שאלה בשם אימא
- פותח הנושא ביבית26
- פורסם בתאריך
תשובה לא מוחלטת...
שלום אביבית, לדעתי, צריך לענות את מה שנוח לענות. אתם לא חייבים הסבר לאף אחד, ולא צריכים לתת את הדין בפני איש. לטעמי, גם תשובה בוטה בסגנון "זה לא עניינך" מקובלת ותקפה. אני מכיר את הצורך להתגונן מפני הסביבה, ובשל כך לייפות את המציאות. לעיתים זה עלול לחזור כמו בומרנג, עם תחושה לא נוחה בשל אמירת "לא-אמת". על שלומית כתבו בעיתון שהיא התאבדה על רקע רומנטי, מה שמאוד הצחיק אותנו (צחוק מר כמובן
), שכן בשבועות שלפני מותה היא פגשה מישהו והיתה מאושרת למדי מהקשר החדש שהתרקם. לא טרחנו לתקן את העיתון, ולמי ששאל - ענינו את מה שאנחנו חושבים כאמת - היא היתה חולה (דיכאון) וזה הביא לאובדנה.
ניר
שלום אביבית, לדעתי, צריך לענות את מה שנוח לענות. אתם לא חייבים הסבר לאף אחד, ולא צריכים לתת את הדין בפני איש. לטעמי, גם תשובה בוטה בסגנון "זה לא עניינך" מקובלת ותקפה. אני מכיר את הצורך להתגונן מפני הסביבה, ובשל כך לייפות את המציאות. לעיתים זה עלול לחזור כמו בומרנג, עם תחושה לא נוחה בשל אמירת "לא-אמת". על שלומית כתבו בעיתון שהיא התאבדה על רקע רומנטי, מה שמאוד הצחיק אותנו (צחוק מר כמובן
תגובה לשאלת ההיתאבדות
הייי אין עם מטומטם כמו העם היהודי,שחודר ללא בושה לקביים של השני ולא חשוב לאיזה עניין. אני הייתי עונה כך ועניתי גם אני. שתעבור את זה תשאל את עצמך או אחרים ישאלו עליך .אוליי תדע וגם אני אדע את התשובה.ומעיף אותו לעזאזל. אינך חייבת לתרץ לענות,את יכולה להוסיף לך לבדיקה פסיכייטרית אוליי יעזרו לך להיות קצת יותר נורמאלי. אוהב אתכם מאוד אינכם חייבים לענות לתתי אנשים.חייכו אליהם ורחמו על שאלתם. מוטי
הייי אין עם מטומטם כמו העם היהודי,שחודר ללא בושה לקביים של השני ולא חשוב לאיזה עניין. אני הייתי עונה כך ועניתי גם אני. שתעבור את זה תשאל את עצמך או אחרים ישאלו עליך .אוליי תדע וגם אני אדע את התשובה.ומעיף אותו לעזאזל. אינך חייבת לתרץ לענות,את יכולה להוסיף לך לבדיקה פסיכייטרית אוליי יעזרו לך להיות קצת יותר נורמאלי. אוהב אתכם מאוד אינכם חייבים לענות לתתי אנשים.חייכו אליהם ורחמו על שאלתם. מוטי
קצת קשה
להתעלם או להתחמק מתגובות הסביבה. מה גם שאנו גרים ביישוב קטן והשמועה עשתה לה כנפיים גם מחוצה לו. אם תשאלו אותי - אני מוכנה לספר לכולם הכל, ואפילו בהרחבה. אין לנו במה להתבייש. היא הייתה חולה! נראה לי כאילו בכל פעם שאני מספרת את סיפור מותה של שירה, אני כאילו מעכלת אותו מחדש.אבל מה לעשות ולא כל בני משפחתי מסכימים עם כך... אין מה לעשות. החלטנו, בעת סבא, פשוט לומר: זו הייתה הבחירה שלה. ושוב, אלפי תודות על תמיכתכם. אביבית ואימא שלה
להתעלם או להתחמק מתגובות הסביבה. מה גם שאנו גרים ביישוב קטן והשמועה עשתה לה כנפיים גם מחוצה לו. אם תשאלו אותי - אני מוכנה לספר לכולם הכל, ואפילו בהרחבה. אין לנו במה להתבייש. היא הייתה חולה! נראה לי כאילו בכל פעם שאני מספרת את סיפור מותה של שירה, אני כאילו מעכלת אותו מחדש.אבל מה לעשות ולא כל בני משפחתי מסכימים עם כך... אין מה לעשות. החלטנו, בעת סבא, פשוט לומר: זו הייתה הבחירה שלה. ושוב, אלפי תודות על תמיכתכם. אביבית ואימא שלה
../images/Emo4.gif השאלות האלה ....
קיימות תמיד, גם היום אחרי למעלה משנתיים. כשאני פוגשת אנשים חדשים והם שואלים אותי איך נפטר בעלי, אני עונה "באופן פתאומי". אם מציקים לי עם שאלות של "ממה, איך" וכו', אני עונה "אני לא רוצה להכנס לזה עכשיו". השאלות נובעות לווא דווקא מחטטנות או רכילות, לפעמים פשוט כי הם מרחמים וכך הם מביעים אמפטיה. אתם לא חייבים לתת תשובות לאנשים, כאשר אתם מרגישים שזה לא מתאים לכם. תשובה מתחמקת ואפילו ישירה, כמו למשל "בואו נעזוב את זה עכשיו" תסיים את סדרת השאלות הלא רצויות. אני מחבקת אותך ואת כל משפחתך ואני יודעת שאתם עוברים את התקופה הקשה ביותר. זה לא ש"הזמן מרפא". זו סתם קלישאה שאין לה אחיזה במציאות. אבל מה שקורה הוא, שהזמן מלמד אותנו לחיות עם האובדן, עם החוסר ועם הכאב, כך שנוכל לשים אותו במקומו הנכון ולחיות את המשך חיינו בצורה הכי טובה שאפשר.
אסתר
קיימות תמיד, גם היום אחרי למעלה משנתיים. כשאני פוגשת אנשים חדשים והם שואלים אותי איך נפטר בעלי, אני עונה "באופן פתאומי". אם מציקים לי עם שאלות של "ממה, איך" וכו', אני עונה "אני לא רוצה להכנס לזה עכשיו". השאלות נובעות לווא דווקא מחטטנות או רכילות, לפעמים פשוט כי הם מרחמים וכך הם מביעים אמפטיה. אתם לא חייבים לתת תשובות לאנשים, כאשר אתם מרגישים שזה לא מתאים לכם. תשובה מתחמקת ואפילו ישירה, כמו למשל "בואו נעזוב את זה עכשיו" תסיים את סדרת השאלות הלא רצויות. אני מחבקת אותך ואת כל משפחתך ואני יודעת שאתם עוברים את התקופה הקשה ביותר. זה לא ש"הזמן מרפא". זו סתם קלישאה שאין לה אחיזה במציאות. אבל מה שקורה הוא, שהזמן מלמד אותנו לחיות עם האובדן, עם החוסר ועם הכאב, כך שנוכל לשים אותו במקומו הנכון ולחיות את המשך חיינו בצורה הכי טובה שאפשר.
וואו.תודה על המחמאה
היי נונה ומשפחתה. אני מתרגש שיש אנשים שלוקחים ומבינים אותי נכון ולא מוצאים שכאילו בדבריי יש זלזול באחרים. אני מקווה שבאמת כולם יצליחו להרים ראש לראות את המציאות נכון ולחיות.לחיות גם לנו מותר ואפילו חייבים את זה. זאת מתנת אל ורק האל יחליט מה נכון ומה טוב שיהיה כאן גם אם נופלת עלינו צרה כזאת או אחרת.שמקבלים,קל יותר להיתמודד.אחד נענש למה כל הקהל צריך לסבול?. אשמח לשמוע אתכם בחוויות משמחות.מספיק סבלנו ושילמנו. ביי אחים.פגישות רק בשמחות.אוהב אתכם. מוטי
היי נונה ומשפחתה. אני מתרגש שיש אנשים שלוקחים ומבינים אותי נכון ולא מוצאים שכאילו בדבריי יש זלזול באחרים. אני מקווה שבאמת כולם יצליחו להרים ראש לראות את המציאות נכון ולחיות.לחיות גם לנו מותר ואפילו חייבים את זה. זאת מתנת אל ורק האל יחליט מה נכון ומה טוב שיהיה כאן גם אם נופלת עלינו צרה כזאת או אחרת.שמקבלים,קל יותר להיתמודד.אחד נענש למה כל הקהל צריך לסבול?. אשמח לשמוע אתכם בחוויות משמחות.מספיק סבלנו ושילמנו. ביי אחים.פגישות רק בשמחות.אוהב אתכם. מוטי
תשובה אפשרית
אביבית יקרה ואמה כששאלו אותי (ללא הפסק) "מדוע?" השתדלתי לא להתעצבן מפני שהבנתי שהשאלה נובעת לא מחטטנות, כפי שחלק מהאנשים כאן חושבים, אלא ממצוקה וחרדה. במיוחד ההורים אשר ילדיהם לומדים באותה כיתה בה למד בני שהתאבד. החרדה שלהם היתה עצומה. הם אמרו לי: "אם זה קרה אצלך, אז זה יכול לקרות אצל כל אחד..." לכן השאלה "מדוע?" היא סוג של התגוננות. אנשים רוצים לדעת מדוע אורי התאבד כדי להיות בטוחים שאצל הבן או הבת שלהם זה לא יקרה. בכל אופן, אימצתי את אחד המשפטים שכתב במכתב ההתאבדות שלו כתשובה לשאלה המציקה הזו. הוא כתב: "תמיד הרגשתי שביר ופגיע יותר מהאחרים...". לכן אמרתי לאנשים ששאלו אותי שאורי פשוט היה רגיש ופגיע מדי לחיים הקשים בעולם שלנו, והוא פשוט לא עמד בסבל... התשובה הזו מספיק נכונה כדי להיות מספקת, למרות שכמובן תמיד נשאר הספק המכרסם. חיבוק חזק והרבה כוח תמרה
אביבית יקרה ואמה כששאלו אותי (ללא הפסק) "מדוע?" השתדלתי לא להתעצבן מפני שהבנתי שהשאלה נובעת לא מחטטנות, כפי שחלק מהאנשים כאן חושבים, אלא ממצוקה וחרדה. במיוחד ההורים אשר ילדיהם לומדים באותה כיתה בה למד בני שהתאבד. החרדה שלהם היתה עצומה. הם אמרו לי: "אם זה קרה אצלך, אז זה יכול לקרות אצל כל אחד..." לכן השאלה "מדוע?" היא סוג של התגוננות. אנשים רוצים לדעת מדוע אורי התאבד כדי להיות בטוחים שאצל הבן או הבת שלהם זה לא יקרה. בכל אופן, אימצתי את אחד המשפטים שכתב במכתב ההתאבדות שלו כתשובה לשאלה המציקה הזו. הוא כתב: "תמיד הרגשתי שביר ופגיע יותר מהאחרים...". לכן אמרתי לאנשים ששאלו אותי שאורי פשוט היה רגיש ופגיע מדי לחיים הקשים בעולם שלנו, והוא פשוט לא עמד בסבל... התשובה הזו מספיק נכונה כדי להיות מספקת, למרות שכמובן תמיד נשאר הספק המכרסם. חיבוק חזק והרבה כוח תמרה
שאלה כואבת ומעצבנת
אבל מצד שני בלתי נמנעת. לרוב השאלה נשאלת לא מתוך חוסר רגישות ואטימות, אלא מתוך עניין ואף סקרנות ולפעמים מצוקה אמיתית. הרבה פעמים שאלו אותי למה אסף התאבד, בהתחלה הייתי מגיבה בכעס ומתגוננת, מתוך עמדה של למה חוקרים אותי, והאם מנסים להטיל עליי את האשמה במוות שלו, והיו מס' פעמים של אנשים חסרי רגישות שהטיחו את המוות שלו בפניי ואפילו היה לי מקרה לפני כמה זמן, הכרתי בחור באיזה פאב, התחלנו לשוחח ולא יודעת למה השיחה גלשה על כיוונים של פילוסופייה יהודית ושאר מיני קשקושים, שהוא שאל אותי מתי היה לך חבר פעם אחרונה, ואני סיפרתי לו שחבר שלי האחרון נפטר ולא נכנסתי לסיפור עצמו, וכאשר הוא שאל אותי ממה הוא מת...עניתי לו שהוא התאבד, ראיתי על פרצופו שהוא שהלם טוטלי ואז הוא אמר לי בלי שום בושה...מה כבר עשית לו שהוא החליט להתאבד? אני חושבת שבאותו הרגע אני פשוט הייתי המומה מידי בשביל לענות לו ופשוט קמתי והלכתי. אבל זוהי דוגמא קיצונית למדיי, לאחר זמן מה הבנתי שלא כול העולם בא במטרה אחת לתקוף אותי וישנם אנשים שבאמתץ שהיו קרובים לאסף ולא הבינו את סיבות המוות שלו פנו אליי בשאלות ואני הבנתי שאין טעם כל פעם להיכנס למגננות והתקפות. וואני תמיד אומרת...אסף היה חולה מאוד, הייתה לו מאניה דיפרסיה שזוהי מחלה נפשית מאוד קשה שמלווה בתנודות מאוד קיצוניות של מצבי הרוח, מצד אחד חווים מאניה שזה התרוממות הרוח, הרגשה כאילו אתה מלך העולם וכו', ומצד שני דיכאונות מאוד קשים שאף יכולים להימשך זמניםן ארוכים למדיי. וזוהי המחלה שהרגה אותו, שהובילה אותו לאבדון, שלאט לאט שחקה אותו והשאירה אותו נטול כוחות. אני יודעת שזה יכול להישמע כתשובה דייקרה והגיונית אבל זאתי האמת, ואסף כנראה באמת לא היו לו את הכוחות להתמודד עימה, המחלה, והוא נתן לה לנצח אותו. קשה אבל מעניק לי מעין הרגשה שלא הכול היה באשמתי ושכנראה באמת לא הייתי מסוגלת להציל אותו מהסוף המר. עידית
אבל מצד שני בלתי נמנעת. לרוב השאלה נשאלת לא מתוך חוסר רגישות ואטימות, אלא מתוך עניין ואף סקרנות ולפעמים מצוקה אמיתית. הרבה פעמים שאלו אותי למה אסף התאבד, בהתחלה הייתי מגיבה בכעס ומתגוננת, מתוך עמדה של למה חוקרים אותי, והאם מנסים להטיל עליי את האשמה במוות שלו, והיו מס' פעמים של אנשים חסרי רגישות שהטיחו את המוות שלו בפניי ואפילו היה לי מקרה לפני כמה זמן, הכרתי בחור באיזה פאב, התחלנו לשוחח ולא יודעת למה השיחה גלשה על כיוונים של פילוסופייה יהודית ושאר מיני קשקושים, שהוא שאל אותי מתי היה לך חבר פעם אחרונה, ואני סיפרתי לו שחבר שלי האחרון נפטר ולא נכנסתי לסיפור עצמו, וכאשר הוא שאל אותי ממה הוא מת...עניתי לו שהוא התאבד, ראיתי על פרצופו שהוא שהלם טוטלי ואז הוא אמר לי בלי שום בושה...מה כבר עשית לו שהוא החליט להתאבד? אני חושבת שבאותו הרגע אני פשוט הייתי המומה מידי בשביל לענות לו ופשוט קמתי והלכתי. אבל זוהי דוגמא קיצונית למדיי, לאחר זמן מה הבנתי שלא כול העולם בא במטרה אחת לתקוף אותי וישנם אנשים שבאמתץ שהיו קרובים לאסף ולא הבינו את סיבות המוות שלו פנו אליי בשאלות ואני הבנתי שאין טעם כל פעם להיכנס למגננות והתקפות. וואני תמיד אומרת...אסף היה חולה מאוד, הייתה לו מאניה דיפרסיה שזוהי מחלה נפשית מאוד קשה שמלווה בתנודות מאוד קיצוניות של מצבי הרוח, מצד אחד חווים מאניה שזה התרוממות הרוח, הרגשה כאילו אתה מלך העולם וכו', ומצד שני דיכאונות מאוד קשים שאף יכולים להימשך זמניםן ארוכים למדיי. וזוהי המחלה שהרגה אותו, שהובילה אותו לאבדון, שלאט לאט שחקה אותו והשאירה אותו נטול כוחות. אני יודעת שזה יכול להישמע כתשובה דייקרה והגיונית אבל זאתי האמת, ואסף כנראה באמת לא היו לו את הכוחות להתמודד עימה, המחלה, והוא נתן לה לנצח אותו. קשה אבל מעניק לי מעין הרגשה שלא הכול היה באשמתי ושכנראה באמת לא הייתי מסוגלת להציל אותו מהסוף המר. עידית
דורית פריס
New member
תמרה את נהדרת
אלו משפטים יפים, מעודדים ואוהבים תודה לך
אלו משפטים יפים, מעודדים ואוהבים תודה לך
../images/Emo16.gif ליבי אתכם...
הי אביבית, קראתי את שכתבת, וכל פעם רציתי לכתוב לך חזרה, אבל גם לי ישנם רגעים שאני פשוט לא יודעת מה לומר. בכל אופן, כמו אסתר ואחרים, לדעתי מה שמרגישים. כשאותי שואלים ממה אבי נפטר, אז אם זה מתאים, אני מפרטת, ואם לא, התשובה היא שלא מתאים לי לדבר על זה עכשיו. ו ז ה ו. אנחנו לא חייבים דו"ח לאף אחד. היו חזקים ושימרו אחד על השני. שולחת לכם
הי אביבית, קראתי את שכתבת, וכל פעם רציתי לכתוב לך חזרה, אבל גם לי ישנם רגעים שאני פשוט לא יודעת מה לומר. בכל אופן, כמו אסתר ואחרים, לדעתי מה שמרגישים. כשאותי שואלים ממה אבי נפטר, אז אם זה מתאים, אני מפרטת, ואם לא, התשובה היא שלא מתאים לי לדבר על זה עכשיו. ו ז ה ו. אנחנו לא חייבים דו"ח לאף אחד. היו חזקים ושימרו אחד על השני. שולחת לכם
ושוב, תודה
תודה לכולכם.הזמן עובר, ונראה כאילו הכאב גובר... היום נכנסתי לחדרה לקחת משהו, ופתאום ראיתי שתי תמונות חדשות שלה, והיא מביטה בי מכל פינה, במבט הרציני והחודר שלה... ופתאום הבנתי שזהו... שיש שירה רק בתמונות. ואז גם נודע לי שאימא לא ישנה בלילות בלי כדור הרגעה... אלוהים, אני כל כך מחכה ליום אחד של נחת, מאותם ימים שהיו לי לפני האסון שלא ידעתי להעריך אותם... לא נותר לי אלא להתנחם בדבריכם המעודדים כל כך אוהבת את כולכם אביבית
תודה לכולכם.הזמן עובר, ונראה כאילו הכאב גובר... היום נכנסתי לחדרה לקחת משהו, ופתאום ראיתי שתי תמונות חדשות שלה, והיא מביטה בי מכל פינה, במבט הרציני והחודר שלה... ופתאום הבנתי שזהו... שיש שירה רק בתמונות. ואז גם נודע לי שאימא לא ישנה בלילות בלי כדור הרגעה... אלוהים, אני כל כך מחכה ליום אחד של נחת, מאותם ימים שהיו לי לפני האסון שלא ידעתי להעריך אותם... לא נותר לי אלא להתנחם בדבריכם המעודדים כל כך אוהבת את כולכם אביבית
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.