שאלה לאנשי הפורום:

Il Duce

New member
שאלה לאנשי הפורום:

מהו גורם לכם לפתוח יומן באינטרנט (לרוב תחת השם האמיתי) ולהזמין זרים מוחלטים אל הארועים הפרטיים בחייכם? לי זה נראה מנוגד לדרישת הפרטיות הכלל אנושית, ועל כן רציתי לדעת למה אתם חורגים מאותם הכללים הטבעיים. נ.ב. הבטחתי וקיימתי.
 

איה@

New member
שאלה קשה ../images/Emo70.gif

נו......למי יש תשובה על השאלה הזו? ואל תגידו שאתם לא יודעים את התשובה.....
מחכה לכם, כדי לענות גם.
איה.
 
באמת קשה..

נכון שזה מפר כל כלל שקיים על הפרטיות אבל באותו זמן זה גם חוזר על הפעולה אנושית של כל אדם שפוי עושה, וזה כדי להשיג חברה. אני מתכוון לזה שלא תיהיה לבד , שתרגיש שיש מסביבך אנשים. זה גם עוזר לדבר (לכתוב) על דברים מסוימים כדי לקבל תגובות ופשוט להוציא את זה. לשתף אנשים בחויות שלך. כולם מרגישים לפעמים שהם פשוט חחיבים לומר משהו לכל העולם , שכולם ידעו , וזה בדיוק הסיבה מה גורם לפתוח יומן באינטרנט.
 

שלינקה

New member
אני לא יודעת לגבי כולם, אבל אני

פתחתי בלוג (או יומן. מה שלא יהיה) כי יש דברים שהם אישיים מידיי בשביל לספר לאנשים הקרובים ביותר, אבל מצד שני כן הייתי רוצה לשתף בהם אחרים, לקבל תגובות וחוות דעת, עידודים או ביקורות. זאת הייתה הסיבה שפתחתי את הבלוג, ואחרי שהתרגלתי מצאתי ת´צמי משתפת גם בדברים של סתם. לא אישיים או משהו כזה, אלא סתם כך. כי אחרי ש"מכירים" את החבר´ה מסביב שמגיבים (למשל בישרא-בלוג, שמי שמגיב לך, הוא בד"כ גם מי שאתה מגיב לו) אז סתם כיף לשתף אותם בכל מיני דברים. זהו. אחרי שמתלהבים מגלים שבעצם התמכרנו לכתיבת בלוג, וכל השאר כבר היסטוריה.
 

נוי נוי

New member
יצויין שאני בכלל מכורה לכתיבה

וכל הזדמנות לכתוב ברשת היא בגדר פצצות לשחלות עבורי. לפתוח יומן זה גם אקט צומי... את כל תשומת הלב ששנים לא קיבלתי בבית קיבלתי בשניה בישראבלוג
. וכמובן, גם היכולת לקבל פידבק מזרים נייטרליים, ולשמוח שבכל הארץ יש אנשים שמכירים אותי די טוב, אפילו שמעולם לא ראו אותי או ניהלו איתי שיחה של ממש. אה, ובלי קשר לסיבות הנ"ל- זה ממכר. נורא ממכר.
 

איה@

New member
התשובה שלי........../images/Emo26.gif

זה מסדר לי את המחשבות בראש, על עצמי ועל החיים. כמו ששלינקה אמרה - אני כותבת דברים שקשה לי לחלוק עם אנשים בסביבה הקרובה שלי. ובכל אופן יש את האנונימיות הוירטואלית שמחפה ומשחררת.....כשהתחלתי הייתי הרבה יותר סגורה, לאט לאט אני תופסת אומץ ומשתחררת לכתוב על הכל ואתה יודע מה......אני נהנית! זה עוזר לי ועושה לי טוב. בהחלט ממכר! אני מחזירה אליך את השאלה - הרי אתה נחשף לחלוטין עם מצלמת ה-WEB CAM שלך? - מה גורם לך להחשף כך? (הרווחת כניסות ופירסום
)
איה.
 

איה@

New member
נוי נוי ושלינקה ../images/Emo70.gif ../images/Emo26.gif

תתחילו להתרגל לחתום בקישור לאתר שלכן, כמו שאנחנו נוהגים כאן בפורום. למטה מתחת לרבוע התגובה יש אפשרות לקישור מחרוזת הדביקו את הכתובת שלכן, וכיתבו את השם של האתר - במקום של "מחרוזת מתוכן ההודעה". כך יהיה קל להתעדכן ולקרוא אותכן.
איה.
 

שלינקה

New member
בכל מקרה, הייתי מעדיפה שתקראי לי

שלי. כיניתי את עצמי שלינקה רק כי השם "שלי" היה תפוס... את "שלינקה" נשמור לרגעי חיבה מיוחדים...
 

לייטית

New member
כל מיני כללים טבעיים

הפסיכולוגיה הבחינה, מיד עם הווסדה כ"מדע", בין טיפוסי אנשים. זה קצת גזעני אבל אין מה לעשות, כי העובדה היא שבני אדם אינם שווים זה לזה אלא מגוונים ביותר. (ועדיין אנחנו מחוייבים בשוויון זכויות, בל נטעה) לענייננו - הפסיכולגים חלקו את האנשים ל אינטרוורטים = מופנמים, ולאקסטרוורטים = מוחצנים. אלה מחביאים סודות ואלה אוהבים שיציצו להם מבנה בסיסי של אישיות שעליו מלבישים את כל התשובות שכבר נתנו כאן...
 

veredgf

New member
אני חושבת ש...

לפחות אני בוחרת אירועים שהם פרטיים עד דרגה מסויימת ושאפילו נחמד לי לספר עליהם. דברים שהייתי מספרת לחברה בטלפון לדוגמא. יש לי את הבחירה לגבי רמת החדירה לפרטיות שלי ולכן, מה שנראה לכאורה ויתור על הפרטיות הוא בעצם בכלל לא נכון... ורד
 
התשובה על פי דדי!

היי, אמממ... דבר ראשון דדי זה אני! כינוי חיבה.. :) אני חושב שהסיבה שפתחתי בלוג באינטרנט היא שתמיד הייתה לי מין תשוקה שכזאת לכתיבה, אבל לעיתים רחוקות היו לי נושאים אמיתיים לכתיבה שממש משכו אותי לכתוב עליהם דף אחרי דף! כמובן שהעצלנות גם עצרה אותי... עם הבלוג זה אחר: הנושא שלי זה אני, ואין אדם שלא ישמח לדבר על עצמו! ממש שימח אותי שאני יכול להעלות את העניינים שבראש שלי על דף, וירטואלי ככל שיהיה, בקלות של לחיצה על מקש. בכל שניה, בכל יום, בכל מקרה, עם כל דחף פנימי קטן ככל שיהיה, אני נכנס לישראבלוג וכותב. אני חושב שהעניין של חשיפה בפני זרים, לא מפריע כיוון שיש תהליך של שלושה שלבים (לפחות כך היה לגבי) עם תחילת כתיבת הבלוג: 1) בשלב הראשון לא ממש אכפת לך מה אחרים חושבים כי אתה לא מכיר אותם, אז מי שם קצוץ? 2) בשלב השני אתה כבר מתחיל להכיר את האנשים הנהדרים, כמו נוי-נוי, שלי, חרצית... ובאמת עוד המון המון שקצרה המקלדת מלהכיל... ואז ממש כיף לשתף אותם. זה נוח לקבל תגובות שכאלה. כי מצד אחד יש להן את כל היתרונות של ביקורת על הכתיבה שלי או על החיים שלי, ומצד שני אין לזה את החסרונות שבלהתמודד עם כל אותם אנשים בחיי היום יום. אז זה הטוב שמשני העולמות, האנונימיות והחשיפה העצומה. 3) בשלב השלישי אתה כבר ממש שמח לשתף את כולם וממש מחכה ומצפה לתגובות שלהם! כי בהמון מידות שונות ומשונות, האנשים שקוראים את הבלוג שלי, מכירים אותי בצורה כל כך נכונה ואמיתית. שאני פשוט סומך עליהם. זה הכל... יצא לי "טיפה" ארוך, אבל אני בטוח שתסלחו.
 

איה@

New member
יער אנושי - ברוך הבא ../images/Emo140.gif

שיחקת אותה עם התשובה שלך. כאילו שהוצאת לי ת´מילים מהפה. ממש נכון - כל מה שכתבת. זהו הקישור ליומן/בלוג שלך יומנו של יער. תשתדל להבא להוסיף קישור קבוע לתגובות שלך, כך נוכל להתעדכן בקלות.
איה.
 
תודה רבה!!!

על קבלת הפנים החמה, אני עדיין מנסה אט-אט להבין איך הכל כאן עובד בפורום... ובעצם מי זה מה ואיך זה למה? ומי נגד מי? ומתי?! :) רק שאלה אחת: מי את? :)
 

איה@

New member
מי אני ../images/Emo35.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo12.gif

מה זאת אומרת?? אני מלכת הכיתה
וליצנית החצר
ביום העצמאות הדלקתי משואה
לתיפארת הבלוגרים בישראל
אני זו שבדרך כלל מק
(מקפיצה)
כאן הודעות וגם מכריזה
על חדשות אני......אני היא זו שמקבלת בברכת ברוך הבא
כל חדש בפורום שומרת על הסדר
ומפרידה בין ילדים שרבים
בלילות בלי שאף אחד רואה
אני מחפשת *פרקים נבחרים*
ואחרי זה מתיישבת בחצר שלי
וכותבת על החיים
ואם נשארו לך עוד שאלות, תמיד אשמח לענות.
איה.
 

איה@

New member
ווווווואווווווווו ../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif ../images/Emo9.gif../images/Emo99.gif

תודה! תודה! אתה כזה נחמד
אז הכנתי לך (ולכולם) הסבר מפורט. תלחץ על הקובץ שמקושר להודעה הזו, ולך לפי ההנחיות. וכמו שסיכמנו - אם יהיו לך עוד שאלות - אשמח לענות
איה.
 
איך!??! איך!?!?

איך את יכולה להיות יותר מתוקה מיזה?! תודה רבה-רבה-רבה על העזרה! ואיך את יכולה להיות יותר
(לבבית) ממה שאת? כיף להכיר עוד אנשים טובים באמצע הדרך כמוך! ושוב... תודה! הבלוג של היער האנושי
 
למעלה