שאלה חוקתית

[פריזB]

שאלה חוקתית

נתון מקרה: אדם משתחרר מצה"ל עקב הפרעות נפשיות מסויימות, אמיתיות. (פרופיל 21 נפשי), פקודת התעבורה דורשת מרופא שמקבל מידע על פציינט שלו כי הוא עלול לסכן אחרים בנהיגה - להודיע למשרד הרישוי. כל השמות (לא הוצלח להוכיח אבל כנראה) של היוצאים מצה"ל על 21 נפשי מועברות למשרד התעבורה, הוא מוזמן ומחוייב לשלם 450 ש"ח למשרד התעבורה עבור בדיקות רפואיות. מה שידוע כ "להגן על רישיון הנהיגה" - במהלך הבדיקות הללו מנסים להחתים אותו על טופס וויתור על סודיות רפואית (מה שעושה רושם כי הם רוצים אישור בדיעבד לחדירה לתחום הפרט). ובסופו של דבר - נסתכם כי הכל יהיה תלוי במטפל שלו (שלו היה חושב כי הוא מהווה סיכון, היה מודיע למ. התחבורה בעצמו). - עילה לבג"צ? ואם כן, איך? התייעצתי עם משפטנים בקיאים מאד בתחום והללו אמרו ש"חבל על הזמן והמאמץ" אבל חדירה לרשות הפרט היא דבר שהוא בלתי יסולח בעיני. חוו דעתכם

 

[יוסאריאן]

מבחינה חוקתית יהיה צריך לאזן בין ..

הפגיעה בזכות הפרט לפרטיותו, לבין הצורך להגן על הציבור מפני נהג שעלול לסכן אותו. אני חושב שעדיף לצמצם את זכות החסיון הרפואי כדי למנוע את הסיכון לפגיעה בזכותם של אחרים לחיים ולבריאות. לכן, אני לא הייתי ממליץ לפנות לבג"צ בענין כזה.

 

[igalgolan]

העברת מידע

לפי מיטב ידיעתי צה"ל מעביר שמות של אנשים בלבד (מבלי לציין בעיה רפואית) לכן יהיה מאוד קשה להראות פגיעה בפרטיות. משרד התחבורה מוכן לוותר על הבדיקות הרפואיות (לפחות בחלק מהמקרים) אם מביאים למשרד את התיק הרפואי (לפעמים מספיק אף סעיף הליקוי בלבד, שכאמור אינו מועבר על ידי צה"ל). יש לזכור שמדובר גם בחייל שנפגע ואיבד יד, רגל וכדומה. יגאל גולן

 

[shaio]

לטעמי

(ואינני עו"ד) אם פקודות הצבא מחייבות העברת שמות על פי קריטריון של פרופיל ולא על פי הקריטריון הקבוע בפקודת התעבודה (סיכון חייהם של עוברי דרך או מה שזה לא יהיה), הפקודות נגועות באי-חוקיות בוטה. אנשים מקבלים פרופיל 21 גם על הרטבת לילה, למשל, והעברת שמם למשרד התחבורה, אם נעשית, היא הפרה של הסודיות הרפואית ופגיעה בפרטיות על כל המשתמע.

 

[שבתאי עזריאל]

כיצד תגיב אם אחד כזה יפגע בך?

אינני מבין את הקישקוש הצבוע והמתחסד בעניין קדושת זכויות הפרט. אם אדם הצליח להוכיח לוועדה שעקב בעיות נפשיות הוא אינו ראוי לשרת בצה"ל (או במקומות אחרים), האם יעלה על הדעת להעניק לאחד כזה רישיון לנשק, לרכב וכיוצ"ב? השאלה הגדולה היא, כיצד היו מגיבים כל המגוננים על "זכויות הפרט", אילו הם או מישהו ממשפחתם - בעצם מדוע לא כל המשפחה? - היו נפגעים ולאחר מכן היה מסתבר שהאיש אינו יציב והדבר ידוע לרשויות? נראה שבדמוקרטיה, מרוב "זכויות הפרט", נעלמו "זכויות הכלל" כפי שנאמר לעיל, יש לעשות איזון מסויים. למי שנפסל מסיבות נפשיות, יש לתת אפשרות להוכיח שהליקוי בנפשו, אינו כרוך בסיכון הכלל ומצידי שירטיב את הריפוד ככל שירצה, אך חלילה לנו מלהסתיר את העובדה ממי שצריך להעניק לאיש רשיונות למכשירים וכלים מסוכנים. בעצם, מדוע שלא תנסו ללכת לבג"ץ?

 

[רולר]

מר שבתאי מה הקשר בכלל ../images/Emo5.gif

אפשר לתאר לא מעט מקרים בהם אדם השתחרר מהצבא על בעיות נפשיות או בריאותיות כגון הרטבת לילה, חוסר מסוגלות להתמודד עם משטר צבאי קשיים חברתיים , וכיוצ´ כל המקרים הללו אינם פוגעים ביכולתו של האדם לנהוג ברכב והניסיון שלך לבייש את אותם אנשים ולא לתת להם הגנה בסיסית מלמדת על חוסר רגישות וחוסר בהבנה. מדוע צריך אדם שמרטיב בלילה או שסובל מקשיים חברתיים... לשבת מול פקיד במשרד התחבורה ולחשוף את עצמו. מה הקשר פה בכלל לבטיחות ? אין ספק שאינך מבין בנושא הנדון וחבל שאתה מבטל על הסף את צנעת הפרט.. חכה חכה שאתה תתחיל להרטיב.

 

[shaio]

כדאי לקרוא הודעות לפני שמגיבים

החוק קובע קריטריון ברור להסרת החסיון הרפואי. אם הבנתי את יגאל נכון, הצבא פועל על פי קריטריון אחר, שחופף רק חלקית לקריטריון המקורי. כך: מחד, הצבא מזניח ליקויים נפשיים קשים שמזכים "רק" בפרופיל 31 אבל אמורים לפסול מהחזיק רשיון; מאידך, הוא מטריד אזרחים תמימים על סמך סעיפי ליקוי שאין ביניהם לרשיון נהיגה דבר.

 

[שבתאי עזריאל]

התגובה לא נועדה לשאיו ויגאל

התגובה נועדה למציג הסוגייה, שכתב "חדירה לרשות הפרט היא דבר שהוא בלתי יסולח בעיני" ובשם הצהרה נשגבת, הוא מבקש למצוא דרך כיצד אדם עם ליקוי נפשי - גם זאת לפי הודעתו - יקבל רישיון נהיגה. לפי תיאוריה זו, יש גם לפטור אנשים גם מפתיחת תיקים או תאי מטען. גם לא התנגדתי שאדם "מרטיב" יקבל רישיון וציינתי מפורשות שאין לי בעייה שירטיב את הריפוד ככל שירצה. מצד שני וזוהי הנקודה העיקרית, איש לא התייחס, להגנה שצריך לקבל הציבור וחבל. לאחרונה, קראתי על מאמר שפורסם בעניין "זכות הקורבן". דובר שם על כך שמרוב תשומת לב לזכויות העבריין, נשכח מאיתנו כל מה שעובר על הקורבן.

 

[פריזB]

קראתי ואגיב

אתה שוכח כי ישנו מצב אפשרי מאד שהאדם שהוצע ע"י המערכת רואה את זה כסטיגמה ולא רוצה שכלל הציבור יידע - לצורך העיניין, אפילו הוריו, ובמשלוח מכתבים שכאלה ובחיוב לתשלום סכומים שכאלה (שלסטודנטים הם די אסטרונומיים) - לא תתאפשר כלל "שמירה על פרופיל נמוך" בעניין - וזה יגרום בהכרח לחשיפה. חוצמזה, מה שמעניין אותם הוא הסכנה לציבור, וישנם סעיפים הפוסלים אדם לשירות בגלל שהוא מהווה סכנה לעצמו. רוב האנשים האלה, בד"כ שוקלים קפיצה מהגג,והסיבה שנפסלים היא למנוע מהם גישה לנשק - שלא יתאבדו איתו. אוסיף ואציין כי מדובר בדיכאון קליני. המטופל בתרופות.

 

[עוד צפורה גנן]

ואם התרופות שהנ"ל מקבל

גורמות לו אלו שהן תופעות פזיולוגיות, כגון סחרחורת, תנועות עצבניות בלתי נשלטות, ועוד תופעות לואי העלולות להצטרף לטיפול תרופתי הנוגד דיכאון?ולהן בהחלט יש השלכה על הנהיגה? למי יש סמכות לקבוע אם הוא מסוגל לנהוג או לא, אם לא למשרד הרישוי? שיהיה בריא.

 

[פריזB]

אין תופעות לוואי

לתרופות הללו אין תופעות לוואי

 

[יוסאריאן]

אבל איך רשות הרישוי תדע על כך ...

אם לא יסירו את החסיון הרפואי שלו???? האם מספיק לדעתך להסתמך על הצהרה של כל אחד שהוא לוקח תרופות שלתרופות אין תופעות לוואי ?

 

[פריזB]

היא לא צריכה

רשות הרישוי לא צריכה לדעת על כך- הואיל והצבא הוא זה שמעביר את המידע. מדובר בענפים שונים של הרשות המבצעת. הצבא יודע וע"כ יפעיל שק"ד איזה פרטים להעביר לר. הרישוי ואיזה לא.

 

[shaio]

רשות הרישוי לא חייבת לדעת

מי שצריך להפעיל את שיקול הדעת אם זה מעניין את רשות הרישוי הוא הרופא.

 

[הדס (אמבר)]

אפילו לתרופות נפוצות ללא מרשם כמו

סירופ נגד שיעול יש תופעות לוואי שמשפיעות על נהיגה. ומפתיע כמה אנשים מתעלמים מהעובדה הזו, ולא טורחים לקרוא עד הסוף את העלון המצורף לתרופה או שחושבים שלהם זה לא יקרה. אין תרופה שאין לה תופעות לוואי, גם אם אלו נדירות. יש תרופות שתופעות הלוואי מופיעות רק אם לוקחים תרופה אחרת במקביל. החולה לא מסוגל תמיד מסוגל לדעת בעצמו שמדובר בתופעות לוואי או שהוא לא מודע לעצמת ההשפעה שלהן. החולה גם לא תמיד מסוגל להעריך את מידת ההפרעה בשיפוט או בשליטה המוטורית אם כזו קיימת כתוצאה מבעיות נפשיות או תרופות (ולענין הזה בכלל לא משנה אם מדובר בנטיות התאבדותיות או מחלת נפש ). בקיצור - החולה הוא הבנאדם הכי לא מתאים לשפוט האם הוא יכול לנהוג או לא. לחולה אין גם יכולת להעריך מה יהיה גם מצבו בעתיד. גם צהל הוא לא הגורם המתאים. צהל משחרר חיילים בפרופיל 21 על סמך שיקולים שלו. הוא לא יכול והוא לא צריך להעריך עד כמה הליקוי משפיע על נהיגה, והוא לא יודע מה מהלך הטיפול בתקופה שאחרי השחרור ומה קורה עם החייל אחרי השחרור. בשביל זה הוא מעביר את הבעיה למי שיש לו את המומחיות להעריך את מידת ההשפעה של בעיות רפואיות על נהיגה - וזה המכון של משרד התחבורה. אנשים שוכחים שכלי רכב יכול להיות כלי נשק מסוכן בידיים של מי שאינו כשיר לנהוג. רק היום קראתי בעיתון על שני רוכבי אופנים שנהרגו על-ידי נהג עייף מדי, וכנראה גם תחת השפעת מריחואנה. כך שנראה לי שבית משפט יפסוק שמה שצריך להנחות את הרשויות בביצוע הבדיקות הוא זהירות יתרה ולא ההיפך. ובסה"כ - זו בדיקה, לא שוללים ממך את הרשיון, בסה"כ מבקשים לברר האם אתה נמצא במצב הבריאותי המתאים לנהיגה. הטענה היחידה שיכולה לעלות הוא מחירה הגבוה של הבדיקה.

 

[ציפי ג]

מסכימה עם הדס וסיפור

סבתא של חברה שלי, אשה בת למעלה מ-90 אובחנה כסובלת מדיכאון. לא פלא בהתחשב בכך שהיא התאלמנה בצעירותה, שכלה בן,ונכדה נהרג בתאונת דרכים. כשאובחנה כסובלת מדיכאון, רשם לה הרופא פרוזק. תרופה שכשיצאה לשוק הודיעו עליה שהיא אנטי דכאונית ללא תופעות לואי. האשה הזו, לאחר נטילת הפרוזק הפכה באחת מאשה דיכאונית, לאשה אלימה. היא הרביצה למטפלת שלה עם המקל, והבריחה אותה מהבית. היא הרביצה לבת שלה, היא השתוללה בבית חולים שהיה צריך לקשור אותה. ואז הפסיכיאטר אמר: באמת התחילו דיווחים מרחבי העולם שאחוז זניח של אנשים מושפעים כך מפרוזק. תרופות אנטי דכאוניות הן תרופות העובדות על המח. אנחנו עוד לא יודעים הכל על המח, אז איך נדע איך כל מיני חומרים משפיעים ללא נסיונות חוזרים ונישנים? היות ויש לחץ, משווקים את התרופות הללו בכמויות אדירות, ורק אחרי פרק זמן של שימוש מתחילים לצוץ הסיפורים על תופעות לואי. אם לא משרד הרישוי יבדוק את זה אז מי כן?

 

[רונלנדו]

צנעת הפרט לא חשובה למשפטנים חבל..

אדם שהשתחרר על סעיף רפואי/נפשי וקיבל פרופיל 21, זה העניין שלו בלבד. הענשת האדם והפגיעה בפרטיותו מקורה בגישה פטריוטית שאומרת "אתה לא מתאים למסגרת צבאית, אז תענש, תוכיח שאתה נורמלי או שלא תנהג". מעניין שבמדינות רבות באירופה , ארה"ב , וקנדה ועוד מדינות מפגרות למינהן אנשים לא משרתים בצבא (אין שירות חובה) ובכל זאת נוהגים ברכבים. עובדה שעבר תיקון שאסור במקומות עבודה ציבוריים ופרטיים לברר את סוגיית הפרופיל. לפי ההגיון שלכם מי שמגיע לעבוד בחברת חשמל, כמהנדס והשתחרר על סעיף 21 משום שהוא סובל מחרדה או מהרטבת לילה, חייב לספק למעסיק את האינפורמציה הזו, כי אולי הוא לוקח כדורים נגד חרדה ונגד הרטבה שעלולים להשפיע בעבודתו. גם מועמד ללמד כמורה חייב לחשוף את הסיבה שבגינה קיבל 21 כי הוא עלול לסכן תלמידים, שלא לדבר על כבאי אש, ושומר בבנק, ועוד ועוד,,במידה והולכים על פי הגישה שמעמידה את הזכות לחדירה לפרטיות לפני הזכות לפרטיות אין גבול לחשיפה. וצריך לבטל את התיקון שאוסר על מעסיק לברר את הפרופיל (מלבד גופי ביטחון מוגדרים). חבל שאין הבנה כי חוסר התאמה לשירות צבאי, וקיבלה של פרופיל 21 אין פירושם וויתור על צנעת הפרט!, כמו כן אין קשר בין אי כשירות לשרת בצבא לבין אי כשירות לנהוג , לעבוד וכיוצ´, הרעיון שהכל יועבר לאיזה פקיד במשרד הרישוי מעורר פלצות. ובאשר לתרופות נגד דיכאון, אז כמעט כל תרופה עלולה לגרום להתקפים קשים, כולל כדורים נפוצים ופופולרים שמאות אלפים משתמשים בהם, אז מה? יש בישראל על פי אינפורמציה שפורסמה על ידי משרד הבריאות מאות אלפים שסובלים ממחלה מנטלית כלשהי, :חרדה, דיכאון, ועוד ועוד.. אז כולם צריכים להיחשף? כאמור ישנם מאות אלפים שסובלים ממחלות שונות רפואיות או מנטליות והכדורים עוזרים להם- או ואבוי למדינת ישראל אם כל אותם אנשים ייאלצו לחשוף את מצבם הבריאותי משום שהם עלולים להתנגש בקיר או לדרוס חתול שחור. היכן עובר הגבול?? האם אתם מצפים שהרופאים יציפו את משרד הרישוי במידע על אנשים שלוקחים ,כדורים מסוגים שונים? זה מדהים עד כמה משפטנים יכולים להיות דוגמטיים וקונפורמיסטים וחסרי רגישות וחסרי הבנה. (דרך אגב מרבית הדורסים והמתפרעים בכביש הם "אנשים נורמלים ביותר") כנראה שאותם "מופרעי כביש" חוששים שאילו היו לוקחים כדורים הם היו מדווחים "לגופים ממשלתיים" ולכן נמנעו ולהתקרב "לאיזור הטיפול". חבל.

 

[יוסאריאן]

חבל על מי שנדרס ...

 

[רונלנדו]

ובמיוחד חבל על דמגוגיה בגרוש..

 

[הדס (אמבר)]

החובה לדווח למשרד התחבורה

לא חלה על רק על צהל ומקבלי פרופיל 21, היא חלה על עוד שורה ארוכה של גופים, והיא חלה לא רק על אנשים שיש לגביהם מידע על בעיות נפשיות, אלא גם על אנשים שסובלים מבעיות רפואיות אחרות או כאלה שנוטלים תרופות מסוימות (נדמה לי שמי שלוקח תרופות חזקות נגד כאבים, כאלה המיועדות לחולי סרטן גם עליו צריך לדווח). ועד כמה שאני יודעת, כל אדם מעל גיל מסויים חייב להבדק במכון.כך שהסטיגמה שאתה רואה היא בעיניך בלבד. ומה לעשות, כל משפטן וכל אדם בר דעת יאמר שהזכות לפרטיות היא לא מוחלטת, והיא נסוגה מפני זכותו של הציבור לנסוע בבטחון בכביש, וחובתה של המדינה לוודא כי אדם המחזיק רשיון הוא כשיר וראוי לנהוג בו. מהרבה בחינות רשיון נהיגה הוא כמו רשיון לנשק - וחובתה של המדינה לוודא כי אדם המחזיק ברשיון לא יסכן אחרים כאשר הוא עושה זאת. אם נאמץ את ההגיון שלך הרי אסור למדינה לדרוש בדיקת עינים כתנאי לקבלת רשיון - גם זו חדירה לצנעת הפרט שלו. ונכון, אתה צודק. אין שום קשר בין הפרופיל הצבאי לבין כשירותו של אותו אדם לנהוג. הפרופיל הצבאי נועד לצרכי הצבא ומותאם אליו. א-ב-ל, כיוון שזה פרופיל שמעיד על בעיות נפשיות, אז יש צורך גם בבדיקה נפרדת על כשירותו של אותו אדם לנהוג, והבדיקה הזאת נעשית במשרד התחבורה. צהל לא יכול לעשות אותה, וצהל לא יכול סתם ככה לשלח את החייל לדרכו. או אולי אתה חושב שכאשר צהל משחרר חייל במצב פסיכוטי שלוקח כדורים אנטי פסיכוטיים חריפים, גם אז הוא לא צריך לדווח על כך ?