שאלה- האם הייתן בשמירת הריון?

[ורד של שירה]

שאלה- האם הייתן בשמירת הריון?

כמה זמן? מאיזו סיבה? האם כבר אז הייתן מודעות לכך שאולי לא תוכלו "לסחוב" עד סוף ההריון ותצטרכו ללדת פג? שאלתי ואני גם אענה: לא הייתי ממש בשמירת הריון לפי החוק אבל החל משבוע 26 כשהתחיל לעלות לחץ הדם הייתי שבועיים בבית במנוחה ואחר כך שבועיים עבדתי חצי יום. הבעיה כמו שכתבתי היתה עליית לחץ דם שהסתיים ברעלת הריון קשה (הדרדרות כליות וכבד) אני לא חשבתי בכלל על האפשרות שבסוף אני אלד פג, לא היה לי מושג מה זה פג. הייתי בטוחה שאני אסחוב ככה עד סוף ההריון, קצת בבית קצת בעבודה והכל יהיה בסדר האמת שגם כשהייתי בבית חולים, הגעתי בשישי בערב. עשו לי בדיקות ומיד ראו את ההידרדרות שלי (שירה היתה בסדר טפות טפו זה אני הלא בסדר) עדיין לא חשבתי על האופציה שאני בדרך ללדת, הייתי משוכנעת כל הזמן שעוד מעט אני הולכת הביתה לשמירת הריון או במקרה הכי גרוע יעלו אותי למחלקה להריון בסיכון גבוה לעוד כמה שבועות נשמע הגיוני, לא? ואז ביום ראשון אופס קיסרי איזה בומבה- ילדתי פג.

 

[ורד של שירה]

ושאלה נוספת מתבקשת- האם אתן מאשימות

את עצמכן בלידה המוקדמת? אני בהתחלה כן, הגוף שלי דחה את ההריון, הגוף שלי דחה את הילדה שלי... משפטים כאלה התרוצצו המון בהתחלה, אני לא בסדר, אני אשמה כמובן שאחרי זמן מסויים זה עבר והיום אני יודעת שזו לא אשמתי וגם לא היתה שום דרך למנוע את זה, ושום דבר שאני יכולתי לעשות. איך אתן הרגשתן?

 

[ורד של שירה]

(לגברים שבחבורה התנצלות- שתי השאלות

מיועדות לנשים ולכן הן בלשון נקבה נשמח בכל מקרה לשמוע גם את המין השני, איך היתה התמודדות עם אישה בשמירת הריון? איך היתה התמודדות עם לידת פג? איך היתה ההתמודדות עם אישה שילדה פג?

 

[דורית ובניה]

לא הייתי בשמירת הריון

ואני ממש ממש מאשימה את הרופא שלי בכך. היו לי תאומים. יש לנו במשפחה הרבה תאומים ולא היה לי מושג שיש איזשהו סיכון בתאומים. אחרי הלידה התברר לי כמה שהריון תאומים הוא מסוכן . הרופא שלי לא הזהיר אותי, לא אמר לי שאני צריכה לנוח, לא בדק (אף פעם!!) את אורך צוואר הרחם כדי לוודא שאין פתיחה ופשוט התייחס להריון כאל הריון רגיל. אני לא מאשימה את עצמי, ברור לי שלא יכולתי לעשות כלום. תמיד אני אומרת שכנראה היה לי יותר מדי טוב בחיים עד הלידה של עומר ולכן הייתי צריכה איזו "בומבה" כדי להעריך את הטוב שבחיים (אם כי נראה לי שבמקרה שלי קצת הגזימו למעלה, אפשר היה לתת מכה קצת יותר מרוככת..).

 

[ורד של שירה]

אמא שלי תמיד אומרת שמישהו עשה לי

עין

כי הכל תמיד הצליח לי בחיים והייתי מאושרת עד ללידה אבל אני ניצחתי כי יש לי ילדה מקסימה, מדהימה ומאושרת וגם בריאה

טפו טפו

 

[אינה של יערה]

גם אני!!!

גם לנו הכל הלך יותר מדי טוב (חוץ מעניין ה-IVF, אבל גם שם היה לנו מזל יחסי להצליח די מהר). אני מרגישה כאילו זכיתי בלוטו - יש לי ילדה כשבאותו מחיר יכולתי גם לצאת בלי.

 

[קרנושה]

כן, אני לא רק האשמתי את עצמי...

אני גם אשמה!! (למרות שהייתי בוחרת לומר את המילה "אחראית" ללידתי המוקדמת)..... רק פעם אחת חשפתי את הסוד הנ"ל...וזה לפני שנה בפני בעלי...כשילדיי היו בני חצי שנה.....רק אז סיפרתי לו שאני גרתי ללידה להתרחש... זה נשמע נורא נכון? מכיוון שהרופאים לא התייחסו לעובדה ששלושת ילדיי חשובים לי ולא רק 2 ומכיוון שאחד מהם היה בסכנה אמיתית להכחד....ומכיוון שהרופאים אמרו לי כבר כשהייתי בשבוע 20 שאם אגיע ל28 זה יהיה נפלא.....אז.....הגעתי לשבוע 28 וגמרתי בדעתי שאעשה הכל כדי לסיים את ההריון הזה עם שלושת התינוקות שלי...... יומיים לפני הלידה הייתי בחדר לידה כבר.....עם ירידת מים, לחץ דם גבוה מאוד, דימום...ואז גיליתי משהו...הרי בחדר לידה אנו מחוברות נון סטופ למוניטור.....וכשלוחצים על הדופלר ידנית (הפלסטיק העגול ששמים על הבטן שמראה במוניטור את הפעילות הרחמית) מצטייר משהו טכני בתרשים המוניטור......ואז ניסיתי ללחוץ ולצייר זאת בצורה סימטרית כל 5 דקות בתחילה......ולא להאמין הצטיירו להם צירים בתרשים.....ועם הזמן היו סדירים וצפופים.....כשהרופאים ראו שנוסף לכל התמונה שלי נוספו גם צירים הם החליטו לסיים את ההריון (ואני נתתי סיכוי לבן שלי לחיות כך האמנתי אז וככה אני מאמינה עד היום!!)..... אז כן.....אפשר לומר שאני אחראית לזה שלא משכתי עוד את ההריון..... לא יודעת מה היה קורה אם.....וכאשר...ובכלל..... כשסיפרתי לבעלי (בחשש נוראי אך עם נקיפות מצפון קשות) הוא אמר לי.....קרן עשית את הדבר הנכון! לא האמנתי שהוא אמר זאת...אך ידעתי שאם היו נותנים לנו את האפשרות ללדת כבר בשבוע המוקדם ההוא ...היינו לוקחים את הצ´אנס והולכים על לידה מוקדמת בשבוע ההוא..... נתנו צ´אנס לשלושת הילדים..... אתם חושבים שזה שפוי/לא שפוי מה שעשיתי? אני מצטיירת כנוראית כעת? פעם ראשונה שאני מספרת זאת גלוי....מבחינתי...זה נורא קשה! אך דבר אחד אני יודעת...שפויה או לא עשיתי מה שהאמנתי שטוב ביותר לשלושת ילדיי אז.....ואם אפשר היה להחזיר את הגלגל אחורנית.....אני חושבת שהייתי עושה זאת שוב..... (אולי ה10 שבועות במיטה >מקלחת, צרכים וכו´< גרמו לי גם לייאוש טוטאלי)..

 

[קרנושה]

אצלי צריך לשאול ת´שאלה הפוך.....

היה רגע בהריון שבו לא הייתי בשמירה? לא!! מהרגע הראשון נאמר לי להיות בבית ולנוח ולשתות ולנוח... הסיבה? רסמית משבוע 18 הייתי בשמירה הכי קפדנית שיכולה להיות...מרותקת למיטת ביה"ח עם ירידת מים מאחד השקים..... כמה זמן? עד ליום הלידה 10 שבועות!! וכן, ידעתי שההריון הזה יגמר בצורה שונה, מוקדמת, בלתי רגילה כך או אחרת ועם זאת בחרתי להמשיך אותו הכי "רגיל" שאפשר... אך כמה שהכנתי את עצמי לפגים וכו´...זה היה שוק ללדת משקלים כאלה בשבוע כזה...פשוט.....ההכנה אולי עשתה משהו בתת מודע אך להכנס לתוך זה.....אי אפשר להכין את עצמך למתרחש כשאת יולדת בשבוע כה צעיר משקלים כה קטנים.. וכל התודות כולםםםםםם מגיעות לבעלי

שללא הוא- לא הייתי כאן.....סתאאאאאאאאם (למרות שגם זה נכון) אבל הוא היה הכי תומך שאפשר, סבלני, משקיען ועוד ועוד...נכון שזה מצופה מבעל בהריון כזה יקר ועם זאת הוא נתן את החלק שלו בעניין מעל ומעבר למה שיכולתי לצפות, לדמיין... יום יום ישב לידי.....שיחק איתי שש בש, קלפים...הוציא את מיטתי לרחבת ביה"ח (שאוכל לנשום אויר של בחוץ)...קנה לי מחשב נייד

, ראה איתי סדרות טי וי שבימים כהרגלם הוא לא רואה בחיים!!, הכין לי כל אוכל שדמיינתי לי (ואני לא רציתי שום דבר פשוט או קנוי!)... גם היום....כשילדיי בני שנה וחצי אני יכולה לומר ש.....הוא אבא לתפארת מדינת ישראל! ועל כל אלה אני גאה בו!

 

[אפונת הגינה]

הייתי בשמירת הריון משבוע 20

בהתחלה בבית ומשבוע 27 + 5 בבית החולים (עד שבוע 33 + 3). הסיבה - צירים מוקדמים ואח"כ (אז כבר הייתי בבית החולים) מחיקה מלאה ופתיחה של 2 אצבעות. מתחילת ההריון הייתי מודאגת מהעניין (קראנו המון חומר לפני הדילול) וגם ליוויתי בקריאה את מיה (של ג´ון והולי הובי) שכתבה בפורום הריון לאחר טיפולים וילדה בשבוע 27 ואת משי בטלפון. אז ידעתי לקראת מה אני הולכת. דוקא היה יחסית סביר (רק שבועיים בפגיה וללא סיבוכים). העניין הוא שאישפזו אותי עם צירים בשבוע 20 להשגחה בבית החולים תל השומר במשך יומיים. שם גם התברר שהצוואר התקצר (עדיין היה ארוך מ-3 ס"מ אבל קצר מתחילת ההריון. עם כל זה הרופא שלי משם (עשיתי מעקב הריון אצלם במחלקת סיכון גבוה), דר´ דוליצקי לא חשב שצריך לשמור. גם פרופ´ רונאל (מאסף הרופא) שאצלו עשיתי מעקב פרטי לא חשב שאני צריכה להצמד למיטה. זו היתה אמא שלי שהחליטה ועשתה ואירגנה שתהיה לי שמירת הריון ואח"כ פרופ´ הוד (בילינסון) שציווה על מנוחה מוחלטת. ו..צדק. ואיך אני יודעת? באותו שבוע של הלידה הכבד הפסיק לתפקד אצלי, התחילה בצקת וההרגשה הכללית היתה גרועה מאד (שיחזרתי את ההקאות של תחילת ההיריון). ערב לפני הלידה בעלי לקח אותי לטיול בחצר בכיסא גלגלים. ובערב, שלוש שעות לפני הלידה, קמתי מהמיטה לטיול קצרצר עד סוף המסדרון מחוץ למחלקה. שעתיים אח"כ התחילה לידה (צירים והגדלת הפתיחה) ושלוש שעות אח"כ, בחדר הניתוח, אמרו לי שיש פתיחה של 6 (=לידה פעילה). אני לא מאשימה את עצמי נורא (קצת בכל זאת) כי באמת משכתי הרבה את ההריון ובסוף כבר הרגשתי ממש נורא (לא יכולתי לישון כי בנוסף לחוסר הנוחות כאבה לי מאד הבטן עד שהייתי צריכה משככי כאבים). ובעיקר - הילדים, אני מקווה, בריאים. אבל כל פעם שיש לי איזשהו חשד שיש בעיה (עד עכשיו כל החשדות הופרכו) מיד רגשי האשם עולים.

 

[ורד של שירה]

פרופסור הוד ניתח אותי, הוא מדהים

נכון?

 

[אמא של נוריאל]

אצלי כל העניין הגיע בכזה זבנג,

אני לא ידעתי מאיפה להתחיל לעכל את עניין הלידה ובטח לא את עניין הפגות. עד שבוע 33 היה לי הריון כ"כ קל. עבדתי עם ילדים - שיחקתי איתם, התעמתתי איתם, עשיתי יוגה, הינו בשלב הזה בהתארגנות לקראת מעבר דירה, ועשינו שיפוצים בדירה החדשה. אני היתי בריצות בעניין הזה. בבוקר בדירה כם הפועלים, בצוהרים בעבודה. וגם כשנודע שהעובר לא גדל זילזלנו קצת כי תוך שבוע וחצי קיבלנו 3 הערכות משקל שונות, אומנם לא בפערים גדולים, אבל בכל זאת. בשלושה שבועות הבאים ארזנו דירה ועברנו לדירה החדשה ואז - ביקורת והאטות בדופק, ודחוף לחידר לידה, ניתוח ותינוק.... אני לא חושבת שהאשמתי את עצמי, אבל אני "מטיפה" לכל מי שבהריון, לא לעבור דירה בשמיני. ברור לי שלא זה השפיע על עצירת הגדילה של נוריאל, זה קרה עוד קודם, אבל, אין לי ספק שהמעבר היה זרז ללידה. אני מרגישה ברת מזל, כי ילדו אותי תוך מצוקה עוברית. אם לא היתי הולכת לביקורת הזו....אני לא רוצה לחשוב על זה.... ההתמודדות עם "פג" היתה יחסית קלה כי יש לי חברה שילדה פגה בשבוע 27 וראיתי תמונות, וידעתי מה עושים, ידעתי מה לבקש, היתה לי הכנה....

 

[רחל של ענבל]

גם אני ילדתי בשמיני לאחר מעבר דירה!

אמנם לנו היה מזל, כי הגענו לשבוע 35, כך שענבלי, חוץ מקטנה, היתה בריאה לחלוטין ושהתה רק שעתיים בפגיה. עד שהגעתי לחדרי במחלקה ענבלי כבר היתה בתינוקיה. אבל הלידה התחילה בירידת מים בשבוע 35+1, בדיוק שבוע לאחר שעברנו דירה. היו לי ברקסטון היקס מתחילת שביעי, והרופא שלי ממש לא התרגש מזה. ההריון נראה תקין וצוואר הרחם היה סגור. אני תולה את ה"אשמה" בכך שעברנו דירה, ואימצתי את הגוף עד גבול היכולת (המוגבלת ממילא בגלל ההריון), במחשבה שאם עוצרים כשהגוף מאותת עייפות, אז זה מספיק בסדר. זה לא! רחל של ענבל

 

[ורד של שירה]

שלום רחל ברוכה הבאה

תשרשרי לפה את תאריך הלידה של ענבל, שבוע הלידה ומקום הלידה ואנחנו נוסיף אותה לרשימת ימי ההודלת

 

[רחל של ענבל]

תודה על קבלת הפנים!../images/Emo6.gif

ענבל נולדה ב29/11/2001 בבי"ח ליס, בשבוע 35+1. היא שקלה 2.470 . אז אולי אנחנו גבוליות לפורום הורים לפגים, אבל בכל זאת, היא נחשבה פגית, וגם בהתפתחות שלה יש שיקולים של גיל מתוקן, גודל, וכו´. אני גם לא יכולה להמנע מלחשוב מה היה קורה לו נולדה שבועיים לפני (מכיוון שלא הייתי בשמירת הריון, כמו שזה בא בהפתעה בשבוע 35, זה יכל לקרות גם קודם), או מה יהיה בהריון הבא. יש לכם פורום נהדר! עברתי כאן בפורום פוריות, הריון אחרי טיפולים, ועכשיו אני כאן. מדהים איך החיים משתנים... רחל של ענבל.

 

[מלמלה]

כן היתי בשמירת הריון

לקראת הסוף וכן אני מאמינה שאני אחראית ללידה המוקדמת בשני ההריונות שלי למרות שהרופאים הביאו לי סיבות אחרות עם הוכחות רפואיות מוצקות הם לא כישנעו אותי בהריון עם הבת הראשונה (שהיה השלישי) אחרי שנגמרו כל הבדיקות סוף חודש שישי אמרתי לעצמי שטוב הבנתי את הרעיון של להיות בהריון ונראה לי מיותר למשוך ככה עוד שלושה חודשים - משעמם וחוץ מזה כל בוקר שאלתי אותה (היא בבטן כן) איך את נראת איך את תהיי אז בסוף היא שמעה לי וקפצה החוצה שבוע 30 צירים, פתיחה ותחילת לידה קיבלתי תרופות להפסקת הצירים הייתי יומיים בחדר לידה עוד 4 ימים במחלקה ואח"כ שבוע בבית ואז גם היתה ירידת מים בהריון עם הבת השניה (הריון חמישי) הגעתי לשבוע 32 וכל בוקר אמרתי לה את יודעת אחותך היתה בחוץ בשהוע הזה....... בסוף נמאס לה והיא יצאה בשבוע 34 וכן בשתי הלידות ידעתי שאלד פג ואם אני זוכרת נכון בשניה אפילו הגיעו אלי מהפגיה לחדר ניתוח לשוחח איתי

 

[נועה בת]

הייתי בשממירה מהאיחור הראשון של המח

ולא מתים מיזה ... רק נחים ומשמינים עבר עלי הריון סיוט אחד גדול , שמירה וברור היה שאלד פג אז ???? היה ונגמר לא שוכחים אבל הכול ההכול מתגמד דרך אגב - לא כול הרופאים בעד שמירה . היו רופאין שאמרו לי ששמירה לא תעזור אבל רופא אחד גדול מכולם אמר לי ששמירה בטח לא תזיק לי , ורצוי מאוד לשמור טוב על משהו כול כך יקר... אז שמרתי . ולולא השמירה - בטוח ללא כול צל של ספק שלא הייתי יולדת מנוחה טובה לשומרות עכשיו !

 

[אינה של יערה]

שבוע בבית ועוד 4 שבועות בבית-החולים

הגעתי לאשפוז אחרי שבאולטרסאונד התגלה היעדר גל דיאסטולי (כשהלב שלי בהרפייה, התינוקת לא מקבלת דם). נתנו לי להבין שאם בכלל אצא מכאן עם תינוקת, יש סיכוי רב שנגרם לה נזק רציני מהמצוקה שהיא נמצאת בה או סתם מהפגות. איכשהו, בעזרת הרבה-הרבה תרופות להורדת לחץ-דם ואצבעותיהם המוחזקות של האחיות, טכנאיות האולטרסאונד ועובדות המשק של המחלקה, החזקתי עד שבוע 30, שאז התגלה שמהשתן שלי אפשר לעשות סלים-פאסט - 8 גרם חלבון!! גם לחץ הדם השתולל, הפסקתי לעשות פיפי והמוניטור היה מאוד שקט. בארבעת השבועות האלה התינוקת עלתה 40 גרם. סה"כ, לא ביום... אז שלפו אותה החוצה ביום רביעי ב-8.33 בערב, היה גשם וסופת-ברקים, ואני צעקתי שלא יחתכו כי האפידורל השפיע רק על צד ימין, המרדים התעצבן ונכנס שוב, ואז צעקתי שאני רוצה לראות את רופא הילדים, ואז שמעתי בכי זעיר וכועס והמיילדת מראה לי גור שימפנזים מזה-רעב ואומרת לי "תראי, הנה הבת שלך!!".

 

[אמא של עמרי]

לא שמירה - והיתה אשמה מסויימת מבחינ

כי הכתובת היתה על הקיר והתעלמתי ממנה . היה לי רופא גרוע שהוא למעשה אשם , כל בדיקה שהבאתי לא תקינה עם פערי גדילה וכו´ .. אמר לי זה תקין זה תקין . ומרוב שהכל הלך קשה לפני ובהריון רציתי להאמין לגרסה שלו ונאחזתי בזה ש" הכל בסדר " .. חוץ מיזה התרוצצתי המון פיזית בהריון לא נחתי לשניה והיתי לחוצה ומתוחה בשל מיכרת / קניית דירה ויש לי הרגשה שכל זה לא הוסיף להידרדרות.