפת בהרבה חברים אמנם אני טיפוס מאוד פתוח - משתף ולא היתה לי בעיה לדבר על הסרטן עם כל מי שרוצה (או לא) לשמוע. אבל לבקש עזרה אני לא יודעת! (למדתי קצת, בזכות המחלה...) הרגשתי שאני מבינה מה את אומרת. מצד אחד לא ידעתי לבקש וכששאלו תמיד אמרתי שלא צריך. אבל אח"כ התאכזבתי כי לא מציעים / שואלים או אפילו כי מאמינים לי שאני לא צריכה עזרה... מין לופ שכזה. לשאלת הידידות - לפעמים יש לנו חברים מאוד טובים בעבודה אבל כשמזיזים את העבודה הצידה - אין שם מספיק בשר. כך גם לגבי חברים בלימודים וכו´. אני חושבת שאולי יש אנשים שאמורים ("ברמה הקוסמית") ללוות אותנו רק חלק מהדרך. מה שאנחנו הרציונליים קוראים - זה כבר לא זה, מה שהתאים כבר לא עובד. נדמה לי שזה בסדר אם יש מישהו או מישהי שאת מתחברת אליהם רק בסרטן כי זו חוויה גדולה משותפת. ויכול להיות שאח"כ תגלי שיש לכם עוד הרבה מעבר או שלא. וזה בסדר וגם זה. ולשאלתך, אם נתחבר איתך (אנחנו אבל בטח גם אחרים, לא בפורום) רק בזכות הסרטן. לא זה לא מספיק שיש למישהו סרטן כדי שנתחבר.... נכון, שמי שלא קשור לסרטן ירגיש קצת זר בפורום וכמו שברווז כתב זה "כרטיס כניסה" לקהילה האונקולוגית. אבל מה עושים אחרי שנכנסים בדלת... אם תרצי נוכל להרחיב, במסר פרטי, ספרי עליך, תשאלי, אשמח להשיב. רק חשוב לפעמים לוקח לי זמן להגיב כי אין לי אינטרנט בבית. אני מקווה שהבוקר קמת בטוב.

 

[איילת האביב]

על החלון יקרה, BLG צודקת מאוד../images/Emo140.gif

חליתי במחלת הסרטן לפני ארבעה חודשים בלבד,אני עברתי את הסרטן לבד ללא בן זוג, הייתי מוקפת כל הזמן בחברות, אשר כל הזמן עזרו פיזית (הייתי אחרי ניתוח) וכמובן גם חברתית. אך ממש ממש לשוחח איתם על השאלות האמיתיות החודרניות, לא הרשיתי לעצמי מכל מיני סיבות: לא מבינות, לא רוצה להכביד, לא רוצה להבריח וכו............את מכירה את כל הוריאציות, אני בטוחה. עד שיום אחד גיליתי את חברי בפורומים וכאן יקירתי, אני ממש יכולה לספר ולשאול ולכעוס ולקטר ואפילו להתמסכן על ההההכל, כי זה המקום שבו תקבלי, אהבה, חום הבנה ללא כל ביקורת או שיפוטיות. כי כאן כולנו היינו בסרט הזה בצורה זו או אחרת ואנו כמוך עוברים את כל השלבים, בהתחלה הכעס העצום, חוסר האונים, השאלות המנקרות למה ומה עכשיו. כל שאני רוצה לומר לך, שתשעני עלינו, אנו כאן בשבילך, וכאן המקום לומר הכל. שולחת לך חיבוק ואומץ והמון סבלנות חמודה. איילת האביב

 

[על אדן החלון ישבתי]

מילים מחממות את הלב!

תודה!!!

 

[על אדן החלון ישבתי]

לשתיכן!

 

[עמית2002]

סרטן- קבוצת כדורסל.....

היי תפקיד הסרטן הוא לפתוח דלתות. אני לא חושב שהוא סוגר אחרות. אני חושב שאת היא זו שסוגרת דלתות. אני חושב שאת צריכה להתמודד עם בעיה שאת מודעת לה כעת יותר. ודאי לא כתבת סתם כך את הדברים, אני מתאר לעצמי שעברת משהו ואני לא חושב שזה קשור לפורום.... תסלחי לי אם אני בוטה מדי, וכאילו מלמעלה.... ממש לא! אני מסתכל מלמטה. אני מנסה להבין אותך. ורק יכול לומר לך שידידים טובים לא מוצאים כל יום. וידידים טובים מוצאים אך ורק כשמוכנים! מוכנים זה אומר- שאנחנו שלמים עם עצמנו קודם כל. כי אז נדע להבחין בבעיות שיש לידידים שבאמת הסרטן הוא זה שמקשר אותם אלינו, ונדע להתמודד בקלות עם סגירת הדלתות שלהם. הסרטן הוא כמו קבוצת כדורסל, או כיתת לימוד..... כל אלו מהווים עניין משותף לקבוצת אנשים. מה שלא אומר שכולם יהיו ידידים לאחר שהקבוצה תתפרק או הקורס יגמר... ביי עמית

 

[על אדן החלון ישבתי]

לא הבנתי כלום ממה שכתבת לי.

חוץ מהמשפט האחרון שלך. מה לדעתך עברתי ולא קשור לפורום? לא קשור לסרטן? לא נתקלתי בידידים שהסרטן קשר אותי אליהם, שעזבו. נתקלתי באנשים שברחו מהסרטן, שם נסגרו הדלתות.

 

[אילת החן]

שלום לך

קודם כל ברוכה הבאה לפורום שלנו. כן! מה שמחבר אותנו באופן ראשוני זה מחלת הסרטן, שהרי זה תפקידם של הפורומים - לחבר אנשים עם נושא עניין משותף. אני חושבת שלא כל מי שנכנס לפורום עד היום הרגיש שהוא שייך אליו ורוצה להמשיך לבקר בו. אני חושבת גם שזה עניין של בחירה אישית שלך ההחלטה לכתוב פה או בכלל לנסות להתמודד עם המחלה שלך במישור הרגשי-רוחני. (למשל, שימי לב לניק שלך ולדרך בה הוא משרת אותך, את צרכייך). אני חושבת שמה שניסו לומר לך פה זה שאת צריכה להתחיל לפקוח את העיניים, זה נאמר כמובן לא מתוך כוונה רעה! לפקוח אותן ולהתחיל לחפש את המקומות בהם את יכולה לקחת אחריות על חייך, להשכיל וללמוד על עצמך, על האחריות האישית שלך בחייך, על ההחלטות שלך, על הבחירות, על ההתבוננות וניתוח המציאות כפי שאת (וכל אחד מאיתנו) עושה. בתור שחקנית בקבוצת הכדורסל המקומית, דהיינו, בתור מתמודדת עם המחלה, למדתי להשכיל דרכי, להתבונן, לחוש, לנתח ולחוות שונה את חיי. תמיד אני אומרת, שמנקודת הזמן בו אני מביטה כעת, אני אפילו אסירת תודה על מה שקרה לי, כי איכות חיי, אהבת החיים שלי, אהבתי לעולם בכלל, ולקרובים אלי בפרט - רק הלכו והזדככו, הלכו וגדלו...! המשפט הנלווה להשגה של נקודת הזמן הוא, שאם אמשיך לאהוב את העולם, להנות מחיי, ובעיקר להתמודד - אני בטוחה שאמשיך להיות אסירת תודה והגידול שלי לא יגרום לי לקשיים נוספים, אלא רק ימס ויעלם. אני מציעה לך להתחיל לקרוא ספרים שטובים להבנת דברי ודברי חברי פורום אחרים, כדאי להתחיל בספר ששמו "אהבה רפואה וניסים" של דר´ ברני סיגל (רופא). מושיטה לך יד, מקווה שתקחי אותה, כי הדרך מרתקת, והיד רוצה לעזור, ללטף, להרגיש ולהתרגש עימך. אור ואהבה. אילת.

 

[אחשל]

חלונאית יקרה ../images/Emo11.gif

אפשר להשתמש במילים נדושות, ולומר שאנחנו מקבלים כל אדם באשר הוא אדם, ללא דעות מוקדמות. אני חושב שרוב הסובבים אותנו יסכימו שזה בולשיט אחד גדול... הרבה יותר קל לנו להתחבר למישהו שיש לו רקע דומה לשלנו. על זה מבוססות גם קבוצות התמיכה של עמותת ח.ס.ן - ההבנה שלחולה סרטן קל יותר לתקשר עם מישהו שמבין מה עובר עליו... נכון, לפעמים אין הרבה מעבר למכנה המשותף הזה. אז מה? יש כ"כ הרבה אנשים בעולם - עם כמה מהם יש באמת מכנה משותף לשיחה? הסרטן לא פותח ולא סוגר דלתות. האדם הוא שאחראי לדלת שלו!!! אני הייתי טיפוס אחר לגמרי לפני ההתמודדות (השניה) עם המחלה. הייתי אדם קשה, רגזן, לא ידידותי לסביבה. במהלך המחלה מי שהיתה אישתי אז הפנתה לי עורף (אמנם לא פיזית, אבל...). את כל ההתמודדות עם המחלה וההחלמה שאחריה עברתי לבד. אני והמחשבות שלי... אבל מאז גדלתי, הבנתי שאני צריך לשנות את חיי, ועשיתי!!! פתחתי את הדלת!!! היום יש לי הרבה מאוד חברים, מכל מיני חוגים ופורומים... כמו שאומרים - זה תלוי רק בנו. את בהחלט יכולה להתעלם ממבטי הרחמים, ולהתמקד במבטי השיתוף והחמלה.

ניר

 

[על אדן החלון ישבתי]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif !!!

טוב. אתם מאוד חמודים, שניכם ואני עונה בהודעה אחת. קודם כל, השם שלי אינו הכרזה על אישיותי או דרכי בהתמודדות. זה היה השם המתאים ביותר ברגע בו כתבתי את ההודעה הראשונה כאן. אין להסיק ממנו דבר עלי או על דרך ההתמודדות שלי עם הסרטן. וכדי להדגיש, אני אוסיף ואומר שהחצי השני עליו חשבתי הוא לא "וזכרון ל... כתבתי" אלא "וממש מתחשק לי לקפוץ למטה.". נו אז מה? אז ככה חשבתי וככה הרגשתי, וכתבתי כאן כדי להקל על עצמי, ובאמת אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב. זה עוזר לדבר וללבן. אז זה קודם כל. איני מתכוונת להחליף את שמי, כי אני אדם פשוט ושינוי השם לפי המצב רוח כל פעם מחדש, עשוי לבלבל אותי כהוגן...

בקשר לתיאוריות בהתמודדות, מצאתי שכוחותי מצויים בי עמוק וחזקים, למרות הנפילות הקשות שאני חווה. העולם יפה וחיי יפים גם הם, וכל מערכות היחסים שלי הן ראי למה שהיה שם קודם, טרם המחלה. אני לא חושבת, למרות שאני משתדלת להתחבר לרוחניות מסויימת, שיש לי איזו אפשרות לשלוט במחלה, כמה אחריות שלא אקח על עצמי. נכון שלקחת אחריות זה עושה את הדרך קלה ויותר נינוחה או שלמה או ייחודית, אבל הסרטן? הסרטן יש לו חיים משלו. והייתי רוצה להמשיך לשוחח אבל אני חייבת ללכת. עוד משהו חשוב: לא כל הודעה שלי, היא הכרזה מקודשת ונוקשה. מצבי הרוח שלי משתנים, דעתי פתוחה ואני מאוד אשמח לכתוב כאן ולקרוא. כמו כן, בימים יפים שלי, סביר להניח שאשקה את העציצים שעל חלוני ולא אכנס למחשב. אדנית

(מה דעתכם על הוורסיה ל"חלונאית"?)

 

[אילת החן]

../images/Emo13.gifגם את מאוד חמודה...

מעניין מה גרם לך לשים את אחשל ואותי בקטגוריה הזו? ממליצה לך להתחבר לרוחניות כי באמצעות עבודה רוחנית יש אפשרות לאתר את הדלתות דרכן תוכלי להביא את עצמך להחלמה. שמחה שיש לך מצבי רוח טובים גם, שיש לך ימים יפים בהם תשקי את העציצים ויותר מכך שמחה שלפעמים (מקווה שהרבה לפעמימים) תכנסי למחשב לכתוב ולהיות עימנו. אור ואהבה. אילת.

 

[מלמלה]

שוב אני

יושבת יקרה ההתיחסות של כל אחד ואחד היא ראשית דרכו אני כשאני קוראת בודעה חזקה כמו שלך אני ראשית בודקת את עצמי ובאיזה נקודות טובות או חלשות היא פוגעת אצלי ואז אני עונה ואני מאמינה שגם האחרים כך לכן לדעתי כאשר מישהו מאיר או מעיר על חלק מההודעה או הניק או כל דבר אחר הוא עונה לך את הפנימי שלו