שאלה חשובה ומעניינת לדיון המומחים:

[PreDirector]

שאלה חשובה ומעניינת לדיון המומחים:

האם אנשים שיש להם יותר יכולת דיסאסוציאטיבית כמו למשל נפגעות אונס ותקיפה אלימה או ילידים(NATIVES) או שחקני קולנוע יהיו אובייקט קל יותר לטיפול או קשה יותר? נמקו,פרטו והסבירו.

 

[רוח מדבר]

לדעתי

זו תהיה הכללה פושעת לעשות כזה דבר, א. כל מונחה/מטופל שמגיע אלי הוא ממש, אבל ממש לא אובייקט! ב. להגדיר מראש שאדם מסוג X יהיה קשה לטיפול זה לירות לעצמי ברגל מראש. ג. כל אדם שיש בו מעט ביקורת עצמית יש בו יכולת דיסוציאטיבית. ד. מאיפה הבאת את הקטע של הילידים? ילידים של איזה מקום? זו דעתי

מיכאל

 

[breuven]

מיכאל,

כל אדם לגופו ונפשו אבל הפסיכולוגיה משקיעה כל כך הרבה מאמץ בלסבג אנשים שיש גם תוצאות. התוצאות האלה לעיתים מפריעות ולעיתים עוזרות. זה תלוי במידה מסויימת גם במטפל. יש אנשים אינטואיטיביים עד כדי כך שהם לא צריכים לתחכומים האלה. אבל יש הרבה מצבים בהם סיבוג עזר לי להבין מה קורה - אפילו סיבוג רגיל DSM4. מה גם לדעת מפטחות גישה, מטה תוכנות וכו וכו. אתה בעצמך לא מאלה שנמנעים מחשיבה לוגית, מניתוח - כך נדמה לי. בברכה ראובן.

 

[רוח מדבר]

צודק, קיבלתי את מה שאתה אומר

עדיין אני אשתדל להמנע מסיווגים אלא אם אני נתקע או מסיבה אחרת... כדי (עד כמה שאפשר) לא להיות מקובע.. וגם זה לא תמיד

מיכאל

 

[arlot]

כל מטופל זה עולם אחר אין שני עולמות

זהים זה לא יכל להיות , לא ניתן לדעת עם הטיפול יהיה קשה עד שנכנסים למהלך הטיפול . לדעתי ולא כל נאנס או שחקן קולנוע מפתח דיסאסוציתיביות

ולמה ילידים? מה קיבוצניקים? או אבוריג'ינים? המון אור ויום טוב לכולם

 

[PreDirector]

תנו לי לעשות REFRAME של השאלה:

יכולת דיסאסוציאטיבית יכולה להתבטות כ - צד אחר של האישיות אם זה לא מובן, זאת אומרת שהבנאדם יכול לשנות ולעבור מצב מכל דפוסי המחשבה הנורמטיבים שלו ו להפוך למשהו אחר... ולכן הסוגיה של הטיפול באדם מסוג זה . אגב בנושא הGENERALIZATIONS אז יש להתייחס לכל בנאדם כמובן בתור יחודי אך גם להסתכל בו זמנית ב גנרליזציות שמאפיינות אותו להתעלם מאחד מ2 המאפיינים הללו ולהסתכל רק על 1 מהם זה יהיה פשע! צהריים טובים!

 

[arlot]

לכל אחד יש את זה במידה זו או אחרת

 

[Paraliminal]

דיסוציאציה שלילית

מנסיוני ישנם מקרים בהם היכולת הדיסוציאטיבית פוגעת ביכולת לעשות "עבודה" בהיפנוזה או דמיון. למשל במקרים (שנקראים לעיתים ADD) לפעמים הדמיון משתולל מאד וקשה למודרך לייצב ולכוון אותו - זו דיסוציאציה קשה. או לעיתים, בעקבות טראומה למשל, אפשר לשמוע ממטופל משפטים כמו: "אני לא יכולה להזיז את התמונה הזו", "אני לא מאמינה שאני יכולה לשמוע קולות טובים". אני חושב שכל אלו נובעים מיותר מדי דיסוציאציה כך שהאדם לא "נמצא בתוך עצמו". עם אנשים כאלה, מצאתי לנכון לעשות עבודת התקרקעות וחיבור גופני לפני ההתעסקות בדמיון והפנוזה.

 

[breuven]

מודל

יש את המודל של (לא זוכר מי -הספר בבית) שנקראית המודל של צדדים החזקים של האישיות שבנויה על ניתוח של metaprograms אופיניים לאישיות והם מקור למחלות ספציפיות מצד אחד וליכולות ספציפיות מצד שני. המודל מדבר בעיקר על 2 צירים 1. אסוציאציה - דיסוציאציה 2. הכללה/ לעומת פרוק לחלקים קטנים ספציפיים. ברור שלא כל אחד שעבר טראומה יסבול מ-PTSD. מי שיש לו יכולת דיסוציאציה יותר מידי חזקה ישכח מזה עם הוא "מכליל קיצוני" ועושה דיסוציאציה (זה סוג אישיות נוטה לפסיכוזה, ניתוק מהמציאות או אצל אדם בריא - למדיטציה ויכולת היפנוטית טובה) אז סביר הוא ישכח מהארוע הטראומתי. PTSD קורה לאדם שיודע לעשות אסוציאציה אבל עשה דיסוציאציה מאצמת הטראומה. אונס שלעצמו לא משפר את היכולת להתנתק. מנגנון הניתוק נשאר בחלק הנפגע של האישיות ולא מתרחב לחלקים אחרים.

 

[הגר שפריר]

אני חושבת שלא ממש אפשר...

לדעת או לחזות דברים כאלו מראש לפני שמתחילים טיפול... ודבר נוסף, אני חושבת שהתפקיד שלנו בתור מנחים הוא להנחות את המונחים שלנו להתחבר אל עצמם (כלומר ליצור אסוציאציה בין גוף לבין הנפש) כדי להגיע לתוצאות בטיפול... אם אנחנו לא מצליחים להביא את המונחה להתחבר לעצמו יש לדעתי שתי אפשרויות: או שהמונחה לא מוכן לשתף איתנו פעולה, בין אם במודע או לא במודע או שהכלי של דמיון מודרך/NLP פשוט לא מתאים לו... בעיניי, אין דבר כזה "אובייקט קשה לטיפול או קל לטיפול" (קצת קשה לי עם המילה "אובייקט"). כל מונחה באשר הוא, מהווה אתגר למנחה וכמובן, כשם שמנחה נותן מעצמו להצלחת הטיפול, כך על המונחה לשתף פעולה ולתת מעצמו כדי להשיג תוצאה, שזה אומר להתחבר לעצמו ולעולם הדימויים הפנימי שלו... אם המונחה לא משתף פעולה, לא נשיג תוצאות, ולא משנה כמה נתאמץ. הגר