ריפלוקס של טבעת מהודקת
שונה מריפלוקס של הניתוחים האחרים, כיוון שהוא נוצר עקב הידוק הטבעת והמאמץ המוגבר של הוושט, שאינו קיים בניתוחים האחרים.
ריפלוקס במנותחי טבעת ייקרה כמעט לכולם, תמיד, במשך הזמן, עקב טבעת מהודקת מידי ומאמץ רב מידי של שרירי הוושט.
לא קראתי על מנותחי שרוול ומעקף בנוגע לריפלוקס שנצפה בהם, אבל אני משוכנעת שהוא לא מופיע אצל רוב המנותחים ובוודאי לא בצורה שהוא מופיע אצל מנותחי טבעת. אני גם משוכנעת שהוא ניתן לטיפול התנהגותי וע"י אומפרדקס ודומיו, בשעה שבטבעת מהודקת מידי לא יועילו שום אומפרדקס ושום התנהגות מקדמת (אף שרופאי צוות אבינוח יסבירו למנותחים שהם צריכים לישון על 3 כריות ולהפסיק לאכול 3 שעות לפני השינה - כאילו שרוב המנותחים מסוגלים לכך... העובדות מראות שגם זה לא עוזר. רק פתיחה של הטבעת למצב בו הוושט מתאמץ כפי כוחותיו).
הניסיון שלי מהגוף שלי ומהרבה אנשים שדיברתי איתם, וכן התובנות שלי בנוגע לתזונה נכונה ושמירה על הבריאות, לימדו שבמשך השנים, אם חוזרים וסוגרים את הטבעת לאחר הריפלוקס, הריפלוקס גם הוא יחזור, ואיכות החיים תהיה בזבל.
כמו כן, הידוק הטבעת לאורך השנים יזרז את התבלותה והתנקבותה, ויחשוף את המנותח לסכנת השמנה מהירה חוזרת בפער שבין הפסקת ההגבלה לבין הניתוח החוזר להחלפת הטבעת. סיכון זה מאוד מאד לא בריא. הרזיה חוזרת לאחר השמנה מהירה תהיה קשה הרבה יותר בגלל האטה נוספת של חילוף החומרים עקב הזעזוע שמתרחש בגוף כתוצאה מהשינויים הקיצוניים.
לכן המסקנה המתבקשת שלי היא ששומר נפשו ירחק. בהמשך השנים, לאחר שהופיע צורך לפתוח את הטבעת, כדאי מאוד לעשות זאת מיידית, במנות קטנות ובהדרגה לפי הצורך, לא לחכות להחמרת הדלקות בוושט (מה שיצריך פתיחה גדולה יותר של הטבעת וקושי לשמור על המשקל), ולא לחזור ולסגור חזרה לאחר החלמת הוושט. אין טעם, כי הרפלוקס יחזור.
מי שנאלץ לפתוח פתיחה גדולה בגלל הזנחה והחמרה לאורך זמן, יצטרך מניסיוני לחזור ולסגור במנות קטנות של 1/4CC כל פעם, ולא להחזיר את הסגירה הקודמת. ההתנהגות הקיצונית עם הטבעת שלא לפי הדרך שהמלצתי עליה, מביאה בעיקר להסתבכויות חוזרות ונשנות, עד להתבלות הטבעת במקרה הטוב או ארוזיה במקרה הגרוע...
הרופאים לא ראו את הקשר בין מקרי האירוזיה וה"כישלונות" עם הטבעת לבין ההתנהגות לאורך השנים עם הטבעת, אבל זו המסקנה שלי, לאור אלפי המנותחים שצפיתי במשך השנים בהתנהגותם ובמתרחש אצלם, בפורום ובטלפון.
מכאן מסקנתי, שבריא וראוי להתנהג עם הטבעת כמו שרוול, כלומר להסתפק בהגבלה הגדולה שנתנה בשנים הראשונות, ולא להישען על הגבלה חזקה בשנים הבאות, אלא כפי שבשרוול במשך השנים ההגבלה חלקית ויכולת האכילה גדולה יותר, ויש לווסתה באמצעים השמרניים של פיזור הקלוריות ואיכות הקלוריות הנצרכת, פעילות גופנית ותמיכה רגשית, אכילה בדווקא של מאכלים שעוברים קשה בטבעת (לחם, בשר, ירקות, דג סלמון) הן בגלל איכותם התזונתית והקלורית והן בגלל שכמותם תהיה קטנה יותר גם בטבעת שמגבילה פחות.
רצוי מאוד לצרוך דרך קבע סיבים תזונתיים (פשתן טחון, פסיליום, או כל מה שגורם למערכת העיכול וחילוף החומרים לעבוד היטב, ומאפשר לגוף לצרוך יותר קלוריות בלי להשמין), וללמוד להתרחק מסוכר ומקמח לבן, ולהתקרב לירקות לצורותיהם השונות. זה קשה, אבל מדובר בדרך חיים שאין צורך להתייאש ממנה, אלא להתמודד כל החיים עם הניסיון לסגלה לעצמנו בשלבים.
