שאלה דחופה דחופה

סנורקה12

New member
שאלה דחופה דחופה

שלום לכולם, אין לי מושג איך רק עכשיו גיליתי את הפורום הזה.. אבי בן 70. לפני חמש שנים אובחן כסובל מאפזיה, שהלכה והתפתחה לדימנציה פרונטלית. לפני כשבועיים אושפז במחלקה פסיכוגריאטרית בשל התקפי זעם וחוסר שקט, עד כדי אלימות. התרופות הפסיכיאטריות השונות לא מועליות, ומצבו רק הלך והחמיר. לפני חמישה ימים הפסיק לאכול ולשתות. מסרב גם לבלוע כדורים. כבר שלושה ימים שהוא מקבל עירוי נוזלים. כדי לתת לו את העירוי קושרים אותו למיטה. הוא מאד מאד מתנגד. היום הרופאה החלה לדבר איתי על הזנה מלאכותית. אחי ואני אפוטרופסים. אנחנו יודעים שאבא לא היה רוצה שנאריך את חייו, וודאי לא כשזה מצריך קשירה. קראתי פה שאני לא הראשונה שעומדת בפני הדילמה הזו. ראיתי שהיו כאן אנשים שכתבו שהם סרבו לפאג, אבל לא הבנתי מה הם עשו בסופו של דבר. האם יש סיכוי שבבית החולים יסכימו לא לתת הזנה מלאכותית? האם זה לא בניגוד לחוק זכויות החולה הנוטה למות? וכמובן שאנחנו מפחדים וחסרי אונים מול ההתדרדרות המהירה. אבי מזהה אותנו ומתקשר, רק שאין שום אפשרות להבין מה הוא אומר (אפזיה מאד מאד קשה). אשמח מאד לשמוע מכם. תודה ,עינת.
 
המצב לא פשוט

האם את רוצה שהוא ימות מרעב? זהו מוות כואב ומייסר ואם הוא בהכרה כלשהי הוא יסבול. אני מניחה שהוא רוצה למות. ואם אלוהים אוהב אתכם אני מאחלת לכם שזה יקרה בקרוב וללא סבל. אבל כל עוד האיש חי חייבים להזין אותו. תקראי אחורנית ותראי כמה עברנו כבר דברים כאלה, בכינו ועשינו ושוב בכינו ובסופו של דבר - אין מה שנכון, יש את מה שצריך. אתם תמיד יכולים לבקש התיעצות נוספת, לקבל רעיונות מגריאטרים אחרים. כל מה שיגרום לכם להרגיש איכשהו יותר טוב... ובאשר לחוק - הוא מאד הגיוני, לא יאריכו חיים של חולה סופני, אבל גם לא יגרמו למותו. ולהרעיב אדם למוות? לא נראה לי... אז אם צריך לקשור אותו כדי להזין אותו, מותר לך לבכות אבל הביני את הרציונל שמאחורי זה. ובכל מקרה - אנו כאן.
 
ליבי איתך, עינת

גם אני תמיד הייתי בהרגשה נוראה לגבי הקשירה. זה היה נראה לי דבר שאני לא אעמוד בו. לצערי , גם אני חוויתי זאת על בעלי שהיה בסך בכל בן 61 ולא היתה לי בררה בגלל האלימות וההתדרדרות במצבו והכנסתי אותו למוסד מתאים. שם, אחרי כמה זמן, היו קושרים אותו לכסא בזמן האוכל שלא יקום ולא יפריע, לא היתה בררה בלילה, אחרי כמה פעמים שמצאו אותו עומד על המיטה , קשרו אותו לשינה. בכל זאת הצליח כמה פעמים לצאת מהקשירה למיטה ולהתהפך עם המיטה. הוי , כמה זה היה נורא בשבילי, אך לא היה מנוס מכך. הוא קיבל תרופות והיה רגוע, אך בכל זאת, כדי לטפל בו וכדי שלא יזיק לעצמו, היה צורך בקשירה. אני מניחה שהתרופות שנותנים לו הן מה שאפשר ואין בררה אלא לקשור אותו, תצטרכו לעמוד בזה, עם כל הסבל. אולי אחרי כמה ימים יצליחו לאזן אותו והוא ירגע ויתחיל לאכול. תתפללו ותקוו לטוב, מחבקת אתכם חזק, טובה
 

ענתי44

New member
ההחלטה הכי קשה שיש

רבים מאיתנו נאלצים להחליט בה. אני מאלו שעברתי את ההחלטה. אבל עינת קשה לי לתת לך תשובה כי המקרה של אביך שונה מאוד מהמקרה של אמא שלי.
כשאת מדברת על הזנה מלאכותית יש 2 דרכים. האחת באופן זמני וזה זונדה והשני זה פיום קיבה, המוכר בפאג. מדובר בצינור המוחדר לקיבה שדרכו ניתן להאכיל אדם. מאחר ואתם אפוטרופסים על אבא אז בית החולים לא יכול לעשות כלום בלי אישור שלכם. רק לעיתים נדירות בית החולים פונה לבית משפט שיורה לאפוטרופס לאשר הליך רפואי אבל לא במקרה של פאג.
כשאנחנו החלטנו על סירוב לשים לאמא שלי פאג, פנינו לחוות דעת נוספת שסברה שלא צריך לשים פאג. במקרה שלנו שהוא מאוד נדיר אמא שלי חזרה לאכול. אבל בדרך כלל המשמעות של הסירוב לפאג וקשיי בליעה או סירוב אכילה של יקירנו, משמעותו קשה ( אני ידעתי שאני עלולה לאבד את אמא שלי )
אני ממליצה לכם ללמוד על הנושא, לדבר עם משפחות של חולים שעשו. לפנות לצוות הרפואי ולדרוש מהם שידברו איתכם על כל האופציות הקיימות, המשמעות של כל הליך, תופעות לוואי וכל שאלה שעולה לכם. ורק אז תחליטו. אני בטוחה שכל החלטה שמגיעים אליה היא הנכונה ביותר. וכל אמונה היא מוצדקת. בין ההחלטה להסכים לפאג כדי להשאיר בחיים והן ההחלטה לא להאריך את הסבל של אדם ולתת לטבע לפעול.
ליבי ליבי איתכם ואני מחזיקה לכם אצבעות.
 

סנורקה12

New member
תודה ועדכון

תודה לכן על התגובות.
אכן התייעצנו עם גסטרואנטרולוג מומחה, והוא מאד מאד מתנגד הן לזונדה והן לפאג, בעיקר בגלל ההתנגדות של אבא והסכנה שיתלוש את הצינור. הוא מאד חיזק בנו את ההחלטה לסרב.
במקביל בבית החולים התחילו היום לתת לו תרופה שמעודדת תאבון (זיפרקסה, שבעבר לא עזרה לו מבחינת התנהגות אבל אכן גרמה לאכילה מרובה). הערב הוא הסכים בפעם הראשונה מזה שבוע לאכול אנשור. אני מקווה שזו הסנונית הראשונה.
אגב, מישהו פה התנסה או שמע על שימוש בקנביס רפואי למטרה הזו?
שוב תודה!
עינת.
 
למעלה