שאלה חשובה

[דמעה חרישית]

שאלה חשובה

שלום, לפני זמן מה הגשתי תלונה במשטרה על תקיפה מינית. התקיפה נעשתה ע"י אדם שהכרתי באחד מהפורומים של תפוז. מתוך חשש לשלום שאר הבנות המשתתפות בפורום אני רוצה לפרסם שם הודעה בדבר המעשה, נראה כי הוא כבר מחפש מישהי נוספת, ואני חוששת להן. ידוע לי כי קיים עניין הנקרא "הוצאת לשון הרע" ולכן אני פונה בשאלה כאן, האם מותר לי לפרסם את שם הבחור? תודה.

 

[עו~ד דורון זיסו]

אכן שאלה חשובה

אני לא רוצה לענות מן המותן אלא יותר מפורט ועכשיו בדיוק אני צריך לנסוע. מה שאני מציע לך בשלב זה זה לא לפרסם שום שם. יש כאן צורך בזהיארות כדי שלא תסתבכי בלשון הרע. מה שאני מציע לך זה לפרסם באותו הפורום הודעה שהיא הזהרה כללית המתארת את המקרה שלך, בלי לציין את שם התוקף, כדי שניתן יהיה ללמוד מהנסיבות. אני מציע שתחזרי לפורום כי בדעתי לכתוב לך הודעה קצת יותר מפורטת ולבדוק איתך אם יש פרטים נוספים שניתן לפרסם. בינתיים תשמרי על עצמך.

 

[עופר בן אברהם]

מותר, אבל -

אם תיתבעי לדין בגין הפרסום, תצטרכי לשכנע את בית המשפט שהפרסום אמת, ולחלופין, שנעשה בתום לב. אחרת, את עלולה להימצא חייבת בגין פרסום לשון הרע. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[עופר בן אברהם]

תוספת קטנה

הדברים שכתבתי תקפים לא רק לגבי פרסום השם, אלא גם לגבי פרסום בלי שם האיש, אם אפשר יהיה לזהותו על-פי ההקשר. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[דמעה חרישית]

עופר,

מה הכוונה ב"תום לב" ? לפי דברייך אני מבינה כי אסור לי לפרסם הודעה האומרת שנפגשנו במפגשים של הפורום כי אותם אנשים ראו אותנו יחד ועשויים לקשר בין הדברים מה שאני בעצם כן רוצה לעשות וכך אחשוף אותו בלי לחשוף את שמו. אם כך,מה כן לעשות? כיצד להזהיר את שאר הבנות מפניו ? אני רוצה לעזור לשאר וידיי כבולות

 

[עופר בן אברהם]

לשון הרע: מותר ואסור

1. חוק איסור לשון הרע אינו אוסר לפרסם לשון הרע, אלא מבחין בין לשון הרע מוגנת (שמותר לפרסמה) לבין לשון הרע בלתי מוגנת (שאסור לפרסמה). 2. לשון הרע, שהיא אמת ושיש בה עניין (אינטרס) ציבורי, מוגנת (סעיף 14 לחוק). 3. לשון הרע, שפורסמה בתום לב באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, מוגנת (גם אם לא הוכח שהיא אמת ושיש בה עניין ציבורי). 4. המבחנים לתום הלב נקבעו בסעיפים 15 ו- 16 לחוק, ועיקרם: אם הפרסום אינו חורג מהסביר, חזקה שנעשה בתום לב. 5. על-פי סעיף 3 לחוק, אי-ציון שמו של הנפגע בפרסום הפוגע אינו פוטר את המפרסם מאחריות, אם אפשר לזהות את הנפגע על-פי ההקשר. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[דמעה חרישית]

עופר, אם כך

לפי סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע " לשון הרע, שפורסמה בתום לב באחת הנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, מוגנת (גם אם לא הוכח שהיא אמת ושיש בה עניין ציבורי)" ועל סמך סעיף (2)מתוך "הגנת תום לב": "היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום" - על סמך הנאמר כאן אני אכן יכולה לפרסם את שם הבחור על מנת להזהיר אחרות ממנו,האם אני צודקת ? ושאלה נוספת לי, האם סיפור המעשה ללא איזכור שמו של אותו אדם ומסירת שמו רק באופן פרטי כמו בשיחת טלפון או מסר אישי גם היא הוצאת לשון הרע? כלומר שמו לא יוזכר בפומבי אלא רק באופן פרטני ואישי....

 

[עופר בן אברהם]

את צודקת, אבל -

1. יהא עלייך לשכנע בכך את בית המשפט. אם תוכיחי שהפרסום אמת, לא תיזקקי להוכחת תום לבך (למעט מחמת הספק והזהירות). אם לא תצליחי להוכיח שהפרסום אמת - קו ההגנה השני הוא, שהפרסום נעשה בתום לב, קרי: שנעשה באחת (או יותר) מהנסיבות המפורטות בסעיף 15 לחוק, ושלא חרג מהסביר באותן נסיבות. אם תוכיחי זאת לכאורה, יעבור הנטל אל התובע להוכיח את אחת החלופות, המפורטות בסעיף 16 (ב) לחוק (בתמצית: ששיקרת ביודעין; או שהפרסום שקרי ושלא נקטת אמצעים סבירים לבדוק אם הוא אמת אם לאו; או שהתכוונת לפגוע בתובע במידה גדולה מהסביר). כלומר: הוכחת אמת הפרסום תעניק לך הגנה מוחלטת. תום הלב יעניק לך הגנה יחסית, התלויה בשיקול דעתו של בית המשפט. 2. גם פרסום המעשה בטלפון או במסר אישי הוא הוצאת לשון הרע, אלא שאז קשה יותר להוכיחו; קל יותר להוכיח את טענת תום הלב (הפרסום פחות פוגע); ובמקרה הכי גרוע (חיוב בדין) עשויה להיות לכך משמעות לגבי החיוב בפיצוי. הערה: החתום מעלה אינו עורך דין.

 

[עו~ד דורון זיסו]

מה שאני מציע לך הוא לפנות

למשטרה בכתב, מכח הוראות חוק נפגעי עבירות ולבקש עדכון לגבי החקירה. מותר לך לכתוב שפלוני נחקר במשפרה או שנפתח נגדו תיק חקירה בחשדות שאת יכולה לתאר. הרי אם יש לך אישור משטרה שנתפחה חקירה או שהחשוד נחקר, זוהי עובדה מוצקה אותה את יכולה לפרסם.

 

[calisto]

שאלה עקרונית

האם לפרסם שמו של אדם שעבר נגדי עבירה מהווה לשון הרע? ברור שקיים חשש מפני תביעת לשון הרע, אבל תסכימו איתי שהחשש שולי, בדיוק כמו החשש שלי מפני תביעת הפרת זכויות יוצרים בשימוש בשם של דמות בדיונית... אי הפרסום עלול לעלות במחיר חמור בהרבה. מלשון החוק ומטרותיו עולה הזכות לפרסם פרסום כזה וזה, לעניות דעתי, שילוב נכון וראוי של חופש הביטוי והזכות לשם טוב. אין מדובר פשיטא ב"לשון הרע מותרת", אלא בביטוי מוגן. הבעייה היחידה היא החשש שכל מה שאותו אחד יעשה יהיה לשנות את הכינוי שלו בפורומים, לכן ייתכן שפרסום כאמור יהיה חסר תוחלת.

 

[עו~ד דורון זיסו]

תלוי מי קבע שהאדם הזה עבר עבירה

אם בית משפט קבע זאת, אין לך בעיה כי את חוסה בצל הגנת "אמת דיברתי". אם הוא לא הורשע, יש לך קושי שכן אם יתבע אותך, יהיה עלייך להוכיח את טענתך כאילו שאת מנהלת משפט פלילי, קרי "מעל לכל ספק סביר.

 

[calisto]

אני לא בטוחה שאני מסכימה

הפרסום הינו של מעשה ולא של הרשעה. התכלית של "הוכחה מעל לספק סביר" נגזרת מדיני העונשין ועקרונות הענישה ולא מנימוקים מהותיים הרלוונטיים לנושא לשון הרע. במקרה זה דרישה להוכיח מעל לכל ספק סביר כי אדם ביצע נגדי עבירה, למעשה מקפחת את הזכות שלי כנתבעת בגין לשון הרע (אם במשפט פלילי ואם במשפט אזרחי) ודורשת ממני רמת הוכחה לא סבירה לחלוטין כדי לקיים את ההגנה כאמור. יתרה מזו, הטענה אינה כי אותו אדם הורשע או אשם בתקיפה מינית (ע"פ היסודות בחוק ובהעדר הגנות), אלא כי אדם X פגע בי בדרך זו או אחרת. לא נראה לי ראוי לדרוש הוכחה של כל יסודות העבירה הפלילית של "תקיפה מינית" (כהגדרת הכותבת), כדי לאפשר ביטוי ופרסום המעשה. יתרה מזו, אין ספק כי הגנת תום הלב אכן מתקיימת ולכן נראה לי ראוי לאפשר את הפרסום ולא למנוע אותו. כמובן, הדברים חייבים להעשות במידה ובצורה הראויה. ושוב, החשש לתביעה פלילית ואזרחית קיים לצערי במקרים רבים, אלא שזהו סיכון קטן לעומת הסיכון הרב שבאי הפרסום.

 

[דמעה חרישית]

זה ממש אבסורד !

אני נפגעתי ע"י אותו אדם <אכן תקיפה מינית גם עפ"י הגדרת מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית שאיתן אני בקשר מאז> וכל שאני רוצה הוא להזהיר אחרות מפניו מאחר ואין לי שמץ של ספק שהוא תר אחרי הבחורה הבאה ברשת ברגעים אלה ממש, והאבסורד הוא שפתאום אני חוששת פן הוא יוכל להזיק לי מבחינת לשון הרע. כל שאני רוצה הוא לספר מה הוא עשה לי, להעביר את התחושות לשאר הנשים ברשת ל מנת שיזהרו,ולפי מה שאני מבינה, אני לא יכולה לעשות כן...

 

[עופר בן אברהם]

למה אבסורד?

כלל ידוע הוא מקדמת דנא, שהמוציא מחברו, עליו הראיה. ומה את מציעה: שלכל אדם תהא רשות להשמיץ כרצונו כל אדם אחר (אותך נניח), בלי שתוטל עליו החובה להוכיח את דבריו או, למצער, את תום לבו?

 

[עו~ד דורון זיסו]

העיקרון

בחוק ניתן משקל רב יותר לזכות לשם טוב. העמדה העקרונית העולה מן החוק היא, כי פרסום שכולו אמת עשוי לפגוע בשם הטוב, ועשוי להצדיק הטלת אחריות בגין הוצאת לשון הרע. המחוקק לא התנה את קיומה של עילה בלשון הרע בכך שפרסום אינו אמת.

 

[calisto]

את צודקת, אבל...

זה אכן מביא לתצוצאה אבסורדית של "רשע וטוב לו, צדיק ורע לו", אבל יש לי שתי הסתייגויות: ראשית, כבר אמרתי שהאיש יכול בקלות לשנות את הכינוי שלו וכך לארוב לנשים חדשות ללא מפריע. שנית, התפיסה הכללית בחוק בישראל היא כי המשטרה הינה הגוף היחיד (או לפחות העיקרי) שתפקידו למנוע פשעים ולתפוס עבריינים. מרגע שהתלוננת במשטרה, את מצופה "לשבת בשקט" ולחכות שהאנשים היקרים יעשו את עבודתם. אין לי ספק שזה מתסכל ומרגיז, בעיקר נוכח העובדה שהאנשים הטובים עסוקים ולא תמיד כ"כ טובים... אם הייתי עורכת דין הייתי מציעה לך לפרסם ומבטיחה לך הגנה בבית המשפט... כיוון שזה ייקח עוד קצת זמן, אני לא יכולה להבטיח, אלא רק לחזק את ידייך.

 

[עו~ד דורון זיסו]

הדגשה

אני לא אמרתי שאסור לך לפרסם. ניתן לפרסם אך צריך להקפיד מאד על הניסוח ולהגביל אותו על עובדות שקל להוכיח, כגון: "פלוני נחקר במשטרה בחשד ש..." אך לא משהו בסגנון של "פלוני תקף תקיפה מינית ..., מכיוון שעבירה פלילית מהסוג הזה היא עבירה מהסוג הרגיל שיסודותיה כוללים לא רק יסוד של מעשה אסור (ACTUS REUS) אלא גם יסודות נוספים כולל יסוד של תודעה אסורה (MENS REA) זהו יסוד מוכב שתתקשי להוכיח בית משפט. העובדה שאדם חשוד בעבירה או שהוא נחקר במשטרה תחת אזהרה או שנעצר ושוחרר בערבות אלה עובדות פשוטות להוכחה שעליהן פרוסה הגנת "אמת דיברתי" בתנאי כמובן שהן אמת.

 

[calisto]

מה עם אמירה עובדתית פשוטה כמו

"א' תקף אותי מינית"? או "א' עשה כך וכך"? הכוונה שלי היתה בדיוק לדברים שהצגת: היא לא מדברת על עבירה ויסודותיה, אלא על מעשה שבוצע, עבירה שנעברה נגדה. אין זה דיווח עיתונאי, כי אם סיפור אישי על דבר שקרה. כך עוד אין הדברים חורגים מעבר לכך נראה כי הפרסום אינו לשון הרע והוא ביטוי מוגן ומבורך.

 

[עו~ד דורון זיסו]

אילה אמירות מסוכנות

למי שאין לה גם כלכלי ונכונות להיכנס להליכים משפטיים שעניינם חוק איסור לשון הרע. אני אומר את זה רק לטובתה.

 

[calisto]

אתה צודק

לצערי במדינה רק לעשירים יש זכות לביטוי מלא ואמיתי ללא חשש מפני תביעה... ולאנסים יש את הזכות המלאה לייצוג משפטי ראוי. גם זה סוג של צדק. מתנצלת על הציניות המוגזמת, הסיפור של דמעה חרישית קצת מדגיש את האבסורד של השיטה שלנו, לא?.