דווקא יש לזה הסבר טוב מאד, שפשוט נובע משימוש
ראוי באותיות בכל"מ. "סע לשלום": אתה יוצא מהבית ואני מאחלת לך שתיסע לשלום
ובכל דרכך לא תיתקל במכשול כלשהו. כי אם אומר "סע בשלום", הרי שאני מתכוונת
לכך, שאתה תצא מכאן בשלום, אבל מי יודע מה תפגוש בדרכך...
לחילופין: "חזור בשלום" מתייחס לכל הדרך חזרה. שדרכך תעבור עליך בשלום ועל
כן תזכה לחזור בשלום. ואם תאמרי "חזור לשלום", נראה שתתכווני לכך שהוא יחזור
לעידן של שלום או לבית ששוכן בו השלום. אבל מה יקרה בדרך? אז כשאת רוצה לומר
שהדרך תעבור לו ללא מכשולים, תאמרי "חזור ב-שלום".
'אני ואתה' הביא גם הסבר "רבני" מדוע אין לומר "צא בשלום". אבל מכיוון שאיני מקפיד
בנושא זה, אני מרשה לעצמי לדבוק בהסבר ה"חילוני" ולהסתפק בו. דעתך?