שאלה לאיתמר - מנגנוני הגנה פסיכואנליזה

NirT84

New member
שאלה לאיתמר - מנגנוני הגנה פסיכואנליזה

לגבי מנגנוני ההגנה במסגרת תיאוריית הפסיכואנליזה, מה ההבדל בין "הכחשה" ל"הדחקה"? מי מהשניים הוא התעלמות מוחלטת מהמציאות הנוכחית ומי הוא ההצהרה "זה קיים אבל לי זה לא יקרה"? כי קצת התבלבלנו, מצאנו הגדרות סותרות... ועוד משהו- צריך לעשות הפרדה בין "התקה" ו"סובלימציה"? (בהילגארד הייתה התייחסות רק להתקה כעידון הדחפים בדרכים מקובלות חברתית בעוד שבשיעור למדנו שהעידון הוא סובלימציה וההתקה היא פשוט הפניית הדחפים כלפי אובייקט אחד אל אובייקט אחר מסיבות שונות לאו דווקא באופן מקובל חברתית). תודה רבה! ניר
 

עבכ

New member
עוד כמה שאלות לאיתמר

שבת שלום איתמר 1.תוכל לציין איזה סוג התניות נלמדות בהפרעות החרדה- OCD, פוביות, התקפי פאניקה (אופרנטית או קלאסית)? 2.בפרק של האב-נורמאלית כתוב שנשים מפתחות יותר הפרעות חרדה ומצב-רוח, זה נכון גם לגבי PTSD שלא מוזכר בפרק הנ"ל? 3.בפרק 16 'טיפול' עמ' 575 כתוב לגבי התרפיה הבין-אשית שהיא יעילה לטיפול בחרדה,אך לאורך פרק 15 בהפרעות של החרדה כתוב שמחקרים הראו שהטיפול הפסיכואנליטי לא יעיל בפוביה (עמ' 538 צד ימין) וOCD (עמ' 541 צד שמאל)? האם הכוונה בפרק 16 היא רק לחרדה כללית? 4. בטבלה בעמ' 591 כתוב שלטיום מווסת רמות של סורוטונין ונוראפנפרין (ועוד ניורוטרנסימיטורים שלא מוזכרים) ואלו בעמ' 592 הדגש שם הוא על ייצוב סרטונים ודופמין, אז על איזה ניורוטרנסמיטורים הוא פועל בדגש? 5.העברה transference מוזכרת כטכניקה טיפול פסיכואנליטית שהמטפל הופך להיות האובייקט שעליו משליך המטופל זה אותו תהליך כמו התקה displacement? ממש ממש תודה רבה ושוב שבת שלום.
 

leiti7

New member
תשובה

1. כעיקרון, בכל סוגי הפרעות החרדה יכולה להתבצע למידה קלאסית או למידה אופרנטית. 2. עד כמה שידוע לי,אחוז הנשים המפתחות PTSD הינו גבוה מהגברים. 3. טיפול אינטרפרסונאלי הוא אינו טיפול פסיכואנליטי, לכן איני מבין את הסתירה. 4. ליתיום מפחית את המעבר בין מצבים רגשיים קיצונים, ופועל בעיקר על סרטונין, נוירפניפרין ודופמין. 5. ההעברה אינה זהה להתקה, אך ניתן לומר ברמה הבסיסית ביותר שבתהליך הטרנספרנס האדם מחיל את יחסי האובייקט הקודמים שלו על המטפל (מתיק אותם). להעמקת ההבנה ביחס לטרנספרנס, ולא למבחן - פרויד הגדיר טרנספרנס כתהליך לא מודע בטיפול, המערב מכלול של רגשות, משאלות ופנטזיות המופנים כלפי המטפל אך מקורם ביחסי אובייקט קודמים של המטופל. האנרגיה הליבידיניאלית המופנית כלפי אובייקטים משמעותיים ומכונה על ידי פרויד קתקסיס, מופנית כלפי המטפל, בתהליך של חזרה כפייתית. השלכת דפוסי התקשרות של המטופל על המטפל, מלמדת את המטפל על הכוחות המנוגדים הפועלים אצל המטופל ומשמשת ככלי לעימות ופענוח של קונפליקטים ראשוניים. למעשה טרנספרנס מתקיים במפגש בין כל שני אנשים זרים, אך הסטינג הטיפולי הפסיכודינמי מאפשר העצמה של הטרנספרנס, מתוך התהליך הרגרסיבי בו נמצא המטופל והעלאת תכנים שאינם מתווכים על ידי האגו המודע. מטרתו של הטיפול, להפוך את יחסי הטרנספרנס ליחסים מציאותיים. פרויד הגדיר שני סוגים של טרנספרנס, חיובי ושלילי. החיובי הוא תוצר של דחפים ליבידיניאלים, ומבוסס על שחזור דפוסי קשר מוקדמים של המטופל מול המטפל. השלילי הוא תוצר של דחפי ההרס והתוקפנות. פרויד העדיף את הטרנספרנס החיובי ככלי טיפולי, והזהיר כי הטרנספרנס השלילי עלול להביא למשבר אמון בין המטופל למטפל והרס הטיפול. ממשיכי דרכו של פרויד הרחיבו את מושג הטרנספרנס ואת חשיבותו המכרעת להצלחת הטיפול. בעוד פרויד ראה בטרנספרנס ביטוי לדחפים בלבד, אנה פרויד, מתוך תיאוריית האגו שפיתחה, מצאה כי הטרנספרנס שייך גם להגנות של האגו. מתוך כך ראתה בו מנגנון הגנתי מפני רגשותיו האמיתיים של המטופל כלפי המטפל, מנגנון שיש לעבד עד שהמטופל ירגיש בטוח מספיק להבין את ההגנה ואת הדחף שעומד מאחוריה. מלני קליין, מתוך תיאורית יחסי האובייקט, רואה בטרנספרנס הדגמה של רפרטואר יחסי האובייקט המופנמים של המטופל, כאשר אותו אובייקט מופנם יכול להיות מוצג באופנים שונים. כך למשל, האובייקט יכול להיות מוצג פעם כטוב ואילו פעם אחרת כמאיים. בניגוד לפרויד, קליין רואה אפשרות לטפל גם באנשים בעלי טרנספרנס שלילי, היא מניחה שגם להם דחפי ארוס נחבאים אותם ניתן להעלות. לטענת קליין ההתייחסות למטפל היא לאבילית היות וניתן להפנים חלקי אובייקט וכך להתייחס לאיד או לסופר אגו, בהתאם לסיטואציה. וויניקוט טען כי הטרנספרנס הוא התהליך המייחד את הטיפול הפסיכודינמי משאר סוגי הטיפולים. וויניקוט מוסיף הבחנה חשובה בין טרנספרנס נוירוזיס, שהוא למעשה הטרנספרנס שהגדירו קודמיו, ובו מביא המטופל את עברו אל תוך ההווה, אל חדר הטיפול; וטרנספרנס פסיכוזיס, בו הכללים שונים, ההווה נסוג אחורה לעברו של המטופל, והוא חווה את העבר בצורה ממשית. תהליך זה הוא תוצר של 'עצמי אמיתי' מצומצם ו'עצמי מזויף' שולט, מה שלא מאפשר למטופל להכיר בסובייקטיביות של המטפל כנציג המציאות, כך שהוא חי את הטרנספרנס ולא מבחין בפער בינו לבין המציאות. במצב כזה על המטפל לקחת אחריות מלאה על הסיטואציה וליצור עבור המטופל חוויה מתקנת. איתמר
 
איתמר- מס' שאלות

שלום, איתמר, כמה שאלות: 1. לפי הבנתי לאנשים עם אמנזיה יש קשיים בזיכרון המפורש- באפיזודי אך לא בסמנטי, כיוון שהם לא מראים כשלים בידע הכללי. האם ניתן להסיק מכך כי גם הזיכרון המפורש מתחלק במוח לאיזורי תפעול שונים- לאפיזודי ולסמנטי? 2. לגבי סיווג הפרעות- האם סכיזופרניה כלולה בקטגוריית הפרעות מצב רוח או אחרת או שהיא מהווה קטגוריה בפני עצמה? ומה לגבי הפרעת אישיות דיסוציאטיבית- האם היא תחת הקטגוריה של הפרעות אישיות? תודה רבה, ושבת מבורכת... :)
 

leiti7

New member
תשובה לליאת

שלום, 1. כן, נראה ששני סוגי זיכרון אלה מתופעלים ע"י חלקים שונים במוח. 2. סכיזופרניה הינה קטגוריה בפני עצמה. הפרעות אישיות משתייכות לציר 2, אך במידה ומדובר בהפרעת זהות דיסוציאטיבית זה יימצא בציר 1 תחת הפרעות דיסוציאטיביות. שבת שלום, איתמר
 

leiti7

New member
מנגנוני הגנה- תשובה

בהכחשה אנו מכחישים מציאות חיצונית לא נעימה שאיננו רוצים להכיר בה או מכחישים דחפים שעשויים לעורר בנו חרדה רבה. "לי זה לא יקרה" זו דוגמא להכחשה. אנחנו יודעים למשל שהעישון מעמיד אותנו בסיכון בריאותי, אך "מבטלים" את השפעת העישון ביחס לעצמינו- אני אהיה בסדר, לי זה לא יקרה וכדומה. בהדחקה אנו חוסמים תכנים או דחפים המאיימים עלינו ע"י כך שאנו דוחקים אותם אל הלא מודע. הדרך הטובה ביותר להבין הדחקה הינה דרך מאורעות יומיומיים שאנו חווים אותם או מאורעות עבר שחווינו אותם אך איננו מצליחים לעבד אותם או לחיות עם הידיעה שהם קרו, ולכן אנחנו חוסמים את הידיעה שהם התרחשו. למשל, אדם שעבר התעללות מינית, ע"מ להגן על עצמו מפני קריסה, ידחיק את האירוע עד שיהיה טמון בלא מודע. בהתייחס לסובלימציה ולהתקה. כעיקרון מדובר בשני מנגנוני הגנה שונים. בהתקה אנו מעבירים ביטוי של דחפים אל אובייקט אחר, ואילו בסובלימציה אנו מוצאים דרך המקובלת חברתית לסיפוק הדחף. בספר אכן מתייחסים לשני מנגנוני ההגנה כמנגנון הגנה אחד. מאחר ואתם מחוייבים לכתוב בספר, תלמדו עפ"י מה שמוצג בו. איתמר
 
עוד שאלה לאיתמר

במצב שבו אחרים נוכחים- אם הבורות הפלורליסטית ופיזור האחריות מוקטנת למינימום-.... במצב הנ"ל- יש יותר סיכוי לעזרה מאשר במצב שבו יש מסייע אופציונלי יחידי? או- סיכוי שווה?
 
למעלה