שאלה קשה
לפי דעתי, ואני לא פסיכולוג, זה הכי הרבה תלוי באיך שהם רואים שאתה מתנהג, ובאיך שאתה מציג להם את הדת. חשוב להסביר להם למה אנחנו הדתיים לכאורה לא עושים כיף, בעוד החילוניים כל הזמן מבלים (כי אנחנו בנסיון מתמיד בעולם הזה, והשכר האמיתי והנצחי הוא בעולם הבא וכו´ וכו´). אבל לא ע"י שיכנועים כמו: אם תדליק את האור בשבת אלוקים ישרוף אותך. כי כשהוא יתבגר, הוא יבין שזה שטויות. ואז אם הוא יחליט לנסות להדליק בשבת, הוא ירגיש שעבדו עליו כל החיים ויחליט למרוד. יש לי כמה חברים שהכרתי טוב את המשפחה שלהם, ואני הגעתי למסקנה, שהם חזרו בשאלה, כי הם ראו את היחס של ההורים שלהם לדת ותפילות ודברים כאלה. כשילד רואה שאבא שלו מדבר על שטויות כל התפילה עם השכן שלו בבית-כנסת, וכשהוא רואה כמה שאבא שלו מתלהב ולהוט וכמה שהוא נהנה כשהוא רואה סרטים וכדורגל, אבל כשהוא לומד קצת תורה, למרות שהוא מסביר כל הזמן שזה דבר ממש חשוב - הוא עושה את זה בחוסר רצון גדול, ובלי חשק, וגם כשהוא קצת לומד, הוא מחכה שמישהו יתקשר לפלאפון ואז הם ידברו על משהו אחר, או שהוא מתעסק עם דברים אחרים - מה שבמשחק כדורגל הוא לא היה עושה בחיים, אז הוא מגיע למסקנה שהדת זה סתם סמלים, שעושים אותם מתוך כפיה ומחוסר חשק, ואין שום דבר מאחורי זה ובמקום לבזבז את הזמן בבית-כנסת הוא יכול לשחק כדורגל. לכן חשוב מאוד שלא לזייף, ואם אתה לומד תורה, אז לפחות כשהילד מסתכל, תעשה את זה מתוך שמחה גדולה, ולא מתוך שיעמום וכפיה. אני למשל, אבא שלי היה מכריח אותי לבוא ללמוד איתו, וכשזה היה כשכל הילדים שיחקו בחוץ, אני ממש שנאתי את זה, ועד גיל מאוחר לא יכולתי ללמוד כלום. לכן אל תכריח אותם ללמוד, אלא תן להם שיגשו אליך עם רצון ללמוד, או שתתן להם פרסים למשל על משניות שהם לומדים בע"פ, או דפי גמרא, או שפשוט תשאל אותם יפה אם הם היו רוצים עכשיו ללמוד משהו. בכלל, לפי דעתי, כדאי להראות שאתה שמח שאתה יהודי, ולא שאתה מוכרח לקיים מצוות. גם בשבת, ניתן אמנם להדגיש את הצד של האיסורים של השבת - כמו שאסור לראות טלוויזיה, אסור לשחק כדורגל, אסור להדליק את האור ואסור ואסור ואסור. אבל אפשר לעומת זאת להדגיש גם את הצד היפה שבה, שכל המשפחה יושבת ביחד, והקשר המשפחתי מתחזק, ויש קצת שקט מכל הרעש של השבוע, ואפשר לנוח ולדבר עם כולם. ואז גם אם הוא יתחלן (ח"ו), הוא בטח יזכור כמה היה נעים בשבת וימשיך גם הוא לשמור שבת פחות או יותר. אבל, וזה קשה מאוד, תשתדל לא תדבר דברי חול בשבת (חוץ מזה שאסור), לפחות לא ליד השולחן, כי כשהילד קצת יגדל ויקרא וילמד שבאמת אסור את זה, הוא ירגיש שוב שכל הדת זה רק איסורים בכפיה, ויבין שגם ההורים שלו לא יכלו לעמוד בפיתוי, והרגישו שהדת זה סתם עול מעצבן והחליטו לא להתייחס אליה. סוג אחר של חוזרים בשאלה, הם אלה שפשוט פחדו לשאול את השאלות הכי חשובות וגדולות - כמו למה אנחנו חושבים שיש בורא, וגם אם יש, מה זה מפריע לו שאני מוציא למשל תפוח מהבית לחצר בשבת - אפילו שאני נח בשבת. ולמה לא לקיים את המנוחה בשבת ע"י טיול עם המשפחה לים ? הם פשוט התביישו לשאול כאלה דברים, או שהתשובות לא סיפקו אותם, או שזילזלו מאוד בשאלות שלהם. לכן צריך להתייחס ברצינות לכל שאלה, ולחשוב היטב לפני כל תשובה. ולעודד אותם לשאול. וכן להסביר להם את עמדת החילונים בנושאים שונים, כמו למה הם לא מאמינים בבורא (כי הם לא רואים אותו) וכו´ וכו´. אני לא רוצה להאריך הרבה, אבל יש גם חוזרים בשאלה, בגלל שלא הבינו היטב את יסודות היהדות, כמו זה שחזר בשאלה וכתב באתר "חופש" שאם התפילין זה דבר כל-כך נפלא וחשוב וכו´ וכו´, אז הוא לא מבין למה הוא לא מרגיש השראה רוחנית כשהוא מניח אותם. ברור שהבעיה נעוצה בכך שהוא לא הבין שאחד היסודות הכי חשובים של היהדות זה הבחירה החופשית, ולכן אם כל אחד היה באמת מרגיש תענוג רוחני כשהוא היה מניח תפילין - אז כולם היו מבינים שהדת היא אמיתית, וכולם היו שומרים מצוות. אך לא בגלל בחירה, אלא בגלל הכרה עובדתית שזה אמת. אותו דבר, אם כל הצדיקים היו מקבלים בעולם הזה עושר וכבוד ונכסים, אז כולם היו מתגיירים ורוצים להיות יהודים טובים. ואין ככה בחירה וכו´ וכו´ בהצלחה רבה.