שאלה - האם רק ילדתי "חצופה"?

[droli]

שאלה - האם רק ילדתי "חצופה"?

בתי הגדולה בת - 8 מדברת די בחוצפה אלינו ואל קהל המבוגרים בסביבתה. מבדיקה שעשיתי גם הילדים של חבריי מדברים ככה. "נראה לך"? "את לא מחליטה עלי" האם מבליגים? מעירים? איך אתם מתייחסים? מיכל

 

[jole]

לא מבליגים ובהחלט מעירים

לי עוד לא בן 8 אבל מסתבר שגם בגיל 6 (עוד מעט) זה קורה. עד לא מזמן לא ראינו סימנים של חוצפה ואני מאמינה שזה מבוסס בתרבות בבית, אבל ככל שהם מתבגרים ההשפעה של הסביבה- גן וחברים הולכת וגדלה. כשכאלה באים לידי ביטוי אצלינו אנחנו בהחלט מעירים, ומדברים ומבהירים חד משמעית שהתנהגות כזו או אחרת או צורת דיבור כזאת או אחרת לא מקובלים עלינו. לצערנו אין לנו שליטה על מה שקורה מחוץ לבית אבל אני מאמינה שאם הבסיס בבית איתן מספיק בסופו של דבר זה יהיה הדפוס הקובע. חשוב להיות עיקביים ולא להתפשר על דברים שאתם קובעים כקווים אדומים מצד שני חשוב לא למתוח יותר מידי קווים כאלה. choose the fights worth fighting for זה המוטו שלנו.

 

[anat30g]

מסכימה עם כל מילה ועוד משהו

אם זה לא עוזר והילדה ממשיכה לדבר בצורה חצופה ולא נעימה, תחזירו לה באותו מטבע... ענו לה כפי שהיא מדברת אליכם, אחרי פעם פעמים היא תפנים את הרעיון.

 

[רימונה ש]

רק לא להחזיר באותו מטבע

אני ממש לא מסכימה להחזיר באותו מטבע. בסופו של דבר הילדים מחכים אותנו, ואם בשלב כלשהו דיברנו אליהם בחוצפה, זה ניקלט אצלם בראש שגם אמא דיברה אלי פעם ככה ובמקום לעקור את צורת הדיבור המזלזלת רק תחזקו אותה ותתנו לה כלי להשתמש בו בפעם הבאה: "כן גם את אמרת לי..." אני מאמינה בלגעור ולהתעלם. עבד מצויין על האחיינית של בעלי שחיה בביתי עד לא מזמן (היא בת 6 וגרה אצלי כמעט שנתיים) נלחמנו בדיבור מזלזל, קללות (ששורפות את האוזניים) אבל השיטה עבדה. אני לא מוכנה לשמוע מילים כאלה תדברי בנימוס ואז אוכל להתייחס אליך. בכל פניה מזלזלת לא קיבלה מענה, ובכל פניה אוהבת ועדינה קיבלה חיבוקים נשיקות והרבה אהבה. תוך חודשיים אי אפשר היה להכיר אותה. בהצלחה

 

[מאמא כושר]

לא להחזיר באותו מטבע!

להיפך לדבר נכון, לענות בצורה שקטה ויפה - בדרך הכי "טובה" שאתם מכירים. במגביל להסביר לילדה שאפשר לדבר אחרת, ואתם תשמחו אם תנסה לדבר אחרת כי זה יותר נעים לשומעים וכדומה...... בהחלט לומר שלא מעוניינים לשמוע מילים כאלה ולבקש בצורה יפה שתדבר אחרת תוך הכוונה מצידכם ל"איך לדבר" בהצלחה

 

[anat30g]

להחזיר באותו מטבע

לא אוט אוף דה בלו - מבלי שהילד ידע למה... אלא יותר כהצגה, להראות לו איך הוא נראה ואיך הוא נשמע. שיחה עובדת - אם הילד מקשיב - כשהוא ב"אנטי" האוזנים שלו נאטמות לחלוטין, הוא מקבל מבט זגוגי בעיניים (מי לא מכיר?)... אבל כשפתאום הוא שומע את אמא מדברת כמו שהוא מדבר זה מחזיר אותו לפוקוס - אחרי שדיברתי עם הבת שלי כפי שהיא ניסתה לדבר אלי - הילדה בת 6 הבינה שהיא נשמעת נורא. אנחנו מדברים איתם (יפה) המון... חצי מהזמן הם לא מקשיבים - ומה שהם שומעים, הם לרוב לא מפנימים - אבל כשהופכים את היוצרות ופתאום הם נמצאים במקום שלנו - פתאום הם מבינים. (השיטה להחזיר להם באותו מטבע שעובדת נפלא גם כשילדים דורשים כל דבר "עכשיו"...) ובכל מקרה תמיד טוב להיות עקבי!

 

[odeia]

מיכל, גם אצלי זה קורה ואודיה בגיל

חצי משלך, וכשהם מתחילים עם זה קשה להפסיק אותם. להיות תקיפה ולהגיד שוב ושוב, שאת מחליטה ולא היא, שלא מדברים ככה אצלכם בבית, וכהנה וכהנה תשובות שמתאימות לאותו רגע

 

[mom&shaked]

לא ממליצה לענות לה באותה לשון

אפשר לנסות לנהל שיחה רצינית עם הילדה, עדיף קודם לנסח לעצמך את הדברים שמפריעים לך ולנסות להבין ממנה למה היא מדברת אליכם בצורה כזאת וכמובן להסביר לה כמה שזה מפריע לך. אני לא חושבת שיש להחזיר לה באותו מטבע, לדעתי זה עלול להזיק יותר מאשר להועיל... איך לדעתך תגיב ביתך אם את תנהגי לקלל למשל ותאסרי עליה לקלל? איזה מין צדק יש בזה בכלל? איך אפשר לדרוש מביתך להתנהג אחרת ממך, במקרה שאת מחזירה לה באותה לשון? בהצלחה.

 

[אתיר]

עברתי עם הראשונה, עכשיו עם השניה

ומה שאצלי כן עבד זה: קודם הייתי מבהירה באופן חד-משמעתי שאני לא מוכנה לדיבורים ולחוצפה מעין זאת, וכמובן שזה הרי לא עוזר, אז פשוט הפסקתי לדבר איתה, פשוט שום דבר, הכל נעשה בשתיקה, זה פשוט שיגע את הילדה, לא הייתי מוכנה לדעת מה קרה בבית הספר, עם החברות, עם השיעורים, ממש כלום, עד שהילדה התעשתה והבינה שבדיבורים ובחוצפה שלה היא לא משיגה כלום, אז התחילה להשתנות, ובנות, זה לא בא בבת אחת פתאום, לאט לאט עם המון סבלנות, אבל היום, לא אומר שאין חיכוכים, אבל ממש פחות. הקטנה יותר (10) מתחילה, אז גם אני אמשיך באותה שיטה.

 

[אירית של מורן ומתן]

גם אצלנו המצב דומה.

גם ביתי בת ה-9.5 מדברת כך אלינו. אין דרך אחת נכונה ושמתאימה לכולם. אני נותנת עונש אחרי התחצפות וזה מרגיע קצת את הענינים. חחוץ מזה נסי להזכר כיצד את התנהגת בגילה או בגיל מבוגר יותר...ועוד משהו: כולם אומרים לי שבדור הזה גיל ההתבגרות מגיע בגיל 8...

ונראה לי שהם צודקים.

 

[קוטפת פרחים]

לכי עם הרגשות שלך

אם זה מפריע לך - תעירי. תעמדי על זה. אבל אם זה בגלל שמה שהיא אומרת מביך אותך בעיני החברה, או שאת מרגישה ש"היא לא אמורה" לדבר כך לאמא... או כל מיני אמרות פולניות - אז תוותרי, כי היא תרגיש שאת מדברת ממקום לא אמיתי. יש לי ילד בן 10 (ילד? עוד מעט בחור...) ובדברים מסויימים הוא יודע שלאמא לא אומרים, שלאמא לא משליכים בגדים או כל מיני התנהגויות שהוא מרשה לעצמו עם חברים שלו. יש אצלינו ויכוחים שנגמרים בזה שאני אומרת לו שכך הוא עושה מפני שאני החלטתי, בהיגיון שלי, בתוקף היותי אמא שלו. וזהו. (כמו למשל לא לראות פספוסים

) זה לא קורה הרבה... אבל קורה... אבל צריך להיות עקביים. תקבעי לעצמך מה מקובל עלייך ומה לא - ותתעקשי. בסוף היא תפנים, ותכבד אותך בגלל זה. מה שכן, לפעמים, יש ילדים שדוחקים מאוד את ההורים לפינה וכל דבר מביא איתם לפיצוץ... ואז צריך לחשוב, עד כמה לדחוק בהם אבל זה ממש במקרים קיצוניים, לדעתי, בהצלחה, זה לא קל

 

[רותי ע]

ואצלנו זה מופיע כבר בגיל שנתיים

וחצי. והכל מהגן. פתאום כשהוא כועס הוא יורק ואומר "תעופי מפה", "אני ארביץ לך"... כרגע זה עוד מוגבל אבל עם הגיל אני בטוחה שהרפרטואר ייתרחב. אז אני נלחמת בזה כבר מעכשיו. נותנת לו להבין שבבית זה לא מקובל. שלא נעים לי לשמוע. הבעיה שבגיל כזה יותר קשה להם לקבל וקשה יותר להסביר אבל אני מניחה שאם נתמיד בהבהרה שבבית דברים מסויימים לא מקובלים נצליח בסוף.