שאלה חשובההה

[all names r taken]

שאלה חשובההה

מתי לדעתכם צריך ואיך צריך לספר למישהו חדש שעברתם ניתוח?

 

[tzfat]

את מתכוונת לדייט?

לפי דעתי זה תלוי כמה רואים עליך בזמן הפגישה-
ז״א שאם את הולכת למסעדה יוקרתית
ואת מטובעת (סליחה אינני זוכרת איזה ניתוח עברת)
ויש לך בעיה בעיכול האוכל שאת מקיאה
אז חייבת הסבר קטן.
אם אתם גהר מגיעים למצב אינטימיות
בואדאי תלוי כמה צלקות השני יראה.
פעם הייתי מקיאה עם טבעת קבועה
וכעת נדיק שאקיא אבל אני אוכלת לאט
והרבה פעמים מבקשת לארוז מה שאינני גומרת.
עם הניתוחים שלי כולל פלסטיקה
ברור שלי יש הרבה צלקות
אבל אצלי-על כל צלקת אני גאה בה
כי אני יודעת היטיב מאיפה באתי.
אבל זה אני ואני טיפוס שדי גלויה.
מקימי מצפת

 

[קוביd1]

תשבה לשאלה החשובה

יש מנותחים שלא מספרים לאף אחד חוץ מהמשפחה הקרובה ביותר בעל ילדים ,יש כאלה שמספרים לכולם
כמו שכתבה מקימי מצפת תלוי מה זה חדש ,זה חבר חדש במקרה כזה גם אני הייתי מספר .לא צריך להתבייש ,בסוף זה יתגלה תלכו למסעדה ואז עלול להיות מקרה שתאכלי כמו ציפור בכמויות ,או שתאכלי לאט לאט בשביל לא להקיא ,ואז החשד שם החבר עלול להפריע ,בהרבה יותר מזה שתספרי ,כמו שכתבתי זה לא בושה אלא ההפך ,אשמח לדעת יותר פרטים ,
מה אתם אומרים חברי הפורום מה המצב אצלכם אפשר לפתוח דיון די מעניין על הנושא

גוד שבעס לכולם



קובי

 

[all names r taken]

אני ממש לא מתביישת בשרוול שעברתי

להיפך אני מאוד שמחה שעברתי אותו וגאה בו.
אני מספרת לכל אחד שרק רוצה לשמוע.
העניין כאן שונה, כשיוצאים עם מישהו והוא לא יודע.
והוא חושב שאת ניראית טוב...באיזשהו שלב צריך לספר לו ועדיף מוקדם ממאוחר.
איך עושים את זה אני לא יודעת.
וזה די מפחיד איך הוא ייקבל את זה...וכן אני יודעת שאם לא ייקבל אז הוא אדיוט.
אבל בנאדם תופס אותך בצורה מסויימת ופתאום אתה בא ואומר לו שהיית שמןןןןן
לא יודעת איך לגשת לזה אפילו בסיטואציה זוגית.

 

[קוביd1]

המשך לשאלה

אני רואה שאת לא מתביישת בשרוול שעשית ,וכדאי שתספרי את זה גם בשלבים הראשונים של ההיכרות ,ולמי שזה מפריע אז באמת הוא אידיוט ,ואם בגלל זה הוא מפסיק את הקשר אתך בגלל זה אז איך הייתה אומרת ורדה רזיאל שילך לכל הרוחות ,והוא לא ראוי לך
אהבתי את הגישה שלך


קובי

 

[אופירA]

תגשי לזה נכון עם עצמך

ואז הגישה של כל אחד שאת סופרת תהיה הערכה כלפייך.
אני לא יודעת אם הבחור יהיה מעוניין בקשר או לא, כי בכל אחד מאיתנו יש מקומות ילדותיים, ויתכן שהמקום הילדותי שלו יהיה "אני לא רוצה מישהי שהיתה פעם שמנה".
ויש עדיין הסטיגמה החברתית הרווחת יותר או פחות, שהשמנת יתר בשונה ממחלות אחרות מעידה על אופי חלש וחוסר אחריות של החולה.
הסטיגמה לא נוצרה בחלל ריק. יש הרבה מקרים שזה אכן נכון. ובנוסף, אופי חלש וחוסר אחריות מאפיין הרבה מאוד מאוד אנשים שאינם חולים, והוא מסימניה הבולטים של התרבות החברתית המערבית, ולכן נוח לחברה מאוד לקבוע שאלו שחלו הם חסרי האחריות, ואלו שלא חלו אינם חסרי אחריות. בשעה שזה ממש לא נכון.

לידיעתך, הסטיגמה הזו קיימת גם במחלות הסרטן, הגם שפחות שמעת על כך. המעשן שחלה נתפס כחסר אחריות ומי שהביא על עצמו את מחלתו, ואילו המעשן שלא חלה נתפס בחברה כבעל עמוד שדרה חזק... ובכלל, אחד חזק שיודע מה טוב לו.
שוב - מאותה סיבה. רוב האנשים חסרי אחריות ומפחדים להיות מואשמים בכך, ונוח להם להאשים את החולים שהם חסרי האחריות שבחברה, ואילו הבריאים "מוכיחים" שהם אחראיים וחיים נכון.
שלא לדבר על מחלות הנפש. גם בנושא מחלות הנפש או טיפול נפשי כלשהו, יש התייחסות כוללת לכך שהחולה "אחראי" להתנהגותו הלא יציבה, הלא צפויה והלא נעימה, בשעה שמי שאינו חולה, למרות שגם הוא מתנהג פעמים רבות בחוסר יציבות ובצורה מאוד לא נעימה (שלא לדבר על מי שמתכחש להפרעות ההתנהגות שלו) - תופס את עצמו כשולט על עצמו, חזק ובריא בנפשו.

בסך הכל יש בזה משהו. גם אני לא רוצה מעשן לשעבר, הגם שהוא הוכיח שהשיג תעצומות נפש והתגבר על התמכרותו - בגלל החשש שיחזור לעשן (וברור לי שניאלץ להיפרד, כי אינני יכולה בריאותית לנשום או להריח עשן ולו במעט). סביר שאדם לא ירצה לכתחילה שמן שעבר מהחשש שיחזור וישמין. בוודאי שרוב האנשים לא ירצו לכתחילה חולה נפש גם אם הוא מאוזן להפליא והתנהגותו מכובדת ומודעת הרבה יותר משל רוב האנשים סביבו, מפני החשש של לך תדע מה יהיה בעוד כמה שנים. ומה נאמר על זוגיות עם חולה סרטן כרוני, חולה כליות, אסטמטי, חולה לב, חולה סכרת, גידם, לקוי למידה קשה, רגיש לגלוטן וכו'.

חשבי על עצמך ועל מכרייך - האם בקלות תרצו זוגיות כזו? לא כולם. למעשה לא רוב האנשים (ואם צעירים מתעלמים ממחלת כליות/אסטמה/סכרת/רגישות לגלוטן ולא מחשיבים אותה כשיקול לזוגיות, זה בגלל שהם לא מבינים בזה מספיק...). אמנם רבים כן יתגברו על הרתיעה וישקללו את הנתונים במחשבתם, אבל הרתיעה הראשונית צפויה וסבירה.

אם את מבינה את זה, אינך נפגעת מרתיעה עקרונית של אנשים. מסטיגמה. סביר שאנשים שלא מכירים אותך חושבים מה שהם חושבים. אבל את מכירה את עצמך ויודעת מי את, מהן החוזקות שלך ומהן החולשות שלך, ויודעת שגם אצל זולתך יש אותם דברים - חוזקות וחולשות. אולי רק ההיסטוריה שלו שונה (הוא לא חלה, "בפוקס").

עדיין זה מפחיד לעמוד בפני דחייה. אבל אין מה לעשות, כי יש סיכוי מסוים לדחייה זוגית בגלל הפחד שתשמיני מחדש. תקבלי את זה, כמו שתקבלי את העובדה שאם את מחפשת זוגיות בגיל 35 לא יתאים לך בחור צעיר ומפוסל בן 20. רוב הסיכויים שהוא לא יהיה מעוניין בזוגיות איתך. זה מעליב, מפחיד? לא, כי זה מובן. אז אדם ששם את הדגש על מראה פיזי לא מתאים לך, עם כל הצער ואי הנעימות שבכך. וזה לא דבר שניכר לעין בקלות כמו גיל, כך שייתכן שתיתקלי בבני זוג כאלו, שאי ההתאמה תתברר במהרה.

לכן לדעתי זה תלוי באדם, באישיות שלו - אם את רואה שמדובר באדם שנותן משקל רב ליופי חיצוני ולשלמות פיזית - כדאי מהר מאוד להעלות את הנושא, לפני שמתפתח קשר. ואם מדובר באדם עשיר רוח, שמראה חיצוני ממש לא מזיז לו, והוא מרותק לאישיותך, אזי אפשר לא להתעסק יותר מידי מוקדם בסיפור הזה, ולספרו כמו שמספרים על אסטמה, רגישות לגלוטן, סכרת נעורים וכו'.

 

[מגי63]

שלום לך...

אני חושבת שאם את מוצאת חן בעיני בן הזוג שלך, לא יפריע לו שהיית פעם שמנה. הרי עכשיו את כבר לא, אז מה אכפת לו?
מעבר לכך, לדעתי, בן זוגך צריך להיות גאה בזה שבת הזוג שלו היא אחת שדואגת לבריאות שלה (ולא רק למראה החיצוני). לכן, אם את בטוחה בקשר שלך עם בן הזוג, את צריכה לעשות מה שנכון לך . אז תעבדי עם הרגש, ועם הביטחון שלך בעצמך ובקשר. בהצלחה.

 

[esti531]

האם לספר או לא?

לצורך העניין אני גרה בקיבוץ, ואני סיפרתי לכוווולללם שידעו שאני הולכת לעשות את הניתוח כווולםם ידעו מתי עברתי אותו, והסיבה העיקרית שעשיתי את זה היתה לצורך ההתחייבות שלי, כמה שיותר אנשים יודעים ככה יותר אני מחוייבת להצליח! זה היה וזה עדיין מאוד חשוב. אני מקווה שהתשובה שלי עזרה לך.

 

[אופירA]

משתתפים חדשים - בבקשה תשרשרו נכון

זה מתיש את המנהלים כשמציפים את הפורום בהודעות חדשות.
לשים לב היטב: לא לענות לשאלה בהודעה חדשה, אלא לפתוח את השאלה, וללחוץ ב"הוספת תגובה" ושם לכתוב את התגובה.