../images/Emo88.gif ל ../images/Emo73.gif רועי בבקשה
שלום לך רועי , מצאתי את עצמי עונה לחלק מדרישות הודעתך , גיל ההתבגרות מאחורי(מזה זמן רב) והמורה היה סאחבק ,תרמתי מעט לכך והיה אחד שמקצר , ואף היה קצר מהרגיל!! למדתי ברחובות כמובן ולא אציין את שם ביה"ס (היה מן המעולים) כדי שלא יווצר רושם שגוי. יועדתי לשרת כנהג משאית בצבא ולשם כך היה עלי לעבור קורס נהיגה קדם צבאי בבי"ס נהיגה אזרחי. בביה"ס ,ראיון קצר עם המורה שהתאים יותר לנהיגת דה שבו ולא לנהיגת משאית ושמחתי לגלות כי אחד מחברי לומד שם מס' שעורים לא מבוטל, שמח לקראתי , וגמל בתוכו ל"צקת תוכן לשיעורים שעתידים ונכונים לי" אך לא שיתף בכך שום אדם..ככה הוא
(ממזר מהיום שנולד). 2 ד' נמשך הראיון , ופלט המורה : ..."יאללה עלה לקבינה " רציתי לאמר ולא יצאו המילים : " חכה אולי לא היום, אולי מחר " בירכיי כשלו ורעדו ולא היה לי מושג קל שבקלים בנהיגה, חברי היקר זינק לארגז המשאית ,שם מקום ישיבת התלמידים. והמורה : "אין זמן, אין זמן נראה איך אתה משתלב ברח ' הרצל..." אני השתלבתי יפה זה יום נאה לשילוב .
התחלת נסיעה...עד שהרכב זז נטפתי מיים..
,הקלאצ' לא אבה להיפרד מהנעל אולי מצאה חן בעיניו..והחליפו טלפונים. המורה התגלה בדקה הראשונה כצרחן גדול..(גרגמל פראייר לידו )....ואף המשאית השתלט על הדרך והמכוניות הפרטיות היו כצעצוע , והמורה היקר החל לשאוג בקבינה ,
בהתחלה חשבתי אולי כייסתי אותו בעבר אך למיטב זיכרוני לא היה ברשימה, אולי העפתי עליו חבילת עיתונים השכם בבוקר ופסלתי אף אפשרות זו, אם כן מה יכול להיות הגורם לצעקות המחרידות? , והעצב המוביל את האותות החשמליים לאונה הכי קרובה החל משדר אותות מצוקה כוינקר חירום, וכנראה החל להשפיע.
באחד משלבי השיעור בפיתוח קול בנסיעה
, מצאתי עצמי ברח' יעקב ברמזור בוינקר ימינה להרצל, והדרדס צועק וקופץ בקבינה, התחלתי להזכר כי בעצם חף מפשע ואפילו זכאי הנני עפ"י ששמרתי על זכות השתיקה. והמשאית פונה ימינה והוא בשלו ממשיך לצעוק ובפינת הרצל יעקב היו ברזילים . ומאחרי הברזלים עומד לו קיוסק תת קרקעי ( למקרים כגון אלה) עוד זוכר את הקיוסקאי
מוזג מיץ תפוזים , והמיץ ממשיך,,,ועל פניו נטוע מבט אימה (הגזים בחיי...) כאילו ראה את שלב אל חזור בדרך לקיוסקו. מספרים (אנשים אין להם מה לעשות זה טבעם...מרכלים) כי המשאית פנתה ימינה, אל הברזילים, והברזילים לא היה נעים להם מהמשאית ,הם צעקו אל אדון מיץ , תראה בחייך אין מקום תחזיר את המיץ למקרר ותזוז הצידה...והוא לא חשב פעמיים ,הפקיר את המיץ לעוברים ושבים ונס כל עוד רוחו בו מהבונקר, עם המגבת על כתפיו, לשאוף אויר צח של הרצל. תופי הטם טם? ...הלמות תופים ובקצב , עלו מגג הקבינה, החבר היקר והטוב, החל מתופף לאידי, ועוד הוסיף שמן למדורה וכיוון למורה המקפץ : " אל תאמין לו,,,הוא עובד עליך..הוא יודע לנהוג,,,הוא גנב מכוניות הכי גדול בסביבה,,,הוא משחק אותה אל תוותר לו" כל העיר צהלה וצמחה,צופרים מכאן וצעקות משם ובליווי תיפוף שהיה מצליח להרקיד עד אור החושך. המורה היה בהלם קל, אנוכי עזרתי לו להתאושש במילות עידוד המתאימות לרגעי משבר אלו (פשוט מצאתי את המילים המתאימות), באתי לדלת שלו וביקשתי שיואיל בטובו לרדת ואם לא ילך , ילך בטובי , וזאת מן הטעם הפשוט כי בא לי להתייעץ איתו ליד עץ הפיקוס הסמוך לקיוסק.
עקשן גדול הוא התגלה, לא מפקיר קבינות, והמילים הפקירו אותו ונעתקו , אך ראה פלא הצליח להתאושש והבלאגן החוגג מסביב תרם רבות ברגעים הקשים " עלה בבקשה לקבינה ונדבר במשרד" .
עליתי לקבינה בחשק ובמוטבציה , הנה הולכים ללבן את פשר ההתנהגות המוזרה של המורה , הוא חייב לי הסבר, אם לא למעלה מזה. משהגענו , הוא נטש את הקבינה בשיא המהירות , והכין
( איזה בן אדם טוב ,לא אשכח את כוס הקפה הראשונה ) , קרא לחברי והלה מתעכב בחוץ...שב וקורא לו והשני לא ממהר(
) בתחקיר האירוע ובשיחזור ,הסתבר כי חברי היקר הספיק לנדב לו מידע על התלמיד החדש, " הוא יעשה לך ככה,," "הוא יגיד כי הוא לא יודע לנהוג,אך אל תפול הוא יצליח לעבוד עליך אתה תראה.." " הוא מצליח לעבוד על כולם שלא יעבוד עליך" " אתה תראה כל מה שאמרתי לך הוא יעשה , ובערב הוא יספר לכולם איך המורה הנהיגה אכל אותה,,," לא יכולנו יותר להתאפק,,,נהרסנו מהצחוק,,, ומאז המורה הכין קפה, הכי טעים , נו טוב הבטחתי לו כי אשמור עליו מכאן ואילך והוא לא צריך לחשוש.