שאלה גסה למי שעובד בטיפול ישיר.
האם תפקיד בטיפול ישיר מחייב הדרכה סדירה?
לטעמי כן. אפילו זה כתוב בסטנדרטים של משרד הבריאות לגבי מסגרות השיקום (לפי תפקיד והיקף משרה).
טיפול ישיר , עם כל הכבוד להדרכה הניתנת בהכשרה המעשית המתמקדת במיומנויות שיחה , מיומנויות התערבות, לא יכולה לכסות את מגוון הלקוחות המגיעים אלינו במגוון שירותים לטיפול ישיר (להבדיל מתפקידים מנהלתיים או ניהולים).
למה שאלה גסה?
כי בתוך עמי אני חי, ואני יודע שיש פער בין מה שמחייבים את השירותים, בין מה שמבטיחים בראיונות השונים לבין השטח , והדרכה היא דבר נחוץ, אני יכול להבין שהדרכה מידי פעם תתבטל או תתקצר, אבל כשזה קורה על בסיס קבוע, אני מתחיל לשאול שאלות, ואני בעבודתי מוצא את עצמי לא פעם נעזר בקולגות שגם הם חסרי הדרכה שהם לא בוותק משמעותי במקצוע ( שנה?), ובמקרה הגרוע והנפוץ יותר , אני ממש שואל את עצמי שאלות הדרכתיות , ומנסה למצוא מענה ממה שאני זוכר במה שנאמר בהדרכות בהכשרה המעשית... ומה ההגיון הישר היה אומר.
האבסורד הגדול שהמנהלת שלי היא גם המנהלת המקצועית, ומדריכה בעצמה סטודנטיות לע"ס שהן מקבלות הדרכה יותר סדירה ו... נעזרות בנו העובדים המקצועיים להדרכה נוספת. מכאן שיוצא שאני מסייע לסטודנטית בדברים שלי עצמי חסרים....
כשמשכללים את התנאים (שכבר כמה שרשורים אני רואה שמדברים עליהם), השחיקה, מצבי הקונפליקט שעימם עלינו להתמודד מול הלקוחות וכן מול הצוות (ובעיקר הנהלתו), ההדרכה היא המקום לבצע בו ויסות רגשי, לסייע לנו להשאיר את העבודה בעבודה, ולקבל כלים להתמודדות - אני תוהה האם אנחנו כפרופסיה מאופיינים כחדלי אישים?
אני נזכר עתה באח במיון פסיכיאטרי שהיה במקום ההכשרה שלי, שיצא לנו לשוחח בימי שביתת האחיות , ודיברנו על מצבי שני המקצועות- הוא הסביר שאנחנו כמקצוע במצב יותר בעייתי ממקצועו -הסיעוד. ויותר מכך, אמר ספק בצחוק, ספק ברצינות :"אני מקווה שלא תהיה אובד סוציאלי אלא עובד, ב ע' כי יצא לי לראות לא מעט אובדים סוציאלים בא'".
אני בעיקר שואל שאלות על תהליכים מקבילים: אם אני כעובד מקצועי לא יכול לפנות למנהלת שלי ולדרוש ממנה את הדבר שהיא מחוייבת לתת , גם מבחינה מוסרית (כי הבטיחה בתנאי המשרה), וגם מבחינה מקצועית (הכשרה המותאמת לשירות ), וגם מבחינת הסטדנרטים היבשים (של משהב"ר), ואני חושש לא מכך שתפטר אותי , אלא מתגובתה לדבריי (שהיא עצמה ממש לא יודעת לווסת את רגשותיה והיא עצמה מרבה לצעוק). מה אומר למטופל, ללקוח? איפה המודלינג שלי כלפי הלקוחות שלי? איך מחר אני יכול לדבר על מיצוי זכויות , כשאני לא יכול לעשות את זה בעצמי ? התהליך המקביל הוא בלתי נתפס, כי אנחנו מדוכאים ואמורים לתת שירות לציבור מוחלש ומדוכא איזה מין שירות אנו אמורים לתת?
מילא, המדינה המפגרת שלנו , ביחד עם האיגוד המעצבן שלנו, סגרו דיל עם ההסתדרות והאוצר - ניחא חתמו על הסכם שלא שווה את הדיו שעליו הודפס. ברור שהמדינה מפרה את ההסכם, עכשיו לא ברור לי מדוע אנחנו שותקים? מילא שלא משלמים לנו כמובטח בהסכם, אני תוהה למה בנוסף לזה, עלינו להתמודד עם מעסיקים גרועים שלא מכבדים את הצרכים המקצועים שלנו שבין היתר הכשרה, הדרכה היא בין הצרכים המיידים שלנו?
הכי מעצבן שמדובר באנשי מקצוע שבשל מזל , נמצאים בעמדה שדואגת לעצמם, אנשי מקצוע שהם עו"סים ברובם, שוכחים מהיכן הגיעו ויותר מכך שוכחים שהם בעמדה שבהם הם נמצאים לגמרי במקרה. זה מעצבן במיוחד שלעובדים אין יכולת לשנות במקצוע שהמילה שינוי היא המילה הכי חוזרת בו. אם אנחנו לא יכולים לשנות את המצב שלנו כיצד נוכל לשנות או לסייע בשינוי במצבים חברתיים- אישיים, משפחתיים, קהילתיים ?
וכאן אני רוצה לומר משהו חשוב - אני יודע שיש כאן בפורום מנהלי שירותים שמשקיעים ברווחת העובד מתוך תפיסה שהעובד הוא משאב ולא עבד, אני יודע שאותם מנהלים מעודדים את העובדים שלהם ללכת ללימודים גבוהים, להשתלמויות לימי עיון , פורומים, והם בעצמם מקימים פורומי הדרכה קבוצתיים פנימיים. אותם מנהלים למרות שעבדו בשירותים מופרטים עודדו את העובדים שלהם ללכת להפגנות בשביתה ועודדו אותם להיות חברים באיגוד. ההודעה לא מכוונת אליהם. ההודעה מכוונת לאותם אלו שחושבים שבשל הוותק שלהם מותר להם להתנהג בצורה בזיונית הן אישית והן מקצועית ולמנוע מהעובדים הסוציאלים לגשת להפגנות, מונעים מהם סמכויות ויחד עם זאת מצפים מהם לתת שירות ,ידע ומיומנויות שלא רק שלא נלמדות בשום אוניברסיטה אלא שלכל שירות יש את הייחודיות שלו, והציפייה לדעת את הדברים מבלי ללמדם או לשוחח עליהם היא מקוממת . אני לא אמור להיות קורא מחשבות של מישהו מצד אחד ומצד שני אני לא אמור לחשוש לשאול.
האם תפקיד בטיפול ישיר מחייב הדרכה סדירה?
לטעמי כן. אפילו זה כתוב בסטנדרטים של משרד הבריאות לגבי מסגרות השיקום (לפי תפקיד והיקף משרה).
טיפול ישיר , עם כל הכבוד להדרכה הניתנת בהכשרה המעשית המתמקדת במיומנויות שיחה , מיומנויות התערבות, לא יכולה לכסות את מגוון הלקוחות המגיעים אלינו במגוון שירותים לטיפול ישיר (להבדיל מתפקידים מנהלתיים או ניהולים).
למה שאלה גסה?
כי בתוך עמי אני חי, ואני יודע שיש פער בין מה שמחייבים את השירותים, בין מה שמבטיחים בראיונות השונים לבין השטח , והדרכה היא דבר נחוץ, אני יכול להבין שהדרכה מידי פעם תתבטל או תתקצר, אבל כשזה קורה על בסיס קבוע, אני מתחיל לשאול שאלות, ואני בעבודתי מוצא את עצמי לא פעם נעזר בקולגות שגם הם חסרי הדרכה שהם לא בוותק משמעותי במקצוע ( שנה?), ובמקרה הגרוע והנפוץ יותר , אני ממש שואל את עצמי שאלות הדרכתיות , ומנסה למצוא מענה ממה שאני זוכר במה שנאמר בהדרכות בהכשרה המעשית... ומה ההגיון הישר היה אומר.
האבסורד הגדול שהמנהלת שלי היא גם המנהלת המקצועית, ומדריכה בעצמה סטודנטיות לע"ס שהן מקבלות הדרכה יותר סדירה ו... נעזרות בנו העובדים המקצועיים להדרכה נוספת. מכאן שיוצא שאני מסייע לסטודנטית בדברים שלי עצמי חסרים....
כשמשכללים את התנאים (שכבר כמה שרשורים אני רואה שמדברים עליהם), השחיקה, מצבי הקונפליקט שעימם עלינו להתמודד מול הלקוחות וכן מול הצוות (ובעיקר הנהלתו), ההדרכה היא המקום לבצע בו ויסות רגשי, לסייע לנו להשאיר את העבודה בעבודה, ולקבל כלים להתמודדות - אני תוהה האם אנחנו כפרופסיה מאופיינים כחדלי אישים?
אני נזכר עתה באח במיון פסיכיאטרי שהיה במקום ההכשרה שלי, שיצא לנו לשוחח בימי שביתת האחיות , ודיברנו על מצבי שני המקצועות- הוא הסביר שאנחנו כמקצוע במצב יותר בעייתי ממקצועו -הסיעוד. ויותר מכך, אמר ספק בצחוק, ספק ברצינות :"אני מקווה שלא תהיה אובד סוציאלי אלא עובד, ב ע' כי יצא לי לראות לא מעט אובדים סוציאלים בא'".
אני בעיקר שואל שאלות על תהליכים מקבילים: אם אני כעובד מקצועי לא יכול לפנות למנהלת שלי ולדרוש ממנה את הדבר שהיא מחוייבת לתת , גם מבחינה מוסרית (כי הבטיחה בתנאי המשרה), וגם מבחינה מקצועית (הכשרה המותאמת לשירות ), וגם מבחינת הסטדנרטים היבשים (של משהב"ר), ואני חושש לא מכך שתפטר אותי , אלא מתגובתה לדבריי (שהיא עצמה ממש לא יודעת לווסת את רגשותיה והיא עצמה מרבה לצעוק). מה אומר למטופל, ללקוח? איפה המודלינג שלי כלפי הלקוחות שלי? איך מחר אני יכול לדבר על מיצוי זכויות , כשאני לא יכול לעשות את זה בעצמי ? התהליך המקביל הוא בלתי נתפס, כי אנחנו מדוכאים ואמורים לתת שירות לציבור מוחלש ומדוכא איזה מין שירות אנו אמורים לתת?
מילא, המדינה המפגרת שלנו , ביחד עם האיגוד המעצבן שלנו, סגרו דיל עם ההסתדרות והאוצר - ניחא חתמו על הסכם שלא שווה את הדיו שעליו הודפס. ברור שהמדינה מפרה את ההסכם, עכשיו לא ברור לי מדוע אנחנו שותקים? מילא שלא משלמים לנו כמובטח בהסכם, אני תוהה למה בנוסף לזה, עלינו להתמודד עם מעסיקים גרועים שלא מכבדים את הצרכים המקצועים שלנו שבין היתר הכשרה, הדרכה היא בין הצרכים המיידים שלנו?
הכי מעצבן שמדובר באנשי מקצוע שבשל מזל , נמצאים בעמדה שדואגת לעצמם, אנשי מקצוע שהם עו"סים ברובם, שוכחים מהיכן הגיעו ויותר מכך שוכחים שהם בעמדה שבהם הם נמצאים לגמרי במקרה. זה מעצבן במיוחד שלעובדים אין יכולת לשנות במקצוע שהמילה שינוי היא המילה הכי חוזרת בו. אם אנחנו לא יכולים לשנות את המצב שלנו כיצד נוכל לשנות או לסייע בשינוי במצבים חברתיים- אישיים, משפחתיים, קהילתיים ?
וכאן אני רוצה לומר משהו חשוב - אני יודע שיש כאן בפורום מנהלי שירותים שמשקיעים ברווחת העובד מתוך תפיסה שהעובד הוא משאב ולא עבד, אני יודע שאותם מנהלים מעודדים את העובדים שלהם ללכת ללימודים גבוהים, להשתלמויות לימי עיון , פורומים, והם בעצמם מקימים פורומי הדרכה קבוצתיים פנימיים. אותם מנהלים למרות שעבדו בשירותים מופרטים עודדו את העובדים שלהם ללכת להפגנות בשביתה ועודדו אותם להיות חברים באיגוד. ההודעה לא מכוונת אליהם. ההודעה מכוונת לאותם אלו שחושבים שבשל הוותק שלהם מותר להם להתנהג בצורה בזיונית הן אישית והן מקצועית ולמנוע מהעובדים הסוציאלים לגשת להפגנות, מונעים מהם סמכויות ויחד עם זאת מצפים מהם לתת שירות ,ידע ומיומנויות שלא רק שלא נלמדות בשום אוניברסיטה אלא שלכל שירות יש את הייחודיות שלו, והציפייה לדעת את הדברים מבלי ללמדם או לשוחח עליהם היא מקוממת . אני לא אמור להיות קורא מחשבות של מישהו מצד אחד ומצד שני אני לא אמור לחשוש לשאול.
. 