שאלה/התייעצות

hodayoyo

New member
שאלה/התייעצות

אמא שלי כל הזמן משווה ביני לבינה בעניינים של עבודות בית וכאלה, עכשיו למשל סרבתי להוציא זבל מאחר והוצאתי שתי שקיות לפני פחות משעה, אז היא הוציאה ואז עברתי במטבח והיא הכניסה כלים למדיח והתחילה להגיד לי שהיא כל היום תתכופף ותטפל בזבל של אחרים או משהו כזה, ואני לא אסכים ושבבית שלי אני אצטרך לעשות את זה בכל מקרה ושטויות אחרות שפולנים אומרים. זה לא מתואר כל כך טוב, אבל העניין הוא כזה- היא כל הזמן משווה ביננו בדבר שלדעתי לא צריכה להיות בכלל השוואה מאחר ובסך הכל היא ההורה ואני הילד. אני רואה את ההורה, במקרה שלי זאת אמא, כאחראי על "משק הבית" נקרא לזה ואפילו שאני רואה את זה ככה, אני עוזרת בבית ולא מעט (כי זה שההורה אחראי לא אומר שהוא יעשה הכל לבד) ובכל זאת אמא שלי תמיד מרגישה וטוענת שהיא עושה הכל לבד ושאני לא עושה כלום. אולי אני טועה בגישה שלי שלא צריכה להיות השוואה ובעצם המטלות של הבית צריכות להתחלק שווה בשווה בין כל בני הבית ולא משנה שהיא ההורה ואני הילד?
 
זה לא שחור ולבן

כל בית מכתיב את החוקים והכללים שלו. אמא שלך תביע יותר ממה שלה היה בבית כשהיא הייתה נערה. בכל מקרה, כמעט כמו כל דבר בחיים, עדיף שתשבי איתה ועם שאר האנשים שגרים בבית [לא אחותך הנשואה, למשל], ותעשו מן טבלת מטלות שבועית. כל שבוע מישהו יעשה משהו אחר, או שכל אחד יהיה אחראי על דברים אחרים [זבל, כלים, ספונג'ה]. בסה"כ אתן צריכות להגיע לאיזושהי פשרה. בכל מקרה, תחשבי שהיא הייתה אומרת לך שאת צריכה לעשות הכל והיא זו שמחלקת את ההוראות. לא היית נהנית מזה, לא?
 

hodayoyo

New member
אבל אני עוזרת

ולא משנה כמה אני אעשה היא לא תהיה מרוצה. את יודעת כמה פעמים הייתי בבית והיא בעבודה וראיתי שקית שצריך לזרוק ומדיח לרוקן ועשיתי בלי שהיא אמרה לי כלום וכשהיא חזרה הביתה היא לא שמה לב שעשיתי משהו, אלא שמה לב לכל מה שיש עוד לעשות. זה מתסכל, בעיקר כי אחר כך היא אומרת ש"הכל צריך להגיד לי לעשות ואני לא עושה מיוזמתי". טבלת מטלות זה לא מה שיעזור מאחר והחל מעוד חודשיים אני לא פה (הללויה!) וגם בחודשיים הקרובים אני לא פה יותר מדי.
 

סקיפי

New member
|מתערבת|

תראי. נורא קל לעשות את חלוקת התפקידים הזאת, להגדיר תחומי אחריות נפרדים ולהגיד "אני עושה רק את זה ואת זה". אבל אמא שלך לא אמורה לנהל משמרות עבודה, ואת לא אמורה לחשב מי עוזר יותר או פחות. אתם בית, וזה אומר קודם כל שיתוף. ולעשות דברים לא כי מישהו הכריח אותך, אלא כי את רוצה שהבית יהיה מקום שנעים לחיות בו, לכולם. נכון, מאוד יכול להיות שאת עוזרת ושלא מעריכים אותך מספיק בגלל זה, והרבה פעמים ההורים שלנו פשוט לא שמים לב עד כמה אנחנו מתאמצים. אבל אני חושבת שהגישה שגויה - אם תראי בעזרה בבית כלי ליצור אווירה נעימה ולא מטלה מעצבנת, זה יהיה קל יותר ואת תרגישי טוב יותר.
 
אפשר לפתור בקלות

לשבת למשא ומתן עם האמא - להגדיר מהן האחריויות שלך, לשמוע מהן הציפיות שלה ממך ולשאת ולתת על אלו שלא נראות לך ריאליות. למשל - אם אמא אומרת משהו כמו "אני מצפה שתראי לבד מה צריך לעשות ותטי שכם"... שזו צפייה לא ריאלית כי אין לך מושג מה את "צריכה לראות לבד" - עלייך לענות משהו כמו: "הייתי שמחה לעשות זאת אבל מסתבר שמה שאת רואה שאני יכולה לעשות ומה שאני רואה הם לא אותו הדבר. מעולם עוד לא ניהלתי בית. יעזור לי אם תהיה לי רשימה מדוייקת וגם יעזור לי אם תגידי לי מה עלי לעשות אם במקרה יש משהו שנמצא ברשימה אבל באותו זמן אני לא יכולה לעשות אותו כי, נגיד, יש לי דברים דחופים" אמרתי פה בעבר כמה פעמים - אם רוצים להתנהל על מי מנוחות בבית, צריך לפתח את חוש המשא והמתן שלכם. לבוא למשא ומתן נחושים לא להיגרר ל'ריגשי' אפילו אם ההורים גוררים לשם. ללמוד לדבר על דברים כמו להוריד את הזבל ממש כאילו היו עסקים. זה מה זה מקל!
 
למעלה