בחיים שלי לא שמעתי
על המונחים דיסוננס שכן ודיסוננס שוהה, לפחות לא בלשון זו. אם תוכל לשפוך אור עליהם אולי אוכל לעזור. מעבר לכך, איך מזהים דיסוננסים בניתוח יצירה, ראשית כל לפי השמיעה, הם בולטים מאוד. מבחינה תאורטית, דיסוננס הוא שילוב של שני תווים או יותר, היוצרים יחד מצב של חוסר הרמוניה, "צורם" באוזן. מבחינה מעשית, המרווחים הדיסוננסיים הינם הסקונדה, הטריטון והספטימה, אך זה משתנה בהתאם לתקופה, למשל בתקופת הרנסאנס גם טרצה וקוורטה נחשבו לדיסוננס, ונאלצו להפתר לקונסוננס, ובתקופה הרומנטית (שהתאפיינה בהרמוניה יותר כרומטית), ההגדרה לדיסוננס הצטמצמה. מעבר לכך, במאה ה20 התרחש תהליך שהוגדר ע"י ארנולד שנברג כ"אמנסיפציית הדיסוננס", שחרור הדיסוננס מהתלות בקונסוננס. עוד על שנברג, הוא הגה את השיטה הסריאלית, שהתייחסה לדיסוננסים כשווי ערך לקונסוננסים, ללא כל צורך להפתר. כמו כן אתנומוסיקולוגים (כמו בלה בארטוק או זולטן קודאי) השתמשו ביצירותיהם בסולמות אותנטיים יותר, שהיו בעלי בסיס הרמוני שונה מן הסולמות המערביים, ותרמו ל"אמנסיפציה" הנ"ל. ככה על קצה המזלג P: אם יהיו עוד שאלות תרגיש חופשי לפנות אליי. עומרי.
