שאלה היסטורית שמנקרת קלות בראשי
למה לא התמרדו החיילים במלחמת העולם הראשונה? אני מתכוונת בעיקר לחיילי צרפת, גרמניה ואנגליה. רוסיה היא סיפור נפרד עם דינמיקה נפרדת, וארצות הברית הצטרפה למלחמה בשלב מאוחר יחסית, כך שאפקט השחיקה היה עבור האמריקאים מתון יותר. החיילים חיו בתנאים מחרידים יום-יום במשך 1, 2, 3, 4 שנים תמימות (הותיקים שביניהם), סבלו רעב, התמותה ביניהם היתה גבוהה כל כך עד שנראה שלא היה להם כבר מה להפסיד, ולהבדיל ממלחמת העולם השניה - במלחמת העולם הראשונה היה פחות ברור על מה ולמה, בעצם, נלחמים. הסיבות והעילות למלחמה היו מטושטשות מלכתחילה והלכו והיטשטשו עוד. ובכל זאת, פרט להתמרדויות ואי-סדרים קלים בעיקר אצל הגרמנים ממש בסוף המלחמה, הפגינו החיילים נכונות עקבית למות ולסבול ולמות ולסבול ועוד, עד בלי די, בשביל... שהגבול יתקדם בעוד כמה מטרים של בוץ? בשביל הקייזר? כדי שלא יירו בהם כעונש אם יתפסו אותם עורקים, אבל האוייב יירה בפרצופם במקום זה? חייליו של אלכסנדר הגדול, שהיו בלי כל ספק מסורים לו מאוד, התמרדו במחאה קולנית כשעייפו ממסעות הכיבושים הארוכים שהוא לקח אותם אליהם. בשלבים המאוחרים של מלחמת האזרחים בארה"ב, אזרחים אמריקאים עירונים רבים סירבו בפירוש להתגייס, או שקנו את שחרורם בכסף גדול. חיילים מפגינים נכונות הקרבה בסכסוכים קצרי מועד, אבל בסכסוכים שנמשכים שנים ללא הפוגה, הם מתפוצצים בסוף. האם האירופאים היו עד כדי כך ממושמעים? או שהחיילים פיתחו קהות לכל דבר, קהות שהחליפה את הרגישות שגרמה להם לחצות את הקווים ולתקשר עם האויב בחג המולד של שנת 1914? אולי בגלל זה, בחגי המולד של השנים הבאות לא נראו מחזות כמו זה שנראה ב-1914.
למה לא התמרדו החיילים במלחמת העולם הראשונה? אני מתכוונת בעיקר לחיילי צרפת, גרמניה ואנגליה. רוסיה היא סיפור נפרד עם דינמיקה נפרדת, וארצות הברית הצטרפה למלחמה בשלב מאוחר יחסית, כך שאפקט השחיקה היה עבור האמריקאים מתון יותר. החיילים חיו בתנאים מחרידים יום-יום במשך 1, 2, 3, 4 שנים תמימות (הותיקים שביניהם), סבלו רעב, התמותה ביניהם היתה גבוהה כל כך עד שנראה שלא היה להם כבר מה להפסיד, ולהבדיל ממלחמת העולם השניה - במלחמת העולם הראשונה היה פחות ברור על מה ולמה, בעצם, נלחמים. הסיבות והעילות למלחמה היו מטושטשות מלכתחילה והלכו והיטשטשו עוד. ובכל זאת, פרט להתמרדויות ואי-סדרים קלים בעיקר אצל הגרמנים ממש בסוף המלחמה, הפגינו החיילים נכונות עקבית למות ולסבול ולמות ולסבול ועוד, עד בלי די, בשביל... שהגבול יתקדם בעוד כמה מטרים של בוץ? בשביל הקייזר? כדי שלא יירו בהם כעונש אם יתפסו אותם עורקים, אבל האוייב יירה בפרצופם במקום זה? חייליו של אלכסנדר הגדול, שהיו בלי כל ספק מסורים לו מאוד, התמרדו במחאה קולנית כשעייפו ממסעות הכיבושים הארוכים שהוא לקח אותם אליהם. בשלבים המאוחרים של מלחמת האזרחים בארה"ב, אזרחים אמריקאים עירונים רבים סירבו בפירוש להתגייס, או שקנו את שחרורם בכסף גדול. חיילים מפגינים נכונות הקרבה בסכסוכים קצרי מועד, אבל בסכסוכים שנמשכים שנים ללא הפוגה, הם מתפוצצים בסוף. האם האירופאים היו עד כדי כך ממושמעים? או שהחיילים פיתחו קהות לכל דבר, קהות שהחליפה את הרגישות שגרמה להם לחצות את הקווים ולתקשר עם האויב בחג המולד של שנת 1914? אולי בגלל זה, בחגי המולד של השנים הבאות לא נראו מחזות כמו זה שנראה ב-1914.
