שאלה לבאי הפורום:

[asafasa]

שאלה לבאי הפורום:

מה דעתכם - א. האם ע"ס היא תחום שמתאים גם לאנשים שאפתנים (או אמביציוזים אם תרצו) במישור האישי שמעוניינים להפיק רווח משני בנוסף לעיקר -האלטרואיסטי? לצבור כסף ולקנות מעמד במסגרת ארגונים חברתיים בעמדות ניהול כעובד סוציאלי? האם זה אפשרי? האם זה ראוי? ב. האם אדם בעל יחסי אנוש בינוניים ומטה, יכול 'ללמוד' להיות תקשורתי ואמפתי במסגרת הלימודים האקדמים וההתנסויות; או שעבודה סוציאלית ביסודה מושתתת על כישורים מולדים ולב רחב, שהאוניברסיטה רק נותנת לו כלים לבטא את עצמו? (אנשים חסרי חוש טכני יהיו טכנאים גרועים?) חנוכה שמח ! אסף

 

[SuperGirl 25]

לדעתי...

אפשר להתקדם לעמדות ניהול, אך זה לוקח זמן, כי בדר"כ מתחילים מלמטה ולא ישר צונחים למעלה או לאמצע. בלשכות הרווחה יש היררכיה די ברורה והטיפוס למעלה לוקח לפעמים שנים (עד שמתפנה משרת ניהול). ברווחות קטנות התזוזה לפעמים יותר מהירה. בקשר לכסף-אל תצפה למשכורות עתק, בעיקר לא בהתחלה. בקשר ליחסי אנוש- עו"סים הם לא מושלמים והרבה פעמים רחוקים מלהיות כאלה. הכי חשוב, לדעתי, זה להיות אוהב הבריות וסבלני לאנשים, כי בלי זה לא תרצה בכלל לעזור ולפגוש אנשים. פעם אבי חברוני רשם כאן משהו בסגנון-שמותר גם לנו לדחוף בתור של הסופר וכו' וזה נכון מאוד, זה לא מעיד לדעתי על איזה עו"ס אתה. יש מיומנויות מסוימות שנלמדות (או יותר נכון מתחדדות) בעת הלימודים.

 

[אמילי11]

תגובה

לדעתי כל ההסתכלות הזאת על הע"ס כמקצוע אלטרואיסטי, המתאים לאנשים לא שאפתניים במיוחד, שכל מה שמעניין אותם הוא רק לתת לחברה ולא לקבל כלום- הוא לא נכון ואפילו מרגיז!!! הנתינה שלנו היא לא חסרת תמורה, אנחנו מקבלים על זה כסף (אומנם מועט, אבל אולי זה תוצאה של התפיסה שע"ס זה מקצוע אלטרואיסטי), ואנחנו גם מקבלים מזה סיפוק. העזרה לאחר היא קודם כל נתינה לעצמך!!! כל יום שאני חוזרת מההכשרה המעשית שלי, אני מרגישה טוב, שהעזרה לאחר נותנת לי ערך וביטחון. ומלבד זאת, אני תופסת את עצמי כאדם שאפתן מאוד שלא מסתפק בהישגים בינונים, ולמרות כל המוגבלות בהתקדמות קלה במערכת, אני בטוחה שאמצא את הדרך, בעזרת יצירתיות ואמונה להגיע רחוק. ולדעתי אם כוונתך להתקדם בתחום זה דווקא, בגלל עניין ואמונה... אז לך על זה. כי מה שקובע זה מידת הרצון והאמונה שלך בעצמך. ולא משנה כמה מגבלות יגידו לך שיש...

 

[אבי חברוני]

יש עו"סים שונים

יש כאלה שהם אמפתיים יותר ויש כאלה שהם בעלי פחות סבלנות ל"קשקושים רגשיים" והם טובים יותר במתן פתרונות קונקרטיים. אני חושב שזו טעות לצפות שאמפתיה ואינטילגנציה רגשית גבוהה יהיו חלק הכרחי מאישיותו של עו"ס. לדוגמא בלבד, אנשים אמפתיים יכולים לנטות לעבור את הגבול להזדהות יתר. מילא שזה בעייתי בטיפול (אם כי שם העבודה על חלק זה היא חלק מהטיפול), אבל הם יתקשו מאד להיות מנהלים. מצד שני, אלה שהם יצירתיים בתחומי פתרון בעיות אבל פחות מכוונים לעבודה אישית עם פונים יוכלו לרכז ולארגן פרוייקטים שונים, אבל ככל הנראה יהיו מטפלים אישיים פחות טובים. טוב שיש עו"סים שונים כי יש תחומים רבים שבהם אנחנו עובדים. לגבי החלק הראשון של שאלתך: אם אני מבין נכון, וב"צבירת כסף" אתה מתכוון לכך שזו המטרה העיקרית של העבודה, אז עזוב. לא תצבור כסף כעובד סוציאלי, אלא אם כן תהפוך למטפל פרטי מוצלח ומבוקש. ככלל, אני חושש שתהיה בעיה לשלב "עשיית כסף" וטיפול של עו"ס. אם עשיית כסף לנגד עיניך לא תוכל להרשות לעצמך להיות מספיק רגיש לצרכים של אלה שתטפל בהם (למשל, אם תרצה להיות בעל מסגרת שיקומית פרטית).

 

[asafasa]

אבי חברוני-

כנראה שלא הסברתי את עצמי כראוי: לו הייתי מעוניין אך ורק 'לעשות קופה' כמו שאומרים בשפת העם, הייתי הולך לעסקים או לעבוד בהייטק. ניסיתי להגיד שחשוב לי מעבר לכך גם שתהיה לי האופציה להתקדם ולהתפרנס ממשכורת נוחה עם השנים והותק המקצועי. כשאני חושב על זה מוזר לי שמעט עוסים שאני מכיר (רובן אמהות של חברי) נראות שחוקות וסחוטות . למה רופא עם 20 שנות ניסיון מותר להיות מנהל מחלקה ולחיות כמו מלך בלי לראות בזה טעם לפגם, למה פסיכולוג קליני יכול לגור בארמון ,לגבות תעריף שערורייתי לפגישה ואיש לא פוצה פה? אותי זה קצת מגעיל, לומר את האמת, מצד שני - לא נראה לי פייר שעובד סוציאלי יטחן מים במשך כל הקריירה ,יקרע את התחת, וספק גדול אם יזכה בקידום. מכאן נבעה השאלה. זאת ממש לא ה'בהלה לזהב' שלי.... (מצטער אם השתמשתי בהודעה הקודמת או בזו בביטויים בעלי קונוטציה שלילית שגררו אי הבנות). ערב נעים, אסף

 

[אבי חברוני]

אני אומר לך למה

פסיכולוגים הולכים ללמוד כדי להיות מטפלים אישיים. הם מכוונים עצמם מלכתחילה לפרקטיקה פרטית (כמובן, במקביל לעבודה ציבורית). כך הם רואים עצמם מראש - מטפלים פרטיים שעובדים גם במסגרת ציבורית כזו או אחרת. גם ההכשרה שלהם ממוקדת בטיפול אישי (ב"אישי" אני כולל גם זוגי, משפחתי, ילדים וכו'). עו"סים עושים זאת פחות וגם ההכשרה שלהם הרבה פחות מכוונת לכך. אני בטוח שאם תקח קבוצה של 100 עו"סים ותבדוק כמה מהם מעוניינים בפרקטיקה פרטית, חלק גדול מהם יאמר לך שלא נראה להם שהם "מתאימים". אני לא מכיר הרבה פסיכולוגים שיאמרו כך. לגבי השחיקה, יש לי תיאוריה פרטית בעניין. קשה להמנע משחיקה כשבמשך הרבה זמן עושים את אותה העבודה. גם כאשר מגוונים אותה מידי פעם נראה לי שגם הגוון הופך להיות שגרתי. עוד גורם אחד אחראי לשחיקה והוא תנאי העבודה ומרחב האפשרויות שהולך ומצטמצם, הגורם לפער בין הרצון הראשוני לעשות משהו "בשביל" לבין הקושי לממש את זה. זו מן תחושה של חוסר שליטה כאשר מונחתים עליך שינויים שאין לך, בהרגשתך, אפשרות להשפיע עליהם. אני חושב שלא לחינם עולות כאן בפורום מידי פעם שאלות בעניין "למה לא עושים משהו"?ועוד דבר -יש קשר בין אפשרויות הקידום וההתפתחות המצומצמות לבין שחיקה. ככל שאתה עובד יותר שנים ומתנסה ביותר מצבים, אתה גדל ורוצה להיות במסגרת שתאפשר לך לממש את מה שרכשת עם הזמן. כשזה לא מתאפשר מתעוררת תחושה של "שגרה משעממת". זה לא כל כך גרוע ולא חייב להיות פטאלי כמו שזה נשמע, כי יש אפשרות לקחת שליטה על העניינים, אבל זה ארוך מדי לתגובה אחת.

 

[navyseal1]

א.- כן, ב.- לא

בתור אחד שסיים ממש לפני 3 חודשים את ביה"ס לעבודה סוציאלית, אני יכול להגיד שעבודה סוציאלית היא בהחלט מקום לשאפתנים , יש אפשרות למצוא משרות ניהוליות ולהתקדם, יש אפשרות להרוויח לא רע, לזכות ביוקרה מקצועית והערכה של הסביבה כבר מהיום הראשון במקצוע עם קצת מזל, דבקות ועבודה נכונה ויש הרבה אפשרויות שנפתחות לפניך באמצעות התואר הזה, אפילו עם תואר ראשון, אחרי 3 שנות לימודי אקדמיה בלבד,מה שאי אפשר להגיד על הרבה תארים כיום. מה שמטריד אותי יותר, היה החלק ה 2 בשאלה שלך, כמובן השאלה מה אתה מגדיר "יחסי אנוש בינוניים ומטה"= בנאדם כזה, לא הייתי רוצה אפילו בתור חבר אז בטח לא בתור עו"ס, מטפל. ביה"ס לעבודה סוציאלית נתן לי כיוונים לקיום שיחה טיפולית, הקנה לי כלים להבנת המציאות של המטופל ואת זה עושים גם תוך כדי נבירה בחיים שלך, במציאות שלך, בלי כנות, פתיחות ואמפטיה בסיסית אין לך אפשרות לטפל לדעתי. כמובן שכיום המקצוע כולל כל מיני אפשרויות אחרות, לא רק טיפול אלא גם תפקידים יותר מנהלתיים. בכל מקרה, תואר בעו"ס מאוד שימושי אבל אם אתה לא אדם פתוח ברמה מינימלית , כן, אמפטי אתה תסבול לדעתי מתכנית הלימודים הכוללת גם שיעורי סדנא שבהם אתה נדרש לשתף, להציג, להביא את עצמך.