שאלה - האם ספרתם לילדים על השואה?

[alphadelta]

שאלה - האם ספרתם לילדים על השואה?

אם כן- איך סיפרתם ומה? באיזה גיל? אם לא - למה לא?

 

[קסם מעשית]

אצלנו

עוד לא דיברנו על זה מפאת הגיל, בת 7 ובת 5.
בבית הספר כאן מתחילים ללמוד על מלחמת העולם השנייה רק בחטיבת ביניים, אני מניחה שנגיע לשלב הזה, נתעמק ונספר יותר על השואה ועל ההיסטוריה המשפחתית שלנו.

אפשר גם שאלה, האם נתקלתם במושג בבית הספר? שאלה זו בדרך כלל עולה באביב, קרוב יותר ליום השואה....

 

[noaronen1]

סיפרנו כשהגענו לביקור בישראל שכלל צפירת יום השואה

היו כמה שיחות בנושא.
אני הייתי מחכה עד שהילדים יהיו בני 9, 10 שניתן להכיל את המציאות שלא תמיד ורודה בעולם שלנו.
לפני זה מאוד קשה להכיל, וגם זה מאוד בפינצטה. אני לא מאפשרת לילדים שלי לראות סרטים שאנחנו ראינו בגילם. אני חושבת שזה היה די מזעזע שצפינו בדברים שצפינו בגיל כלכך צעיר.

 

[פרפרי אהבה]

מסכימה לגמרי

 

[noaronen1]

לגבי מה לספר שלא התייחסתי

אני חושבת שצריך לספר את הבסיס האמיתי בלי מריחות וכמו שאמא שלי הציעה לי לדבר עם הילדים שלי על המציאות הלא נעימה שהיתה בישראל בקיץ וגרמה לדחיית הביקור שלנו בארץ. לאפשר לילדים לשאול שאלות ולענות להם תשובות אמיתיות.
ילדים הם סקרנים מטבעם והם שואלים שאלות מאוד חכמות. אני עונה בצורה אמיתית ופתוחה. ותוך כדי השאלות אני עושה את הבחירות שלי כמה לפרט או להסביר אבל בלי למרוח גם אם העובדות לא נעימות.
מה שלמדתי שזה בא בסבבים. הם ישאלו. ילכו, ואז יחזרו וישאלו עוד, ואז ילכו ויחזרו וכך הלאה. זו הדרך שלהם ללמוד על העולם. אם הם יודעים שיענו הם ימשיכו לשאול.

 

[ניריתסקוטלנד]

הבת שלי בת כמעט 9. אני כן מספרת על השואה, כאשר

זה רלוונטי. בקטנה, על הנושא שעלה.
לפני כשנתיים עלה שמו של היטלר. ניסיתי להסביר מי היה היטלר. מהר מאוד היא ביקשה שאני יפסיק. היה לה קשה מידי.
יהיה מאוד מענין לראות מה מלמדים פה (בסקוטלנד) בנושא הזה. לפני כשנה, גיליתי להפתעתי שהיה טקס שמציין את השואה (לא את מלחמת העולם השניה) בתיכון, ואני יודעת שבריטניה שולחת משלחות ילדים למחנות בפולין, אבל אין לי מושג באיזו מסגרת ובאיזה גיל.

תזכירי לי בני כמה הילדים שלך.

 

[alphadelta]

תודה. הנה הסיבה ששאלתי.

הם למדו על השואה בבית הספר היסודי דרך סיפור שהמורה הקריא. בישראל , גם בתור ילדה וגם בותור גננת, הילדים פשוט גדלים לתוך זה. הנסיון ההורי שלי הוא בוואקום של הורות מחוץ לגבולות ישראל. אין צפירה, אין הרבה אנשים עם מספרים חקוקים על היד, אין תוכניות טלויזיה מיוחדות, ואין מקראות ישראל עם שירים וסיפורים לאותו יום. סיפרתי דרך הספר ׳תומי׳ כשהיו יותר קטנים. והמשכנו משם. אבל אני מתהלכת על חבל דק בין לספר על האסון האישי המשפחתי, האסון האומתי, האסון של אומות ומיעוטים אחרים שנפגעו גם. לבין להפחיד את ילדי מדי. בסוף השבוע האחרון ראינו סרט ׳הנער בפיג׳מת הפסים״ בו הם ראו בפעם הראשונה לדעתי מראות קשים. ואני פשוט מתלבטת לגבי ההמשך.

 

[ניריתסקוטלנד]

למרות שזה נשמע הכי קשה, הייתי מתחילה דווקא מהנושא האישי.

תראי איך זה מתקבל, ותמשיכי משם.
תעדכני. נקודה מאוד מענינית

 

[קסם מעשית]

בני כמה הילדים שלך?

עוד לא דיברתי עם בעלי על הנושא כי הוא לא עלה אצלנו עדיין, אבל הגישה שלי לנושא תהיה מהמקרו, לדבר על השואה ועל המלחמה, ולהגיע למיקרו, כלומר למשפחות שלנו בשלב מאוחר יותר, תלוי כמובן כמה עיניין יהיה, מוכנות נפשית ורצון לדעת.
שלימדתי בחטיבה את הנושא, גם ביום השואה וגם בשיעורי היסטוריה, שמתי לה שלבני נוער (ואני מניחה שאפשר להשליך גם על ילדים צעירים יותר) קל יותר להתמודד אם הידיעה שהמלחמה קרתה, לפני הרבה זמן, לאנשים מהעם שלנו, וברגע שזה מגיע לסיפורים אישיים של ניצולים ונספים הם מקבלים סוג של שוק שזה משהו שזה קרה למשהו שהם מכירים מהמשפחה, או יותר נכון להגיד שזה קשור אליהם ישירות.....

מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך, קצת קשה לי לסדר את המחשבות בנושא השואה והילדות הפרטיות שלי.

 

[alphadelta]

גיל

הם בני 12 ו13.

 

[Mottek]

סיפרתי מגיל מאוד צעיר

אני די בטוחה שאמצעי שלי, 5, יודע על יום השואה - בגדול כי אני תמיד מדליקה נר זיכרון.
אני לא מחביאה ולא מסתתרת מאחורי זה. זה חלק מההיסטוריה שלנו וחשוב שהם ידעו.
בגיל קטן 4-5 אני מסבירה שהיה איש רשע שקראו לו היטלר שרצה להרוג את כל היהודים. ומכיוון שפורים היה לא מזמן (ביחד ליום השואה) אז אני מזכירה את הסיפור של פורים ואומרת שהיטלר הוא כמו המן הרשע.
לאט לאט אני מתחילה לספר קצת יותר. קודם על זה שהוא שם את כל היהודים בגטו, אחר כך אני מוסיפה שהיו כל מיני איסורים על יהודים כמו איפה הם יכולים לקנות מצרכים, איפה הם יכולים ללמוד, או מה הם צריכים ללבוש.
בגילאים יותר מאוחרים 9-10 בערך, סיפרתי לגדול על מחנות ריכוז ומחנות עבודה. לא סיפרתי על המשרפות ולא נכנסתי לפרטים. הזכרתי את הסיפור של בני ישראל שהיו עבדים במצריים. סיפרתי גם על אנשים ששרדו למרות הכל.
בגיל 11 הגדול כבר הצטרף אלי לבית כנסת לארוע שבו ניצול סיפר על עצמו. לפני כן עשיתי קצת מחקר על האיש וסיפרתי קצת יותר פרטים לגדול כדי שהוא לא יקבל שוק או ישמע דברים חדשים בפעם הראשונה.
היום בגיל 12 הוא כבר יודע על המשרפות, הרכבות והרבה יותר פרטים על מחנות העבודה.

אני חייבת לציין שההורים של אבי היו ניצולי שואה, הם אף פעם לא דיברו על עברם. רק לפני מספר שנים למדתי שלשני הסבים היו בני זוג ואף ילדים שניספו בשואה. אני לא רוצה שזה יהיה סוד יותר. יתרה מזאת, לא מלמדים כאן על השואה בפרוט, ואם כן זה בדרך כלל רק מהצטרפות צבא ארה"ב למערכת, כך שאני לוקחת על עצמי ללמד את הילדים כי אני חושבת שזה מאוד חשוב.

הנה שני קישורים מעניינים:
http://oneclipatatime.org/paper-clips-project
קצת ארוך אבל מאוד מעניין:
http://www.liveleak.com/view?i=60b_1382565669&comments=1

 

[alphadelta]

תודה

מסכימה איתך שזה מאד חשוב. כן סיפרנו. אבל כשראינו את הסרט בו הראו סצנה של תאי גזים, מצונזרת ככל שתהיה זה נורא קשה. ילדי למדו על זה ביסודי ובכיתה ח׳ מקדישים לשואה זמן בשיעור ספרות. אני חושבת שההתלבטות שלי היא כמה להמשיך. כשהייתי ילדה וגם שלימדתי בארץ , זה עם ילדים שגדלים לתוך זה. פה לא. בביקור האחרון לארץ התלבטנו אם ללכת ליד ושם. בסוף לא הלכנו אבל אנחנו חושבים ללכת למוזיאון בDC.