יש הרבה תשובות,
אבל בפועל לכל תשובה יש פירכות למיניהן. ואולי כך ראוי להיות. שהרי אילו ניתן היה להוכיח שיש א-להים, אזי לא ניתן היה לקרוא לזה אמונה. אבל זה מתחלק לשניים. עצם העובדה שיש איזשהו כוח עליון שברא את הכל, הוא דבר שאפשר לומר שהוכח מדעית. המפץ הגדול, התיאוריה המרכזית כיום להסבר יצירת היקום, מדברת על אנרגיה (=כוח) עצומה שהתחילה את הכל (זה אומר בין השאר שבניגוד לימי הביניים, שבהם גדולי ישראל היו צריכים להתמודד מול טענות שהעולם הוא קדמון ואינו נברא, הרי שכיום הטענות האלה חסרות משמעות. צריך לשים לב לזה, משום שהרבה פעמים דתיים מחפשים תשובות לשאלה שהעלית בראשוני ימי הביניים, ולא שמים לב שהתשובות שלהם לא עונות לשאלות של החשיבה המודרנית). כך שעל זה אין ויכוח. השאלה היא האם לכוח שיצר את היקום יש גם 'ישות', יש לו תודעה וכו', או שהטבע הוא קדמון והיה כאן תמיד, והיקום נוצר במסגרת 'הטבע'. ניתן לומר שה' הוא הטבע, אבל זה מקשה עוד יותר על הוכחת ישותו (כמובן שהבעיה העיקרית היא שאם אכן ישנו כוח בעל תודעה, הרי שמדובר בדבר שלא ניתן לתפיסה במוח האנושי - נכון להתפתחות המדע של זמננו - ועל כן קשה להוכיח אותו). ואחרי ש'הוכחנו' שישנו כוח עם ישות, צריך להוכיח שהוא אכן הקב"ה. לכאורה אין זה משנה, אם תקרא לא-להים 'הקב"ה' או 'יעקב', או אפילו 'צ'כוסלובקיה'. אבל הבעיה היא שצריך להוכיח שהכוח הזה, יהיה שמו אשר יהיה, פעל בהיסטוריה, בחר באנשים מסוימים ויצר איתם קשר, בחר בעם מסוים, התגלה על הר סיני וכו'. ואת זה קשה מאוד מאוד להוכיח. מניסיוני הדל (ומהמקורות שאני מכיר) - אי אפשר להוכיח לאדם המודרני את כל הגישה של היהדות בנוגע לקיומו של הקב"ה. זו הסיבה שמדובר באמונה ולא במדע.