לגבי נהיגה בארץ
עקרונית לא נכון. רישיון נהיגה אינו דרכון ומקובל שהרישיון של אדם חייב להיות צמוד למקום מגוריו (שכן שם הוא חי, שם הוא נוהג, ושם נעשה הרישום הבריאותי, הפלילי והתעבורתי שלו). היוצא מן הכלל זו התקופה שאדם עובר לגור במדינה אחרת, בה יש לו בן חצי שנה לשנה (תלוי במדינה) להוציא רישיון מקומי או להמיר במידה והאפשרות קיימת. ברגע שאתה תושב אותה מדינה, אתה כבר לא תושב מדינת המקור, בה אתה מבקר כתייר ולכן אתה יכול, ואף תאורטית מחויב, לנהוג ברישיון שבידך (הזר). זו הסיבה שמדינות או איזורים שונים משאירות בידן את רישיון המקור בעת ההמרה לרישיון מקומי.
That said, כידוע ישראל היא מדינה מיוחדת. עד 2010 החוק הישראלי תאם פחות או יותר את המקובל בעולם: שהיה של עד שלושה חודשים בארץ (מקבילה לשהיית תייר) אינה מחייבת נהיגה עם רישיון ישראלי בר תוקף. רק שהשוטרים המשכילים כמובן שלא הבינו זאת, ובתי המשפט התמודדו עם תביעות ששופטים נאלצו לדחות. שורה תחתונה: ישראלי שהגיע לתקופה של פחות משלושה חודשים במצטבר יכול (ותאורטית אף אמור) לנהוג עם הרישיון הזר (עולה חדש/תושב חוזר למשך תקופה של שנה).
ראה משרד התחבורה הישראלי כי "לא טוב" (גם למלא אחר החוק המקובל וגם לא לטרטר ישראלים? לא הגיוני), והכניס תקנה זדונית: הרישיון הזר תקף כל עוד האזרח הישראלי שהה מחוץ לישראל ברצף יותר משנה לפני הכניסה האחרונה. במילים אחרות, מגיע ישראלי לביקור קצר בחגים ורוצה להגיע גם לפסח, או אפילו ליומיים כנס בחופשת אוגוסט - אינו יכול לנהוג עם הרישיון הזר בביקור השני כי לא חלפה שנה מאז הראשון (למרות שבסה"כ שהה ימים ספורים בישראל). תקנה די שערוריתית שמטרתה אגב אינה ברורה.
לכן ישראלים רבים אינם מוותרים על הרישיון הישראלי למרות שאינם תושבי ישראל. במידה והמירו את רישיונם והוא נלקח מהם, עם ההגעה לארץ מוציאים כפל רישיון (בתשלום כמובן), כשבהצהרה עצמה הם מסמנים גניבה, אובדן או השחתה כי... אין אופציה של "המרת רישיון". זאת אומרת שממשלת ישראל מאלצת אזרחים לשקר. אבל מה קורה למי שמעולם לא היה בעל רישיון ישראלי? (המרה היא הליך ארוך ויקר ומיועד במקור למי שעובר לגור בארץ). היה פסק דין בו השופט רשם שלא ברור לו האם התקנה הוצאה ע"מ למנוע מישראלים זכויות תייר למרות היותם תיירים, או להראות למדינות העולם שמדינת ישראל מתייחסת בבוז לרישיונות שלהן.
שורה תחתונה: בישראל כן ניתן לנהוג ברישיון זר (בינתיים!) כל עוד מדובר בביקור אחד בלבד לשנה, קצר ככל שיהיה. ארץ זבת חלב ודבש.
