שאלה לאנשים שמתחזקים חברויות רבות שנים

[דורי 1981]

האם יש לפעמים הרגשה שכל מה שמחזיק את החברות זה העבר ולא ההווה או העתיד?

 

[דורי 1981]

אענה: בפירוש כן. מרבית החברים שלי הם מתקופת היסודי והתיכון. ככל שעברו השנים ניתקנו קשרים, כולל כאלה שהם נשואים עם ילדים (רמז: אני לא). הם התפזרו לכל מקום: פ"ת, פלורידה (ואחר כך צפון קרוליינה), גדרה, ראש העין ורק אני מחזיק את המבצר בת"א. האם הייתי חוזר לעבר וחווה כמה וכמה חוויות משותפות עם אותם החברים? בעיקרון כן, אבל זה טוב כתרגיל מחשבתי. סה"כ אי אפשר להישאר תקוע בעבר.

 

[פילוסוף רוחני33]

מה שמחזיק את החברות הוא האהבה. אהבה תלויה בעיקר בהתאמה רגשית באופי, הן לדמיון והן לשוני והשלמה. אנשים שאוהבים זה את זה, מוצאים עניין ויש להם על מה לדבר ומה לעשות ביחד. זה יוצר קשר. מה שיפה באהבה הוא שהיא שנשארת לכל החיים, וגם כשיש בה עצב פרידה יש בה גם שמחה על עצם ההיכרות.

 

[דורי 1981]

מה שמחזיק את החברות הוא האהבה.

אין שנאות או מתחים שאני יודע עליהם. פשוט, אנשים משתנים. תלמידי יסודי או תיכון הם בעלי אינטרסים ותחומי עניין ומיקוד אחרים ביחס לחיילים, סטודנטים, בעלי משפחות ומקצועות וכדומה. זה מובן וטבעי.

 

[דורי 1981]

אנשים שאוהבים זה את זה, מוצאים עניין ויש להם על מה לדבר ומה לעשות ביחד.

גם זרים מוחלטים. מבחינתי, מדובר בזרים שפעם הכרתי- חוץ מאחד.

 

[פילוסוף רוחני33]

אנשים משתנים, ולכן לפעמים האהבה פוחתת. העיקר של האופי נשאר, ולכן אם אהבו מאוד את האדם מסיבה אמיתית אז זה בדרך כלל יישאר. עם זרים לא מקובל לדבר וגם מסוכן. חברים מוצאים נושאים משותפים, כמו מסגרות, תחביבים ונושאים רגשיים, עושים ביחד דברים שהם אוהבים, והמעשים המשותפים בונים את היחסים. למשל לי ולחברתי יש מנהגים משותפים כמו ללכת למרכולית ביחד, ופעם היינו שומעים מוזיקה ביחד. אני גם דואג לה הרבה בקשר לפרנויה הממושכת שלה ופעם הייתי משכיב אותה לישון. אני אוהב אותה כי היא שלווה, והיא אומרת שאני אינטליגנטי, משכיל ורגיש. את המטפלת שהייתה לי לפני שלושים שנה אהבתי יותר מכל אהבת אדם אחרת בעולם. היא מלאה חמידות, שמחה, עדינות ורגשות שפורצים ממנה בעוצמות. היא אמרה שהיא מצטערת שאין לנו זמן לשוחח על נושאים אישיים וזה ריגש אותי, ואמרה שלמנהל עבודה שלי שאהבה יש הומור של איש צבא. סיפרתי לה על ספרים שקראתי ונתתי לה סיפורים שכתבתי, דיברנו על ספרים ועל חיינו האישיים וצחקנו ביחד, קניתי לה מתנה יפה ומיוחדת וכשחלתה דאגתי לה ושאלתי אותה ואת הפקידה אם כואב לה. אני עדיין מאוד מתגעגע אליה, אבל החליטה שהיא לא רוצה לשמור קשר ואין מה לעשות. צריך להמשיך הלאה עם הזיכרונות היפים.

 

[פילוסוף רוחני33]

את המטפלת שהייתה לי לפני שלושים שנה אהבתי יותר מכל אהבת אדם אחרת בעולם. היא מלאה חמידות, שמחה, עדינות ורגשות שפורצים ממנה בעוצמות. היא אמרה שהיא מצטערת שאין לנו זמן לשוחח על נושאים אישיים וזה ריגש אותי, ואמרה שלמנהל עבודה שלי שאהבה יש הומור של איש צבא. סיפרתי לה על ספרים שקראתי ונתתי לה סיפורים שכתבתי, דיברנו על ספרים ועל חיינו האישיים וצחקנו ביחד, קניתי לה מתנה יפה ומיוחדת וכשחלתה דאגתי לה ושאלתי אותה ואת הפקידה אם כואב לה. אני עדיין מאוד מתגעגע אליה, אבל החליטה שהיא לא רוצה לשמור קשר ואין מה לעשות. צריך להמשיך הלאה עם הזיכרונות היפים.

 

[דורי 1981]

צריך להמשיך הלאה עם הזיכרונות היפים

משפט נכון ויפה.

 

[דורי 1981]

ואכן, אני נוסע היום לשבעה של אביו של החבר שנפטר בשישי האחרון, מהתקף לב. הלוויה התקיימה אתמול ולא יכולתי להגיע. אני וחבר אחר (שהיה בלוויה, אם כי לא בבית הקברות כי הוא כהן והדת אוסרת עליו) ניסע מנתב"ג. קודם לכן אקח אוטובוס (אין לי רישיון ואני אפילפטי) ובהמשך רכבת. להערכתי אחזור עד הערב. יש לקוות שלא אשוב מדוכא מדי (בכל זאת, אני הולך לשבעה).

 

[פילוסוף רוחני33]

מותר וצריך להיות עצוב בהלוויה. יש גם ימים שמחים. מצער לדעת שהחבר מת, בוודאי היה לך קשר טוב אתו ואתה מתגעגע לזיכרונות יפים ממנו. כמו שאני כתבתי בקשר לאהבת חיי שלא רצתה בי, טוב להתעודד בעזרת הזיכרונות היפים.

 

[דורי 1981]

מותר וצריך להיות עצוב בהלוויה. יש גם ימים שמחים. מצער לדעת שהחבר מת, בוודאי היה לך קשר טוב אתו ואתה מתגעגע לזיכרונות יפים ממנו. כמו שאני כתבתי בקשר לאהבת חיי שלא רצתה בי, טוב להתעודד בעזרת הזיכרונות היפים.

זאת שבעה, לא לוויה. ואגב, אחת השבעות הכי פחות עצובות אי פעם. מי שמת זה אבא של החבר, לא הוא.

 

[פילוסוף רוחני33]

זאת שבעה, לא לוויה. ואגב, אחת השבעות הכי פחות עצובות אי פעם. מי שמת זה אבא של החבר, לא הוא.

למה השבעה לא הייתה עצובה? מוות הוא תמיד עצוב.

 

[דורי 1981]

למה השבעה לא הייתה עצובה? מוות הוא תמיד עצוב.

סיפרו זכרונות, אבל גם שלל בדיחות כי האבא המנוח ביקש להיות שמחים.

 

[mיטלמן]

החבר לא מת!
ואהבת חייך, בחייך! היית בן 20.

 

[פילוסוף רוחני33]

כן, מצטער שחשבתי שהחבר מת. אני מבין שאבי החבר מת, גם זה עצוב ואם דורי היה בקשר אתו זה ודאי מעציב אתו. היא בהחלט אהבת חיי, אני מרגיש את זה חזק כבר שלושים שנה, היא אישה נהדרת שאין לה תחליף בשום מקום אחר. ראיתי את זה במשך ארבע שנים במסגרת עבודה. אני עצוב שלא רצתה בי. זה לא עוצר בעדי מלהמשיך לאהבות חדשות, אפשר לאהוב הרבה אנשים ביחד. עכשיו יש לי כבר כמה שנים חברה טובה בכפר, אבל כל הזמן נזכר באישה המיוחדת ההיא ומתגעגע.

 

[פילוסוף רוחני33]

אני מקווה שאבי החבר לא סבל מדי ממחלת לב לפני מותו.

 

[דורי 1981]

אני מקווה שאבי החבר לא סבל מדי ממחלת לב לפני מותו.

היו לו שלל בעיות, בהן עודף לחץ דם וסוכרת.

 

[פילוסוף רוחני33]

היו לו שלל בעיות, בהן עודף לחץ דם וסוכרת.

גם אני צפוי לסבול מבעיות כאלה, אם לא אשלוט בתזונה שלי.

 

[דורי 1981]

גם אני צפוי לסבול מבעיות כאלה, אם לא אשלוט בתזונה שלי.

כנ"ל, צריך משמעת ברזל.

 

[דורי 1981]

ואגב, מבין החברים הקרובים רק אני והחבר שהסיע אותי לשם, אנחנו היחידים שצייצו בקבוצת הוואטסאפ של החברים ו/או הגיעו. שיתביישו האחרים (כולל שתיים שהאבות שלהם מתו לפני שנים).