שאלה כללית לאלה שקוראים ספרים בשפות שונות

שאלה כללית לאלה שקוראים ספרים בשפות שונות

...על מנת לתחזק את כולן: האם אתם מתחילים לקרוא ספר בשפה א', מסיימים אותו ורק אז עוברים לספר בשפה ב'? או שאתם מקדישים, נניח, חצי שעה לספר בשפה א' ואח"כ חצי שעה נוספת לספר בשפה ב'?
 
אני אישית קוראת שניים או שלושה ספרים

בבת אחת, כל יום קצת מכל אחד, אין לי הקצבה, איך שבא לי, כשאני מתעייפת אני עוברת לספר אחר. אבל זה תלוי בבן אדם - גם לפני שלמדתי שפות, כשעוד קראתי רק באנגלית ועברית, קפצתי בין שניים לשלושה ספרים תמיד.

למה אתה שואל, מעניין אותי?
 
אני קורא כל פעם ספר אחד, כי ככה יותר קל לי להתמיד.

אני לא קורא כל כך בהתמדה, ולוקח לי כמה שבועות לסיים ספר, לכן אני אפילו לא מנסה לקרוא כמה במקביל. אני משתדל שהספרים יהיו בשפות שונות לפי סבב. כשאני שם לב שכבר כמה חודשים לא קראתי ברוסית/עברית/אנגלית או שמזמן לא קראתי ספר למתחילים בשפה אחרת, אני משתדל שהספר הבא יהיה בשפה הזאת.

אגב,
עכשיו אני קורא בפעם הראשונה את "מלחמה ושלום", ארבעה כרכים שקניתי ב-1$ ליד תחנת רכבת תחתית בטביליסי. ביקורת ספרות עד כה: זה זורם מאד, הכתיבה ציורית ומהנה לקריאה, טולסטוי מפרט פרטים קטנים שמאד עוזרים להרגיש ולחוות את מה שהגיבורים שלו חווים. מצד שני, בינתיים קשה לי עם זה שהדמויות שטוחות. הוא מאדיר דמויות מסוימות ומציג דמויות אחרות באור שלילי בעקביות. אם מישהו מתואר, לדוגמה, כשפוף קומה וחמור סבר, רוב הסיכויים שהוא יהיה גם טיפש ולא ראוי להערכה באופן עקבי.
 
יוסף ברודסקי אמר פעם

כי כל תחום עובר תהליך אבולוציוני, ובכלל זה תחום השירה. לדעתי, חוקי האבולוציה חלים גם על הספרות היפה. אני אישית לא מסוגל לקרוא לא את טולסטוי ולא את דוסטוייבסקי (את צ'כוב דווקא כן): דמויות פרי עטם נראות לעתים קרובות פלקטיות, ואילו סגנון הכתיבה נראה עמוס ומליצי. שלא לדבר על הניסיון המגוחך של טולסטוי לכתוב סיפורי ילדים שישעממו אפילו את החנון היותר ממושמע
 
למעלה